מרן ראש הישיבה זיע"א "החובה היא לעמוד על נפשינו בכל הפרטים, ובכל הדרכים, ולא לשתף שום פעולה" // ארכיון

לקראת מלאת שנה לפטירתו של רבינו הגדול אביר הרועים מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך זיע"א אנו מתכבדים להביא את משאו הנוקב שנאמר במעמד הרבבות שהתקיים במוצאי עשרה בטבת תשע"ו עם העברת חוק הגיוס ההרסני במטרה לגייס את כלל הציבור החרדי לצבא השמד. ברחוב מלכי ישראל בירושלים בסמיכות לישיבת יקירי ירושלים.

"קטונתי מלעמוד פה זה בפני אלפי ישראל, אבל הזמן הוא של 'עת לדבר', ואין רשות להחשות.

חז"ל בירושלמי סנהדרין אומרים 'אין לך שעה קשה כשעה שאמר הקב"ה ואנכי הסתר אסתיר', השעה קשה שעה של הסתר בתוך הסתר, כאשר המציאות והמצב של הרשויות והשלטון, גם בימים כתיקונם הוא מצב של הסתר פנים. וכעת אנו נמצאים בזמן  נורא נוראות של הסתר הסתיר, של הסתר שמגיע עד לפני ולפנים, הסתר נורא ואיום וגזירות נוראות מאד, שלא רבים יחכמו ויבינו, גזירות של אחים תועים ששכחו את ה'מעמד הר סיני', שכחו את ה'אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות', עלינו מוטל לזכור ולא לשכוח את 'מעמד הר סיני' את ה'אתה בחרתנו מכל העמים' ואת 'נתן לנו את תורתו', וביתר שאת בזמן הזה שיש הסתר הנורא הסתר בתוך הסתר. וקשה מאד להוציא מן הפה שיש הסתר בתוך תוכינו! כאשר יש גזירות קשות ממש, לא רק חשד וחשש של גזירה, לא זהירות בבחינת משמרת למשמרת, אלא גזירות בתוכנו ובגלוי, כאשר מדברים בפירוש שרוצים לעקור, שלא יהיו חס ושלום (ואיני רוצה להוציא מן הפה)  שלא יהיו ח"ו חרדים לדבר ד'!

הם הרי יודעים ש'אם אין גדיים אין תישים' וכל המבצר וכל השורשים הם בישיבות הקדושות, וכאשר מדברים על לומדי התורה הק' לא מתכוונים דוקא לבני הישיבות, אלא לבני ישיבות ולבעלי בתים ולכל יראי ד' ולכל המאמינים בד'!

בדבר זה אין להבדיל בין בני ישיבות לבעלי בתים, שהרי הם רוצים לפגוע בכל, וכדי לפגוע בכל הם נוגעים ופוגעים בלב!

וכבר הזכרנו כמה פעמים, מה ששמענו במעמד הנורא שהיה עם הרב מטשיבין, זיע"א, שהתבטא ואמר שכאשר פוגעים בישיבות פוגעים בלב של כלל ישראל. ובוודאי שאסור להתפס לבלבולים, שכאילו מבדילים בין בני תורה ובין הבעלי בתים, הפגיעה הנוראה שייכת לכל המאמינים כל יראי ד' יש כאן פגיעה נוראה בכל היקר והקדוש!

מפתים ומושכים את שלנו, אברכים, ולא להפוך אותם לבע"ב כמו שתמיד היו בכלל ישראל בע"ב צדיקים, להפוך אותם  לעזוב את התורה הקדושה ללמוד חכמות נוכריות.

אני רגיל להזכיר את דברי רבינו הגר"א ז"ל, ששורש חטא 'עץ הדעת', היה כאשר אדה"ר נמשך אחרי חכמת הטבע, שהרי התפקיד של כלל ישראל ושל אדה"ר האדם הגדול בענקים הוא להיות דבוק בד', לחיות במציאות של 'החכמה תחיה בעליה', ולא לחפש חכמה  תתאה של תתאה של תתאה, ולא מדברים פה להפוך בני ישיבות לבעלי בתים!, אלא להפוך  לעזוב את התורה הקדושה ח"ו. אוי לכך שכך עלתה בידינו.

וכששומעים שמוציאים אברכים מלימודם, עוד לפני שיש דאגות פרנסה, רק מחשש שאולי יהיה פעם… ומביאים אותם ללימודים של קרוב למינות ומינות ממש, הרי זה נורא נוראות ממש.

תמיד היו כמה סוגים של יראי ד', כאלו שזכו להיות שבתי בבית ד' כל ימי חיי, והיו בעלי בתים, אך גם אצלהם כאשר עזבו את בית המדרש, היה זה כאשר הם הפסיקו מתוך אונס גמור, ואומר בדרך אגב, עד כמה יש מציאות של בלבול וטשטוש, כאשר אותם החפצים לעקור ולהזיק, מזכירים שהיה בשערי חסד חלבן, שעסק לפרנסתו וכו', כאשר אני שמעתי מפיו שבאותו יום שהיה מוכרח לצאת אחר שלא היה לחם בביתו הרי שזה היה כמו  היה תשעה באב, וזכורני כמה אבי מורי ז"ל יחד עימו היה משתתף בצערו, אוי ואבוי לאותם אלה שמזכירים את שמו, להפוך את זה לשיטה להפוך דברי אלוקים חיים. אך כל זה לא נוגע לפה, אך כאמור כל זה לא נפקא מינה למציאות הקשה של היום ששייכת לכולם.

ואף שהיה מקומות שהיה יותר בעלי בתים, הרי שדווקא בארץ ישראל היה יותר רוח של תורה, ואני זוכר שבזמנו, האדמו"ר מגור בעל ה"בית ישראל" זיע"א, בתקופה שהיתה עוד לפני כל הגזירות הקשות, נלחם במסירות נפש גדולה, וממש מסר נפשו, לשנות ממה שהורגלו ללמוד בכולל שנתים אחרי החתונה ואחר כך לצאת למלאכתם, ותבע לשנות את זה מאחר שבארץ ישראל זו מציאות אחרת, מסר נפשו שיותר ויותר ילמדו ויגדלו בכוללים.

אך כאמור כל זה רק בדרך אגב ולא נוגע למציאות הקשה כאשר אנחנו בזמן שמדברים על שמד, אך בכל הבלבולים שיש כיום חשוב גם לשמוע ולדעת את זה. הבלבולים זה בלי סוף ובלי גבול , זה לא רק רוח צפונית שמנשבת, אלא רוח רעה מכל הרוחות מכל הצדדים, מנשבות רוחות של קרירות קרירות, קרירות עמלק,  לא רק קרירות של 'לא מספיק חם', קרירות קפואים קרירות ממש  לעקור כל חלקה טובה, כל ווארמקייט",

בזמן הזה, כאשר עומדים עלינו לכלותינו בגלוי, וכבר הזכרנו שלולי שהיו עומדים בכל הדורות ובכל מציאות קשה שהיתה ח"ו, לא היה שריד ופליט ח"ו, כאשר גדולי הדורות עמדו בגזירות ושמדות בזמן התלמוד הקודש ראשונים וגדולי הדורות ועד אחרוני האחרונים, בכל מה שעבר על כלל ישראל, והקב"ה יאמר לצרתנו די, כל מה שהיה היה כבר מספיק!  וכל מה שיש לנו בזכות 'לקדושים אשר בארץ המה, אדירי כל חפצי בם', הכל בזכותם בזכות מה שמסרו נפשם, ושיאמר הקב"ה די כי היה כבר מספיק… אבל עכשיו שבאים ממש לעקור את הכל, אז כמו שאומרים " הנשאל הרי זה מגונה" ולא צריכים לחזור לעמוד ולהסביר את זה, אולי זה מיותר באיזו בחינה, רק המטרה שלנו להתחזק ולהוציא את הדברים בפה 'חיים הם למוצאיהם', כי אם לא אז מתקררים מלבד ח"ו אבל כשרוצים  ממש לעקור, אז זה כל חיינו, לעמוד על נפשינו. ראשית כל  להוקיע את הדבר הנורא הזה, לא להתחכם, אנחנו אפילו לא רוצים לשמוע בדיוק מה… כי  הדבר צועק עד לב השמים, עקירת, עקירת  עקירת התורה בזדון ובגלוי וכל הדברים החמורים.

אני רק גם רוצה להעיר, החובה היא לעמוד על נפשינו בכל הפרטים, ובכל הדרכים, ולא לשתף שום פעולה. בתקופה שהיו בפולין גזירות קשות ובקשו לגייס את הבחורים, והיו יחידים שהיו יכולים דרך פרוטקציה לקבל "פטורים" כדי שח"ו שלא יכשלו ולא יגוייסו, נשאל על כך גאון הגאונים בדורו רבי יהושע מקוטנא, פסק מפורש שגם על זה יש 'יהרג ואל יעבור'! כי כאשר יש מלחמה, זה לא עיצה לעשות פטור, כשיש מלחמה צריכים כולנו ביחד, לעמוד על נפשינו בשביל להעביר את רוע הגזירה.

הדברים נוראים מאד, וחובה להאבק שלא יהיה שום שיתוף או פשרה, שהרי הם חפצים וזה בנפשם ממש, הם רק רוצים שיבוא, שיבואו (שיתייצבו), שלא יהיה הפקר שלא יתעלמו מהם, כדי שביום שהם יחליטו… לא תקום ולא תהיה ואייני רוצה להוציא מן הפה..

מדובר בדבר שהוא מאד מאד לא פשוט, כאשר מדברים פה על עקירת הנשמה, על עקירת היהדות עד אותם דברים שבמשך דורות מסרו את נפשם על דברים פשוטים, דברים שנערים  בגיל תשע ושמונה הבינו… עת  לעמוד על נפשנו שהדברים יהיו ברורים, יש כאן גזירה נוראה של עקירת הדת, ובודאי חובה שלא יהיה לנו שום שייכות לזה, לא להזדקק להם ושלא יהיה לנו שום שייכות!

הקב"ה ישמע קול שוועתנו ודבר ראשון אנחנו  נתדבק לתורה עצמה, שהרי 'כמים הפנים לפנים' ההוא בדברי תורה כתיב, נתדבק לתורה והתורה תגן אלינו, נקיים את מסירות הנפש של 'בכל לבבך ובכל נפשך' ואת 'בכך מאודך' כפשוטו ממש, נלחם כנגד כל הקמים עלינו, ונקבל עול תורה, בלי לשמוע לשום קול קרירות ח"ו, לא קרירות ולא פרטים בקרירות… אלא להתחזק עם כל הלב והנשמה.

נתחזק להחזיר עטרת התורה לראשינו, נזכור ונחיה את מעמד הר סיני התורה ואת קבלת הקדושה בלי שום פשרה כלל וכלל וכלל, ועל ידי כך הקב"ה  יעמוד לנו ויצילנו מכל הצרות ובפרטבעת שכזו כאשר הגאולה ממשמשת ובאה.

 ויקוים בנו ומלאה הארץ דעה את ד' במהרה בימינו אמן ואמן"

השארת תגובה

שתף את הידיעה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן