חפץ חיים – הלימוד היומי – כ"ה אדר א' – שבת קודש

א. מותר ונכון מאד לאדם שרוצה להכניס חבירו בעניניו, כגון לקחת אותו לעבודה, או לעשות עמו שותפות ושידוך, שידרוש ויחקור אנשים על מהותו וענינו. ואין בזה משום לשון הרע,  דאין כוונתו לגנותו אלא שלא יבוא אחר כך לידי היזק מריבות וחילול השם. אולם זאת בתנאי שלפני ששואל, עליו להבהיר למי ששואל מאיתו הסיבה שרוצה לעשות שדוך עמו או כל עניני השתתפות וכיוצ"ב. ואם לא גילה סיבת בירורו, הרי סיפור הדברים בכלל לשון הרע, למרות שהשומע לא לגנותו נתכוון (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף יא)
ב. גם באופן זה, שמברר על חבירו לצורך השתתפות עימו, לא יברר אצל מי שהוא שונאו, ואפי' אין ביניהם שנאה גמורה, אלא יש להם עסק דומה (ושונא אומן בני אומנותו – תחרות), ובכל אופן על המספר להיזהר שלא להגזים בדבריו, וכן עוד תנאים שיפורטו בהלכות רכילות כלל ט' (שלא יגדיל העולה או החסרון יותר ממה שהיא באמת, שיהיה כוונתו לתועלת, ואם יוכל לסבב התועלת ללא שיצטרך לספר הגנות – אל יספר). ויזהר המברר שלא להאמין לתשובה בהחלטה מפני קבלת לשון הרע, רק דרך חשש בעלמא לשמור על עצמו. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף יא)
ג. אם על מנת שחבירו יהיה פתוח ליבו ולא יסתיר הדברים מעיניו, עושה עצמו כמתנכר שאין הדברים נוגעים אלו, עושה בזה איסור שמביא את חבירו לידי לשון הרע. וחמור מכך, אם מתחיל לשאול את חבירו גם על אנשים אחרים, ואז שואל גם על מה שהוא באמת מתעניין באגביות, והכל בכדי שלא יבינו מטרתו, ג"כ איסור גמור הוא, שמביא חבירו לדבר לשון הרע גמורה על הרבה אנשים. (הל' לשה"ר, כלל ד, סעיף יא)

השארת תגובה

שתף את הידיעה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן