חפץ חיים – הלימוד היומי – ב' אדר ב' – שבת קודש

א. איסור גמור מן התורה לקבל לשון הרע, ולהאמין שהדברים אמת כי על ידי זה יבוזה בעיניו מי שנאמר עליו. ואם מוצא צד זכות על המסופר, וכגון שנוכל לומר שהדברים אמת, או שלא ידע האיסור וכדומה מוטב, ואם לא מוצא צד זכות, מצווה הוא להרחיק את דברי המספר ולחשוב ששקר דיבר על פלוני. ואמרו חז"ל כי כל המקבל לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף א')
ב. אף שמיעת לשון הרע בלחוד, גם אם אין בכוונתו לקבל הדברים אסור מן התורה. (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף ב')
ג. אם מקשיב לדברי לשון הרע בגלל שהדברים נוגעים לו להבא (וכגון שרצה להשתתף עמו בעסק או להשתדך עימו, וכל כה"ג שמותר לו לברר עליו), או שעל ידי שמיעתו יסובב טובה לאחרים וכגון שיוכיחו שישיב הגזילה לבעליו או שיפייס למי שחרף וגידף אותו, מותר לו לשמוע, אולם גם בכי האי גוונא אסור לו להחליט הדברים בליבו באמת (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף ב')
ד. גם באופן שהותר לו לשמוע לשון הרע, היינו דווקא כשהמספר מתכוון לתועלת, או שיש מאזינים נוספים לפניו, אבל אי לאו הכי אסור לו לשמוע כלל, שהרי מכשיל את המספר בלפני עיוור לא תתן מכשול, שהרי הוא איננו מתכוון לתועלת (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף ב')

השארת תגובה

שתף את הידיעה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן