חפץ חיים – הלימוד היומי – ל' אדר א' – יום חמישי

א. אסור לספר על אדם כי הוא בטבעו איש חלוש, אם על ידי זה עלול להיבב לו רעה, וכגון שהוא שכיר יום או מלמד. (הל' לשה"ר, כלל ה, סעיף ה')
ב. אסור לספר על אדם כי הוא עני או שאיננו אמיד כפי שאומרים עליו בעיר, והממון שיש לו הוא חייב לאחרים, מאחר ועל ידי זה יבוא לו נזק וצער שאף אחד לא יסכים למכור לו באשראי. (הל' לשה"ר, כלל ה, סעיף ה')
ג. אם בכל אלו מספר הדברים לשם תועלת, יבוארו הפרטים בהלכות רכילות כלל ט' באיזה ענין ואופן מותר לספר, ומאוד יש לזהר שלא למהר ולהקל בדבר כי יש בזה הרבה פרטים. (הל' לשה"ר, כלל ה, סעיף ה')
ד. סיפור דברים על חבירו, תלוי פעמים רבות באדם שעליו הוא מספר. וכגון אם יאמר על אחד שהוא לומד לערך שלש – ארבע שעות ביום, הנה אם אחרים מספקים לו מזונו ואין לו דאגת פרנסה הרי זה גנאי, ומנגד אם הוא בעל הבית שטרוד בפרנסתו הרי זה שבח. וכן בהוצאות שבת ומצוות שתלוי בעושרו. כלל הדברים בזה, כל דבר שאם יתפרסם יוכל לגרום לחבירו הזיק בגופו או בממונו או להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע. (הל' לשה"ר, כלל ה, סעיף ו')
ה. אל יאמר האדם הלא כתוב "כל מאי שעלך סני לחברך לא תעביד", והלא עלי לא אכפת לי שיספרו דבר זה, (וכגון: הלואי שעלי יאמרו שאני לומד ארבע שעות ביום, וכדומה בעניני הצדקה והוצאות השבת), כי כוונת הגמרא "כל מאי דעלך סני", היינו אם היית במדרגתו היה דבר זה שנאוי עליך, ודבר זה תלוי לפי האיש שדיבר עליו והמקום והזמן. (הל' לשה"ר, כלל ה, סעיף ו')

השארת תגובה

שתף את הידיעה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן