פסיקה תקדימית אנטי יהודית נוספת של בג"ץ: "גיוס בנות לצבא אינו סותר אורח חיים דתי"

הכרסום המתמשך בגיזרת גיוס נשים לצבא מתרחב: בפסיקה תקדימית ואנטי יהודית קבע בג"ץ כי הצבא אינו חייב לפטור בת המנהלת אורח חיים דתי, במידה והגישה את תצהיר הדת באיחור מאחר ו"אין זה מספיק בשביל לחייב את הצבא להעניק לה פטור מאחר ו"אין סתירה אינהרנטית בין אורח חיים דתי לבין שירות בנות בצבא" עפ"ל. * לטענת בג"ץ הבת לא הוכיחה כי התחזקותה הדתית נעשה רק לאחר מועד הגשת התצהיר, וע"כ אינה זכאית להשתמש בתקדים שקבע בית המשפט הצבאי, ולפיו לאור תכלית חופש הדת בת שהתחזקה באמונתה, רק לאחר המועד הקבוע בתקנות תקבל פטור מגיוס גם כאשר הגישה את תצהיר הדת לאחר המועד * מדובר בכרסום נוסף, מעבר לחקיקה האחרונה בנושא שקבעה כי הפטור שניתן לבנות מטעמי דת אינו מוחלט וסופי, אלא מותנה בעמידה בתנאיו במשך 24 חודשים ברציפות, כשבתקנות שאושרו בקדנציה האחרונה נוסף כי הליך ביטול הפטור ייעשה במסגרת פנימית של הצבא, ללא צורך בעמידה בדיני הראיות וזכויות נוספות שהיו מוענקות לבנות לו היו מתקיימים דיונים אלו בבית משפט.

הכרסום המתמשך בגיזרת גיוס נשים לצבא מתרחב: בפסיקה תקדימית ואנטי יהודית קובע בג"ץ כי הצבא אינו חייב לפטור בת המנהלת אורח חיים דתי, במידה והגישה את תצהיר הדת באיחור מאחר ו"אין זה מספיק בשביל לחייב את הצבא להעניק לה פטור מאחר ו"אין סתירה אינהרנטית בין אורח חיים דתי לבין שירות בנות בצבא" עפ"ל.

מדובר בהחלטה שהתקבלה בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ באמצעות ארגון 'חותם' ועוסק בבת מבית מסורתי, אשר בהיותה קטינה החלה בהליך קדם צבאי, בו התחייבה כי תתגייס לצבא גם אם תהיה זכאית לפטור, בהמשך הבינה כי הצבא אינו מקום מתאים לשומרות דת, עזבה את הלימודים במכינה לפני סיומם, ושבועיים לפני מועד גיוסה, הגישה תצהיר דת ובו בקשה לפטור אותה משירות צבאי.

יצויין כי לפני שנה, אובחנה אמהּ של העותרת כחולה במחלה קשה, ומאז נדרשה הנערה לסייע בטיפול בה. בד בבד, העותרת עצמה התחזקה באמונתה הדתית לאור מחלת אמהּ.

בזמן שהתצהיר נבחן על ידי רשויות הגיוס, נדחה מועד גיוסה של הנערה מעת לעת, ולפני כ-תשעה חודשים זומנה לראיון דת, כאשר בסיומו מסרה לה המראיינת, שהתרשמה כי העותרת אכן מקיימת אורח חיים דתי, וכי תמליץ לפטור אותה משירות. ברם, לפני שבעה חודשים נמסר לעותרת כי בקשתה נדחתה ועליה להתייצב לגיוס בתוך כשבוע. בעקבות כך הגישה הנערה עתירה לבג"ץ כ-24 שעות לפני מועד הגיוס שנקבע, ובמסגרתו ניתן צו ארעי המונע את גיוסה של הנערה עד למתן החלטה אחרת.

בפסיקתם חוזרים בג"ץ שוב על הגדרות אותם קבעו בהחלטתם בנוגע לכליפה (בג"ץ כליפה), ולפיו זמן הגשת התצהיר הוא 90 יום לפני מועד הגיוס המקורי, וכך למרות שזמן הגיוס נדחה, הגשת התצהיר נעשה לאחר זמנו. ובעקבות כך, לרשויות הגיוס מוקנה שיקול דעת בנוגע למתן הפטור, הגם שהיקפו מצומצם.

בפסיקתם, דחו בבג"ץ גם את הטענה כי החתימה על המסמך ולפי תתגייס בעתיד נעשה בעודה קטינה ואין לו תוקף משפטי.

בבג"ץ אף סירבו לקבל את פסיקת בית המשפט הצבאי שהביאה הנערה (במט/724/06 צבאי מטכ"ל) בה נקבע כי לאור תכלית חופש הדת, "מי שבאמת מנועה מלשרת מטעמים שבהכרתה הדתית" עשויה לזכות בפטור. זאת, בין אם המבקשת איחרה בהגשת התצהיר, ובין אם "התחזקה" באמונתה, באמת ובתמים, רק לאחר המועד הקבוע בתקנה", בפסיקה הנ"ל צויין כי "אין לשכוח כי מדובר בנערות צעירות, שאינן בקיאות תמיד בכל הליכי המנהל, ואינן מודעות תמיד לחשיבות המועד". לאור זאת, נקבע כי "יש להתחשב במי שאיחרה מטעם פעוט, מטעם אמיתי או מטעם שאינו תלוי בה".

שופטי בג"ץ טענו כי אין ליתן משקל של ממש לגיל המבקשת או למידת ידיעתה על מועדי הגשת התצהיר. וכי האינדיקציות האחרות שהוזכרו בהם "התחזקות" משמעותית לאחר חלוף מועד ההגשה, או נסיבות שאינן בשליטת העותרת – לא הוכחו בענייננו.

אולם הפסיקה ההרסנית ביותר היא קביעתם כי "לא כל 'טעמים שבהכרה דתית' מצדיקים מתן פטור לפי סעיף 40(א)(1) לחוק. כפי שציינתי בעניין כליפה, 'מספרן של הבנות הדתיות המתגייסות הולך ועולה', מה שמצביע על כך שאין סתירה אינהרנטית בין אורח חיים דתי לבין שירות בסר".

מדובר בכרסום נוסף, מעבר לחקיקה האחרונה בנושא שקבעה כי הפטור שניתן לבנות מטעמי דת אינו מוחלט וסופי, אלא מותנה בעמידה בתנאיו במשך 24 חודשים ברציפות, כשבתקנות שאושרו בקדנציה האחרונה נוסף כי הליך ביטול הפטור ייעשה במסגרת פנימית של הצבא, ללא צורך בעמידה בדיני הראיות וזכויות נוספות שהיו מוענקות לבנות לו היו מתקיימים דיונים אלו בבית משפט.

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן