הצבא דורש לגייס צעירה חוזרת בתשובה; בג"ץ הוציא צו ביניים האוסר על הצבא לאוסרה או לעוצרה // כל הפרטים

צעירה שהחלה לחזור בתשובה בעקבות אחיותיה הגדולות יותר שצעדו בדרך זו ומתגוררות היום בנווה יעקב, רמת שלמה, טלזסטון, הגישה תצהיר דת בזמן הנדרש, ואף עברה בהצלחה ראיון דת שערכו לה בצבא. למרות זאת, ברשויות הצבא ביכרו לדחות את בקשתה לפטור מטעמי דת וזימנו אותה לגיוס רחמנא ליצלן, בעקבות כך הגישה הצעירה ביום ראשון עתירה בהולה ודחופה לבג"ץ באמצעות ארגון 'מרכז ההצלה' ובו התבקש בית המשפט העליון להורות לרשויות הצבא מדוע לא יינתן לעותרת פטור משירות צבאי מטעמי הכרה דתית, ומדוע לא יבוטל בהתאם מועד הגיוס שנקבע עבורה, שכן ההחלטה שלא ליתן לה פטור נתקבלה על ידי המשיבים ללא סמכות ותוך חריגה גסה מגדרי ההלכה הקיימת. בנוסף התבקש בית המשפט להוציא צו ביניים שיקפיא את מועד גיוסה של העותרת - שנקבע ליום שני. * תוך מספר שעות נענה בג"ץ לבקשה ונתן צו ביניים עד למתן החלטה אחרת האוסר על הצבא לגייסה את הצעירה או לעוצרה וקבע כי העתירה תובא לדיון בפני הרכב, בהקדם האפשרי, בכפוף לאילוצי היומן. וכי תגובת המשיבים תוגש עד 5 ימים לפני מועד הדיון שייקבע. // פרטי העתירה נחשפו אמש ב'קו במערכה'
רקע עובדתי

העותרת, ילידת 24.5.00, הינה צעירה דתייה אשר נולדה למשפחה מסורתית, והחלה לפני כשנתיים תהליך של התחזקות והתקרבות אינטנסיבית לדת ולקיום המצוות.

תהליך ההתחזקות החל בעוד שהעותרת למדה בכיתה יא׳-יב׳ בבית ספר ממלכתי-חילוני, ובכדי שלא לפגוע בלימודיה בישורת האחרונה, נוכח הוראת הוריה בעניין וחרף רצונה

לעבור למוסד לימודים המתאים יותר לאורח חייה החדש, נשארה באותו מוסד לימודים תוך שהיא מתרחקת מהילדים החילונים בבית הספר, מתקרבת לילדים הדתיים בבית הספר, מפסיקה להשתתף בטיולים שנתיים ובשאר פעילויות חברתיות של השכבה, זוכה להתחשבות בצרכיה החדשים, ושומרת על ריחוק מגברים (לפני כשנה וחצי), לשמור שבת וכשרות באופן אדוק מזה ששמרה בעבר וכיו״ב.

תהליך ההתחזקות של העותרת לא בא בחלל ריק – 4 אחיותיה הבוגרות עברו תהליכים דומים, ולמעשה הן מקיימות כיום אורח חיים חרדי לגמרי (נשואות לתלמידי ישיבות ומתגוררות בשכונות חרדיות כגון נווה יעקב, רמת שלמה, טלזסטון), ושתיים מהן שעברו תהליך זה בטרם גיוסן – אף זכו לפטור דומה מכוח סעיף 40 לחוק.

העותרת, בהביטה מעלה כלפי אחיותיה שאפה ושואפת לעבור תהליך דומה, והיא עושה כן בליווי אחיותיה ובני זוגן. כן חשוב לציין כי תהליך זה בחיי העותרת נבע גם מקשרה ההדוק עם סבתה, שהתרתה בה ועודדה אותה לסגל לעצמה אורח חיים דתי.

כחלק מהתהליך, העותרת מגיעה לשיעורי תורה המועברים במדרשת ״אור לחיים״ בשכונת גילה.

עוד בתחילת תהליך ההתחזקות, בכיתה י' בהיותה כבת 16.5, זומנה העותרת לביצוע הליכי ״צו ראשון״, וביצעה אותם כנדרש. בהמשך לכך, קיבלה צו גיוס ליום 3.9.18.

בעודה עוברת את תהליך החזרה בתשובה, ממשיכה בלימודיה ובבחינות הבגרות של כיתות יא׳-יב׳, הבינה כי טעמים שבדת מונעים ממנה אפשרות של השתלבות בשירות הצבאי.

בשל כך, הגיעה העותרת ביום 29.5.18 לבית הדין הרבני בירושלים והצהירה בתצהיר כנדרש לפי סעיף 40 לחוק כי היא לא נוסעת בשבת, שומרת כשרות וישנם טעמים שבהכרה דתית המונעים ממנה לשרת בצבא, וביום 5.6.18, בדיוק 90 ימים כנדרש לפני תאריך גיוסה האמור, הגישה תצהיר זה בלשכת הגיוס בירושלים.

הפוקד שקיבל מידי העותרת את התצהיר אמר לה כי למרות שעמדה בזמנים הנדרשים בתקנות, בטרם יוחלט אם יוענק לה פטור היא מוזמנת ליום 13.6.18 ל״ראיון״, בו תיבחן מהימנותו של תצהירה. ככל הנראה חשד במהימנות התצהיר התעורר נוכח לימודיה של העותרת בבית ספר חילוני.

ביום 13.6.18 התייצבה העותרת כפי שנדרשה לצורך אותו ״ראיון״, ובו נשאלה על-ידי נציגי המשיבים שאלות שונות של בקיאות ברזי הדת והמצוות – עליהן ידעה להשיב נכונה – וכן שאלות אישיות, כגון השאלה מהם הטעמים שבדת המונעים ממנה לשרת בצבא.

לשאלה זו השיבה העותרת בכנות, כי מעבר לסוגיות כשרות, צניעות, שמירת שבת ויתר מועדים וכיו"ב – טעמים שבדת המתנגשים לא פעם עם אופי השירות הצבאי, הרי שהגיוס יקטע ויפגע בהכרח את התהליך שהיא עוברת, ושבו מעוניינת להתמיד ביתר שאת, כעת משסיימה את חוק לימודיה (כולל הגעה תדירה לשיעורי תורה והתמקדות בכיוון זה של חייה). לפיכך ציינה כי היא מנועה מהשתלבות בשירות הצבאי.

המראיין אמר לעותרת כי היא משוחררת ושהחלטתם לגביה תועבר אליה בהמשך.

כל כמה ימים התקשרה העותרת למוקד המשיבים וביקשה לקבל תשובה באשר לעניינה, אך תשובה אין, וגם כשמועד גיוסה הלך והתקרב, זכתה למנטרה חוזרת ונשנית לפיה תשובה תוחזר לה בטרם מועד גיוסה, ואם לא – יידחה מועד גיוסה.

ניסיון קבלת התשובה האחרון מצד העותרת היה בשבוע שעבר, אז אמרו לה נציגי מוקד המשיבים כי תהא לה תשובה עד סוף שבוע העבודה (כלומר עד ליום 30.8.18). משלא קיבלה תשובה גם עד מועד זה, סברה העותרת שמועד גיוסה יידחה, כפי שנאמר לה, ולא תיארה לעצמה כי יבשרו לה על כך שהוחלט לבסוף דווקא לשלול את תצהירה (החריג הקיצוני לכלל, כאמור לעיל) – יום אחד לפני מועד הגיוס, כפי שאכן קרה בסופו של דבר, היום 2.9.18, בשיחה טלפונית שקיבלה מנציג המשיבים.

ויודגש כי לעותרת לא הייתה כל אינדיקציה מוקדמת לכך שזו עומדת להיות ההחלטה לגביה: היא הגישה את תצהירה בזמן, עברה את הראיון כנדרש ובצורה מיטבית (המראיין ו/או הנציגים הטלפוניים לא רמזו אפילו על אפשרות כזו) ואורח חייה תואם במדוייק לתוכן התצהיר שהגישה.

לא למותר לציין כי חרף בקשת העותרת, ולמרות הוראות הדין בעניין, נציג המשיבים לא הסכים אף לציין את הנימוקים לכך שהתקבלה בעניינה החלטה כה קיצונית לשלול את תצהירה מראש.

יצויין, כי בשבוע שעבר, מוקד המשיבים המיועד לתקשורת עם עורכי דין, היה סגור, ועל כן לא ניתן היה אפילו לקבל רמזים לגבי החלטת המשיבים המסתמנת בעניין העותרת, כפי שלעתים עולה בידי הח״מ לקבל.

יובהר, כי כעת העותרת מצויה במיטת סדום – לו תתייצב למועד גיוסה שחל מחר (3.9.18), היא צפויה לפגיעה הכרחית באורח החיים הדתי שסיגלה לעצמה, בניגוד גמור לזכותה על¬פי חוק, ולולא תתייצב לו, תוכרז על-ידי המשיבים כ״משתמטת״, המבצעת עבירה של היעדרות מן השירות שלא ברשות לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו-1955, שהעונש המירבי לו נושא 3 שנות מאסר. כמו כן יוצאו נגדה באופן מיידי צווי מעצר ועיכוב יציאה מן הארץ, באופן שיפגע קשות בזכויותיה הבסיסיות ביותר, ולא בצדק.

לפיכך, ובשל סד הזמנים הקצר שנוצר, לא נותר לעותרת כל מנוס מהגשת עתירה זו.

הטיעון המשפטי:

חריגה מסמכות

בהחלטתם בעניין העותרת, הרי שחרגו המשיבים באופן משמעותי מהסמכות הצרה לשלילת תצהירים לפי סעיף 40 לחוק, כפי שהוקנתה להם בעניין כליפה.

בעניין כליפה דובר על צעירה שנסיבותיה הקיצוניות אכן הובילו למסקנה ברורה כי התצהיר שהגישה לפי סעיף 40 היה כוזב. כלומר, היו ראיות חד משמעיות לפיהן המצהירה כליפה שיקרה לגבי אחד מהקריטריונים הקשיחים של התצהיר – נסיעה בשבת, ועוד ראיות רבות לפיהן שיקרה גם ביתר הסעיפים.

ואילו בעניין העותרת, חרגו העותרים מגדרי ההלכה הצרה שנקבעה בעניין כליפה ואשר אושררה בעניין פלונית, ובשלילת תצהירה הסתמכו אך ורק על היותה תלמידה בבית ספר חילוני, והחליטו שנתון זה, במנותק מכל הנסיבות שאופפות אותו כמפורט לעיל (התהליך שעברה, הרקע ממנו הגיעה, אורח חיי בני משפחתה, אורח החיים שלה שהשתנה משמעותית וכוי), מספיק בכדי לקבוע שהצהרתה לעניין הקריטריון הפרטי והאישי בתצהיר, שמטבעו נתון לפרשנויות שונות ורבות – קיומם של ״טעמים שבהכרה דתית״ המונעים ממנה לשרת בצבא – הייתה שקרית, וזאת באופן כה ברור, עד שניתן לפי ההלכה לפסול את תצהירה מראש.

זאת ועוד, מעבר לכך שהמשיבים חרגו בגסות מהסמכות הצרה שהוקנתה להם, הרי שמאז שזו הוקנתה להם חל שינוי חקיקתי, שמשמעותו לגישת העותרת צמצום נוסף בסמכותם זו – הוראת השעה שהקנתה למשיבים כלי משמעותי נוסף במאבקם כנגד הגשת תצהירי כזב לפי סעיף 40 לחוק. לפיכך, לא רק שעל המשיבים היה לשמור על גדרי הלכת כליפה בהקפדה יתרה, אלא שהיה עליהם לצמצמה ואף לבטלה כליל נוכח הוראת השעה – היא הוראת המחוקק העדכנית בנושא – כך שהחלטתם בעניין העותרת חורגת כפליים מגדרי סמכותם.

חוסר סבירות

אף אם ייקבע כי המשיבים פעלו בתחום סמכותם, מששללו את תצהירה של העותרת מראש, הרי שהחלטתם זו חסרה כל סבירות, ויפורט.

למעשה, המשיבים קבעו בהחלטתם כי תצהירה של העותרת הוא שקרי. בהיעדר ראיות לכזבות סעיפי התצהיר הנוגעים לשמירת שבת או כשרות, הרי שמובן כי המשיבים סברו שהחלק לפיו הצהירה העותרת שטעמי הכרה דתית מונעים ממנה לשרת – הוא השקרי.

ראשית כל מדובר בחלק עמום וכללי, שבכוונת מכוון הושאר כזה, משהוא סובייקטיבי ונתון לאינספור פרשנויות, בהתאם לזרם מסויים ביהדות, לתקופה מסויימת בהיסטוריה או להשקפה של כל אדם ואישה בפני עצמם. לכן, קביעה שמי שהצהיר על חלק זה משקר, נחזית כבלתי אפשרית.

שנית, ולכל הפחות, נדמה כי קביעה שכזו אינה אפשרית במקרה דנן, בו האינדיקציה היחידה הממשית לשקריות חלק זה בתצהיר – הינו לימודיה של העותרת בבית ספר חילוני, ובמיוחד נוכח קיומן של אינדיקציות רבות שדווקא תומכות בחלק זה של ההצהרה.

למותר לציין, כי המשיבים לא הוסמכו לצקת תוכן להגדרת המונח ״טעמי הכרה דתית״.

החלטת המשיבים בעניין העותרת אינה סבירה באופן קיצוני, וגם לפיכך דינה להתבטל.

פגמים מנהליים

העותרת פנתה למשיבים בכתב עוד ביום 5.6.18, בכדי שיעשו שימוש בסמכותם לפי סעיף 40 לחוק בכך שהגישה את תצהירה.

לפי סעיף 2(א) ו-2.א. לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי״ט-1958, היה על המשיבים במקרה שכזה לענות לפניית העותרת בכתב תוך 45 ימים לכל היותר, ובמידה ויסרבו (כפי שקרה בסופו של יום) – לנמק את החלטתם.

המשיבים לא החזירו מענה כנדרש (מנומק) עד למועד כתיבת שורות אלו, כמעט 3 חודשים תמימים, וזאת למרות מועד גיוסה ההולך וקרב וחרף פניות חוזרות ונשנות מצידה, ורק יום לפני מועד הגיוס החזירו תשובה לא מנומקת בעל-פה, ואף לא מסרו לעותרת את הנימוקים בטלפון, חרף בקשתה.

לפיכך, על פי סעיף 6 לחוק ההנמקות – נטל ההוכחה כי פעלו כדין מוטל על שכם המשיבים.

סיכום

המשיבים חרגו מסמכותם בהחלטה שקיבלו בעניין העותרת, משנכשלו לעמוד בכללי ההלכה שהקנתה להם סמכות זו.

החלטת המשיבים בנוגע לעותרת משוללת סבירות בסיסית, משהיא יוצקת תוכן קונקרטי במונח עמום הנתון לאינספור דרכים פרשניות, וזאת מבלי שהוסמכו לכך.

החלטת המשיבים התקבלה בצורה פגומה, משנכשלו המשיבים להעבירה לידיעת העותרת בזמן הנדרש, ומבלי שהעבירו לה נימוקיהם לקבלתה, חרף חובתם לכך.

בשל סד הזמנים הקצר שיצרו המשיבים בכך שהודיעו לעותרת יום אחד בלבד בטרם מועד גיוסה על החלטתם שלא ליתן לה פטור מגיוס, העותרת תבקש להוסיף טענות בהמשך ההליך, ככל שיהא בכך צורך.

סוף דבר

לפיכך, ובהתאם לכל האמור לעיל, מתבקש בית משפט נכבד זה ליתן צו על תנאי וצו ביניים כמבוקש ברישא לעתירה זו.

כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות העותרת בגין הגשת עתירה זו וניהולה, וכן בשכר טרחת עו״ד בצירוף מע״מ כדין.

החלטת בג"ץ

כאמור, תוך כמה שעות התקבלה החלטה מהירה על ידי הבג"ץ בה נכתב:

העתירה תובא לדיון בפני הרכב, בהקדם האפשרי, בכפוף לאילוצי היומן. תגובת המשיבים תוגש עד 5 ימים לפני מועד הדיון שייקבע. ניתן בזאת צו ביניים כמבוקש, עד למתן החלטה אחרת.

העתירה המלאה

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן