חפץ חיים – הלימוד היומי – כ"א אדר א' – יום שלישי

א. אם רואה את חבירו עובר עבירה (שלא נתפשט איסורן ברבים, וכן לא התרה בו) ויש לתלות שעשה דבר זה שלא במתכוון, או שלא ידע שדבר זה אסור, או שהיה סבור שהוא חומרא ומדה טובא בעלמא שהכשרים נזהרין בזה, אזי אפילו ראהו עובר עבירה זו כמה פעמים יש לתלות בזה ואסורים לגלותו כדי שלא יהיה לבוז בעיני עמו. וגם בינו לבין עצמו אסור לשנאתו דצריך לדונו לכף זכות. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף ג)
ב. הנ"ל באיש בינוני כסתם ישראל שדרכו להישמר מהחטא ונכשל בחטא רק לפעמים, וק"ו אם צדיק וירא חטא הוא, שודאי שב בתשובה, אבל אם הוחזק רשע בשאר ענינים יבואר דינו בסעיף ז' (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף ג)
ג. אם נראה שהחוטא ידע את עצם האיסור וכגון בדברים שנתפשט ידיעת איסורן בישראל, כעריות ואכילת דברים אסורים או התרה בו, אולם לא ראהו שנכשל כי אם פעם אחת בסתר, אע"פ שמותר לשנאותו עד שישוב בתשובה, אסור לגלות את חטאו לאחרים (דעדיין לא יצא מכלל עמיתך לענין זה), רק להוכיחו בינו לבין עצמו בלשון רכה ובאופן שלא יכלימנו, על אשר המרה את אלוקיו בחטאו, ושיראה לגדור את עצמו מכאן והלאה מהסיבות שהביאוהו לחטא זה. ואפילו לבית דין אסור לגלות העבירה כיון שלא יהיה תועלת מדבר זה  (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף ד)
ד. הנ"ל באיש בינוני כסתם ישראל שדרכו להישמר מהחטא ונכשל בחטא רק לפעמים, וק"ו אם החוטא הוא איש תלמיד חכם וירא חטא אך עתה גבר עליו יצרו, עוון גדול לפרסם חטאו דבוודאי עשה תשובה. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף ד)
ה. וכל הנ"ל שאסרנו לגלות החטא, הוא רק בשאין הדבר מועיל לאפרושי מאיסורא, אבל אם יועיל לאפרושי מאיסורא צריך לגלות למי שאמור לפרוש מהאיסור  (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף ד)

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן