"לא משחקים במספרים, זה אש, זה נשמות של כלל ישראל, זה נורא נוראות. לא יהיה כדבר הזה להתפשר בזה" – משאו ההיסטורי של מרן ראש הישיבה זיע"א במעמד האדיר 'אז נדברו' בארנה בירושלים // פרויקט מיוחד

מערכת ה'אידישע פוסט' מתכבדים להציג בפניכם תיעוד מלא ממשאו ההיסטורי של מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך זיע"א שהתקיים בכ"ד אדר א' תשע"ה במעמד רבבות אלפי ישראל באולם 'ארנה' בירושלים, וכן תמלול הדברים כפי אשר הובאו בספר 'לשעה ולדורות' כפי אשר כתבם תלמידו ומקורבו הגאון רבי יאיר ארלנגר שליט"א

התאספו פה ציבור גדול ב"ה, אשר ישנו פה ואשר איננו, רבים אשר אינם עמנו, וכולם רוצים לקיים "על משכנות הרועים".

הצרה נוראה יותר בגלל הטשטוש והבלבול שגורמת, הן מבפנים והן מבחוץ. אנו עם שבעי רוגז וכבר עברו עלינו גזירות ושמדות, אבל באיזו מידה צרה זו נוראה ביותר בגלל הבלבול. נורא נוראות.

אנחנו עוד זוכרים, את הזמנים שהיו לפני שנים רבות, כשלא היו בני התורה מאוחדים, כשהיתה אזלת יד ותשות כח מהנציגות של היהדות החרדית, אחרי השנים של השואה הנוראה, של הצרה הגדולה שהיתה לכלל ישראל, היה פחד פחדים שהיה נדמה שחס וחלילה שלא ישמע ולא יזכר עוד כבוד לתורה, היו אנשים רחוקים, אני זוכר את הזמן שהטשטוש היה גדול, ולא היתה זקיפות קומה של בני התורה, היתה חולשה וקצת השכלה.

עד שהגיע כמלאך ממרום ואולי מלאך ממרום, מרן הגאון החסיד ה'חזון איש' זי"ע, ועמו רבינו רי"ז הלוי זלל"ה, והרב מטשעבין זלל"ה עם גדולי החסידות, ומרנא החזו"א הפך את העולם, ואף על פי שישב בתוך ד' אמות של הלכה, בבית המדרש, משם הצליח להפוך ולהחזיר את כל קומת היהדות. הקב"ה שלח לנו אותו להפוך את המציאות אחרי החורבן הנורא, ולהחזיר את העולם למקומו, ועמד והכריז – "אין לנו שיור רק התורה הזאת".

איתא במדרש: "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, וכי מה נשתייר להם לישראל שלא נגעלו ושלא נמאסו, והלא כל מתנות טובות שניתנו להם ניטלו מהם, מה נשתייר להם – זה ספר תורה, שאם לא היה קיים לישראל, לא היו משונים מאומות העולם כלום".

כבר אין לנו מקדש ואין לנו נבואה, אבל מה שנשאר לנו זה "רק התורה הזאת", ובזכות זה נקרא ש"לא מאסתים", ועד כמה שיש חסרון בתורה, גם חסר בקיום של בית המקדש. "כי מציון תצא תורה", ומבואר בהגר"א שצורת בית המקדש הוא עם לשכת הגזית שממנו תצא הוראה, כי התורה היא עיקר החיים, והחורבן הוא ש"אין תורה". אבל עדיין נשאר "התורה הזאת", ויחידי עולם הם שהצילו את מה שנשאר, והם, רבותינו זי"ע, 'הרימו' את כלל ישראל, שמי שמקיים ועוסק בתורה הוא ברום המעלה, וקשה לפרט את הדברים מפני הכבוד, אך מי שיודע יודע איך בפועלם העצום הם הביאו לקיום ההבטחה של "לא מאסתים", ואז התחילו לכבד את הצדיקים והמצב התהפך שהתרבה כבוד התורה.

ואחריהם החזיק את עולם התורה, בעוז נורא ובגבורה נוראה רשכבה"ג מרן בעל ה'אבי עזרי' זי"ע, שגם מרנן החזו"א והרב מבריסק זי"ע הפליגו עליו, וכל העם ראו שדבר ד' בפיו ואת כח עמידתו בעוז ובגבורה נוראה. אז התחיל 'תור הזהב' של הנהגת מרן זצ"ל בתוקף ואין גבול, יחד עם מרן הגאון הצדיק הסטייפלער זלל"ה, התחילה תקופת הזהב של כבוד התורה, ואמנם אין גבול לרוחניות, אבל היה זהב ממש, ומה שנשאר היום כאן זה מכוחו, ובן דוד עוד לא בא ונשארה עוד עבודה, הקב"ה יעזור שזה ימשיך ויבנה ויכונן עולם התורה עד למעלה למעלה.

ושמעתי כמה פעמים מאבי מורי גאון ישראל זלל"ה, שהרבה זמן לא היה בכלל ישראל מנהיג שכזה. וכמה פעמים שמעתי ממנו, שהוא היה אומר שהוא פוטר אותנו מהמחויבות, בדאגה שלו לכל כלל ישראל ולעולם התורה. ואחריו המשיך מרן הגרי"ש זלל"ה.

התאספנו כאן ציבור גדול, הציבור שפה, וצריך להדגיש – גם הציבור שאיננו פה, והמטרה פשוטה שאנו רוצים להמשיך כפי שאנו מבינים ומשיגים את מה שקיבלנו מרבותינו, להחזיק במשכנות הרועים, איננו אומרים דעות לאחרים, אבל הרבה מהנחמה היא בזה שיש ציבור גדול כל כך שזה מה שרוצה, להמשיך על משכנות הרועים, אבל עם כל זאת אין לנו להסיח את הדעת מהגזירה שהיא בנפשנו כפשוטו ממש, והיא עת צרה, ונקהלנו בזה לעמוד על נפשנו.

ובעת שכזאת התאספנו כאן, ואמרתי בלבי "חבר אני לכל אשר יראוך", לציבור הזה, חבל שצריכים לפרט את הגזירות, לפני קצת זמן [אני מתבייש להגיד לפני כמה קצת שנים], אז כל בן תשע או בן עשר, לפי חורפיה, היו אצלו הדברים פשוטים.

וגדולי עולם כששמעו והזכירו להם מענין הגיוס של בני הישיבות, היו נרתעים ומתפחדים. כך אצל מרן הרב מבריסק, ומה שכבר סיפרתי שראיתי בעיני אצל מרן הרב מטשעבין, שאמר ש'נוגעים בלב'. וכשכזה ציבור הגיע, זה מראה שעדיין לחלוחיתם קיימת, וזה בעצמו נותן ומחיה את הדברים הפשוטים, כדברי הגמ': 'כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה', שזה נקרא חיים – כשמוציאים הדברים בפועל.

ובודאי להוציא מהישיבות ולהגיד "זה – כן וזה – לא", זה נורא נוראות, וצריך לעמוד על נפשנו כפשוטו ממש.

אי אפשר לדבר ולהזכיר דברים שהם מכבשונו של עולם, אבל כל הצרות הגדולות של כלל ישראל התחילו מאיזה שורש, וראינו בפרשת השבוע על מעשה המשכן [שהוא עדות לישראל שויתר להם הקדוש ב"ה על מעשה העגל], והנה, אחר המעמד הגדול של מעמד הר סיני, קרה האסון הנורא של מעשה העגל, והוא המעשה הכי גרוע, עד כדי שחז"ל השוו אליו – 'כיום שנעשה בו העגל'.

ואז מי שגרם את החטא, היו הערב רב שהשפיעו על כלל ישראל, ורבינו הגאון כתב בזה דברים נוראים, שהערב רב היה להם שייכות לדור המדבר, והקב"ה אמר למשה רבינו "לך רד כי שיחת עמך", שהם היו שייכים למשה .

ויותר מזה יש ברבינו הגר"א דברים שהם מכבשונו של עולם , שכבר בחטא של אדם הראשון היה מעורב הנשמה של הערב רב, ואחר חטא העגל – שאין לך כל פקידה ופקידה שאין מזה, וכמו שאמרו על "וביום פקדי", אם כן אפשר לומר שאין לך חטא וגזירה שאין בו מהערב רב, וכל הגזירות הנוראות נמשכים מזה. ואז משה רבינו הרעיש עולמות וצם ארבעים יום, "ויחל משה".

אבל מלא בדרשות חז"ל שבאחרית הימים זה יהיה עיקר הגלות , וזה הדבר היסודי, וזה בשורש נפשנו, שבגלל שאנו לא הרחקנו אותם כמטחווי קשת, ורצינו להתחשב בהם, אז כנגד זה אנחנו התרחקנו כמטחווי קשת. זה הדבר הכי אומלל שיכול להיות, והערב רב הם כל הצרות. וזה "ויקהל משה", כמו שאמרו חז"ל שמשה חזר ותיקן את מדרגת הפירוד של הערב רב בחטא העגל, ע"י שהקהיל ואסף את ישראל.

אנו עומדים עכשיו בזמן כזה של שלטון הערב רב, ויש בתי מדרשות של תורה, ותמיד יש בזה דרגות, אבל כל אחד שנמצא בבית המדרש בורח מהם. והרמב"ם [מקור השכל, החכמה והתבונה] אמר ונתן עצה: 'ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים', ואמרו רבותינו החזו"א והגרי"ז, שהיום לברוח למדבר זה לישיבות הקדושות שהם המדבר, וזה גופי תורה והיהדות.

יש צרות מיום ליום, כל יום שומעים צרות נוראות, זה קורע כל לב ממש. יש כבר שכופים על הגזירה ויש פיתויים על כל חמדתנו, כל מה שהקב"ה השאיר לנו בהשגחתו, זה ההבטחה ש"לא מאסתים ולא געלתים", וזה שיש ישיבות קדושות על טהרת הקודש. "כי הם חיינו ואורך ימינו". ועל זה להתפשר זה לפגוע בלב, בנשמה וברוח של כלל ישראל. וכמו שאמרנו כבר לא מדברים בזה בסתר, ואין זה רק חשדות כמו שרצו לומר, נורא נוראות, ויש משלנו אנשים שמחלישים ומייעצים לאברכים לעזוב את הכולל אחרי כמה שנים ולהחליש אותם, ואז הם כבר נמשכים אחר רוח הטומאה.

וצריך לידע את דברי הגאון ז"ל על הפסוק: "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה", ופירש: 'אורח חיים וגו' האדם נקרא הולך שצריך לילך תמיד מדרגא לדרגא, ואם לא יעלה למעלה ירד מטה מטה ח"ו, כי בלתי אפשר שיעמוד בדרגא חדא וכו'". ואם לא מחזיקים בגבורה "למעלה למשכיל", אי אפשר שלא יפול ר"ל.

וכך נכנס כל הקרירות של עמלק שהיה "אשר קרך", ומגיעים עד שאול מטה כפשוטו, ומבואר בהגר"א ז"ל שעמלק אינו איזו מידה רעה, אלא הוא הרע בעצם. ומתי עמלק הגיע, ברפידים, כשרפו ידיהם מן התורה, ח"ו כשאנו ברפיון אנו מזמינים את הגזירות הנוראות ח"ו.

אנחנו לא אומרים דעות לאחרים, אלא רוצים להמשיך בדרך שלנו, קשה להזכיר זאת אבל יש רדיפות בתוך המחנה, דברים שלא שמענו, ובודאי בטעות יסודם, זה דבר בלתי מובן שלא יהיה שלום ואחוה בין יראי ד', זה מתוך טעות, הרי הכל רוצים ש"יהי כבוד ד' לעולם" ו"ישמח ד' במעשיו". וד' יערה רוח טהרה ממרום שיתפסו את הדברים ואת המציאות.

מרן רבי חיים עוזר כותב בהקדמה ל'אחיעזר' שלא נראה שבזמן כזה של מלחמה מתאים להוציא חידושי תורה, אבל אדרבה, היא שעמדה לנו, וכן היה בכל הזמנים שהיו עמלים בתורה בזמני גזירות. בעלי התוס' כתבו הרבה תוספות בזמן השמד, וכבר הזכרנו מה שמקובל, שביום שהוציאו את בעלי התוס' להריגה, אז כתבו התוס' הגדול בבבא קמא של 'פרה מטמאת טומאת אוכלין'.

אמרתי קודם שאני רק "חבר אני לכל אשר יראוך", משבח אני את צעירי הצאן שיש להם כח טהרה וגבורה לברוח מהערב רב, זה "מפי עוללים ויונקים יסדת עז", וזה הקיום של ה"לא תשכח" כי "מפי זרעו".

נתאחד בזה ונבין את הגזירות של עקירת הדת, ולא "משחקים" במספרים, זה אש, זה נשמות של כלל ישראל, זה נורא נוראות. לא יהיה כדבר הזה להתפשר בזה, ועכשיו בעקבתא דמשיחא זה לא זמן להתרפות, עד עכשיו עמדנו בכל הגזירות והשמדות, עוד קצת נתאמץ ונעמוד, כמו שקיבלנו מרועי ישראל מדור דור. נתחזק לעמוד על נפשנו ולהרבות שלום ורעות. "עץ חיים היא למחזיקים בה", התורה משמחת לב ומשיבת נפש. צריך להתחזק יותר ויותר בתורה ובמידות טובות, מוסר וירא"ש. נעמוד על נפשנו ולברוח כמו מהאש.

יהי רצון שכל מה שהתאספנו פה יהיה להרבות כבוד שמים בכל המושגים, בכל מכל כל, להרבות שלום בין יראי השם, 'אין לנו שיור רק התורה הזאת', וצריכים לעמוד בעוז ובגבורה לחשוב בשם ד', לעמוד על נפשנו ולא לזוז שום דבר. הקב"ה יחזקנו לטובה ולברכה בגבורה, ושיהיה רוח טהרה על כל ישראל.

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן