צלם חילוני שסיקר את הפגנת החרדים בבני ברק נגד הגיוס: המפגינים לא נקטו באלימות, לא אבנים, לא צמיגים בוערים. המפגינים יושבים על הכביש, משלבים ידיים זה בזה, וקוראים: "נמות ולא נתגייס" ו"לכלא ולא לצבא"; מי שנקטו באלימות היו השוטרים

צלם העיתונות אורן זיו תוקף באתר 'שיחה מקומית' את כלי התקשורת המסחריים שתומכים בבריונות המשטרתית אך לא טרחו לדבר עם המפגינים, ולא ראיינו את מנהיגי המחאה. הצלם אף מתאר מזווית מבטו את אלימות המשטרה "האלימות שמפעילים השוטרים בניסיון לפנות אותם, קשה. השוטרים, רבים מהם בלבוש אזרחי ואחרים עם קסדות אופנוע לראשם ובלי תגי שם – מפעילים כוח פיזי רב בניסיון נואש לפזר את ההמון". "סוסים שועטים לתוך הקהל, ולפחות שלושה מפגינים נפצעים ומפונים לטיפול רפואי לאחר שנרמסו תחת רגלי הסוסים". * לדברי הצלם "מראה שכיח הוא של שוטרים שחוטפים מראשי המפגינים מגבעות וזורקים אותן באוויר, כמה שיותר רחוק. שוטר אחד אף מוריד נעל למפגין ומשליך אותה במקום אחר". הצלם אף מתאר "אחד מהנהגים מוציא מהרכב שלו שרשרת ברזל ומנסה להצליף במפגינים. השוטרים לא מתערבים ומאפשרים לנהגים להתעמת עם המפגינים".

כלי התקשורת המסחריים שבחרו לסקר את הפגנת החרדים בבני ברק ביום חמישי האחרון, שהתקיימו במחאה על מעצר נינו של מרן הרב אלישיב זיע"א, שנעצר לכלא הצבאי בעקבות התנגדותו לגיוס חרדים, וסירובו לשתף פעולה עם חוק הגיוס לא טרחו לדבר עם המפגינים, ולא ראיינו את מנהיגי המחאה. זו לא בחירה מקרית, והיא מצטרפת לגישה הכללית כלפי הציבור החרדי. אולי בגלל זה העיתונאים לא ראו ולא דיווחו על הפעולות הקטנות והמשפילות בהן נקטו השוטרים כלפי המפגינים כמו למשל על הפרקטיקה של זריקת המגבעות של תלמידי הישיבה באוויר או את השוטר שאמר "הלוואי שתתחשמלו".

כך פותח צלם העיתונות אורן זיו המתעד מזה 15 שנה עבור כלי תקשורת ישראלים ובינלאומיים מגוון נושאים חברתיים ופוליטיים בישראל את הכתבה שפרסם בכלי התקשורת 'שיחה מקומית' בה הוא שוטח את התרשמות מהשטח.

לקראת השעה ארבע אחר הצהריים של יום חמישי החלו להתכנס עשרות בחורים חרדים בסמוך למחלף גהה, תוך שהם חוסמים את דרך ז'בוטינסקי. השוטרים הרבים, שהוצבו במקום כבר כמה שעות קודם לכן, החלו לפנות אותם, ולרגע נדמה שהפעם המחאה נגד הגיוס ומעצר תלמידי הישיבה תסתיים ללא אירועים מיוחדים. אך פחות משעה מאוחר יותר, הצטרפו מאות רבות של תלמידי ישיבה נוספים למחאה, וחסמו למשך שעות את דרך ז'בוטינסקי לאורך יותר מקילומטר ואת הגישה למחלף גהה.

ללא כל הגיון, השוטרים בוחרים קבוצת מפגינים על הכביש ותוקפים אותם בזמן שקבוצות מפגינים חוסמות אזורים אחרים – ואז מוותרים על הנסיון לפתוח את הכביש לשעה קלה וחוזר חלילה. סוסים שועטים לתוך הקהל, ולפחות שלושה מפגינים נפצעים ומפונים לטיפול רפואי לאחר שנרמסו תחת רגלי הסוסים.

למרות דיווחי המשטרה על זריקת אבנים, בשטח אני לא רואה שום אלימות מצד המפגינים: לא אבנים, לא צמיגים בוערים. המפגינים יושבים על הכביש, משלבים ידיים זה בזה, וקוראים: "נמות ולא נתגייס" ו"לכלא ולא לצבא".

בעוד בכל מחאה אחרת בישראל עיתונאים נוהגים לראיין מפגינים ולהביא מפיהם ציטוטים – כדי להביא תמונה ברורה של המתרחש או כדי להוסיף "צבע" לכתבות, במחאת החרדים בבני ברק, העיתונאים לא מדברים עם המפגינים ולא מפרסמים את דבריהם. למעשה, העיתונאים עומדים פיזית בזמן ההפגנה הזאת לצד השוטרים. אבל למפגינים החרדים חשוב שנביא לציבור את המחאה שלהם ואת האלימות שהם סופגים מהמשטרה, והם פונים אלי ולצלמים אחרים ומבקשים לדבר.

"חשוב לנו שהציבור ידע שאנחנו לא מרימים ידיים, אלא שהשוטרים הם האלימים", אומר לי בחור ישיבה מבני ברק שבוחר להישאר בעילום שם.

אני מבקש לשוחח עם אחד המפגינים, והנוכחים מפנים אותי לעברו של אהרון שוב, שמבקש לוודא שלא אערוך או אשנה את דבריו. "באנו לכאן להילחם מלחמת תרבות במדינה שחרטה על דגלה את המאבק באברהם אבינו ושרה אמנו", הוא אומר, וממשיך במילים חריפות. "כל העולם כולו תראו, את הגוים האומללים. הבאתם להם מדינה לפני 70 שנה, בשביל מה? הם אמרו שהם מדינת העם היהודי אבל הם נלחמים ביהודים. אנחנו מעדיפים לחזור לגטאות של השואה בגרמניה מאשר לעבור את השואה הרוחנית שעושים לנו כאן".

בזמן שאני מצלם את הראיון עם שוב, אני מפעיל את הפנס בטלפון הנייד שלי ומבקש מאחד המפגינים להחזיק אותו כדי להאיר את פנוי של המרואיין. המפגין הצעיר מסרב "אני לא רוצה שיחשבו שהטלפון שייך לי", הוא מסביר.

לקראת השעה שש בערב, המפגינים מצליחים לחסום לגמרי את דרך ז'בוטינסקי לשני הכיוונים ולגרום לפקקי ענק בכל האזור. האלימות שמפעילים השוטרים בניסיון לפנות אותם, קשה. השוטרים, רבים מהם בלבוש אזרחי ואחרים עם קסדות אופנוע לראשם ובלי תגי שם – מפעילים כוח פיזי רב בניסיון נואש לפזר את ההמון.

ללא כל הגיון, השוטרים בוחרים קבוצת מפגינים על הכביש ותוקפים אותם בזמן שקבוצות מפגינים חוסמות אזורים אחרים – ואז מוותרים על הנסיון לפתוח את הכביש לשעה קלה וחוזר חלילה. סוסים שועטים לתוך הקהל, ולפחות שלושה מפגינים נפצעים ומפונים לטיפול רפואי לאחר שנרמסו תחת רגלי הסוסים.

אני מבחין בשוטרים שחוטפים את המגבעת לתלמיד ישיבה ומחזירים לו אותה רק כשהוא מסכים לעזוב את הכביש ולעלות על המדרכה. עוד מראה שכיח הוא של שוטרים שחוטפים מראשי המפגינים מגבעות וזורקים אותן באוויר, כמה שיותר רחוק. הם מקווים שהמפגינים יקומו וילכו לחפש אחר הפריט היקר ויוותרו על חסימת הכביש. שוטר אחד אף מוריד נעל למפגין ומשליך אותה במקום אחר. מדובר בפעולות שכמעט קל לפספס ועשויות להיראות שוליות, אך יש בהן אלמנט של השפלה.

גם חלק האזרחים שנתקעו בפקקים בוחרים לפעול באלימות כלפי המפגינים. נהגים זועמים מהמכוניות הראשונות שחסמו המפגינים מקללים, בועטים ומנסים לפתוח את החסימה ולפעמים גם לנסוע דרכה. אחד מהנהגים מוציא מהרכב שלו שרשרת ברזל ומנסה להצליף במפגינים. השוטרים לא מתערבים ומאפשרים לנהגים להתעמת עם המפגינים. בניגוד למצב בהפגנות אחרות, פה לרוב המפגינים אין טלפונים חכמים, ובכל פעם שמתחילה אלימות משטרתית, המפגינים צועקים בתחינה לעבר צלמי העיתונות והמפגינים הבודדים שאוחזים במצלמות "תצלמו", "תסריטו". הצלמים-מפגינים עוברים בין השוטרים ומצלמים את מי שאינו נושא תג זיהוי, כפי שמחייב החוק. "תצלם אותי, אין לי תג", לועז אחד השוטרים למפגין שאוחז במצלמה.

אני שואל בחור ישיבה שעומד לצידי על הכביש איך הוא מרגיש עם האלימות שהפנו כלפיהם האזרחים שעברו במקום. "אני מבין שהם כועסים על כך שחוסמים להם את הדרך, אבל הנכים חוסמים כבישים וכך גם עוד כל מיני מחאות. אז גם לנו מותר. בסופו של דבר אם אתה לא חוסם אז התקשורת לא מכסה ואף אחד לא ישמע על המחאה שלך", הוא אומר. גם הוא מצביע על אלימות השוטרים כלפי המפגינים. "לנכים לא מרביצים. מבינים אותם. ותראה מה קורה כאן".

"חשוב שכולם ידעו: במקרה של מחאה על דת אין פשרות. זה הנושא הכי חזק", הוא מוסיף. לגבי מכסות הגיוס שנקבעו לציבור החרדי הוא קובע "אנחנו כועסים על המפלגות החרדיות שהפקירו אותנו והסכימו ליעדי הגיוס". למרות שמכסות יפגעו קודם כל בפלגים האנטי ציונים ובישיבות הפחות חזקות ומפורסמות תלמיד הישיבה מתריע כי "זה יפגע גם בהם. בסוף יגייסו גם אותם".

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן