חפץ חיים – הלימוד היומי – כ' אדר א' – יום שני

א. אסור לספר על חבירו דברים שיתבזה בהם, ואפילו הם דברי גנאי בעלמא, וכגון מעשה אבותיו וקרוביו, או מעשיו הראשונים, כיון שעתה הוא מתנהג כשורה אסור לגנותו בזה, ולשון הרע מקרי. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף א)
ב. איסור סיפור לשון הרע הוא אפילו אין מתכווין לגנות חבירו, וגם אצל מי שהוא מספר עתה לא יתבזה על ידי זה, אולם אם יעברו הדברים הלאה יבוא על ידי זה גנאי וצער לחבירו. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף א)
ג. אם ראה חבירו עובר איסור שבין אדם למקום, אסור לבזותו אפילו שלא בפניו, אא"כ נתמלאו התנאים שיפורטו בסעי' ז. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף א)
ד. אין חילוק באיסור סיפור לשון הרע בין אם מגנהו שעבר על לאו או עשה גמורה, שבודאי יתבזה מאוד לפני השימוע, אלא אפילו אם הוא דבר שרבים אינם נזהרים בזה ואין לו גנות כל כך בזה, ואפילו בדבר דרבנן שלא תקנוהו חז"ל לגדר וסייג אלא שאמרו שאין ראוי לנהוג כן לכתחילה, גם כן אסור לספר הדבר משום לשון הרע. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף ב)
ה. אם נתברר לו לפי הענין שסיבת העוון הוא מפני שיש בו אפיקורסות חס ושלום, על איש כזה לא נתצטוינו בלא ד'לא תלך רכיל', ויבוארו פרטיו לקמן כלל ח'. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף א)
ו. אם ראה את חבירו עובר על איסור שבין אדם לחבירו יבוארו פרטיו לקמן בכלל י'. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף א)

השארת תגובה

שתף את הידיעה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן