חפץ חיים – הלימוד היומי – ג' אדר ב' – יום ראשון

א. אם בא אדם לספר לו על חבירו, והוא מבין שרוצה לספר עליו דברי גנות, ישאלנו מתחילה אם הענין שרוצה לספר נוגע לו להבא, או שיוכל לתקן את הדבר בהוכחה וכיוצ"ב, אם  ישיבנו כי הדבר נוגע לו להבא, מותר לו לשמוע למיחש בלבד, אך לא יאמין לדברים. ואם ישיבנו שאין הדבר נוגע לו להבא, או שהוא מבין מתשובתו שאלו רק דברי חירופין וגידופין בעלמא שהוא מעליל עליו עליות ברשע ומגנה אותו מחמת גודל שנאתו אותו, אסור אפילו לשמוע. (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף ג')
ב. אם הוא משער שעל ידי שמיעתו את הענין בשלימות יהיה בכוחו אחר כך להראות בפני המספר או שאר השומעים שאין המעשה כמו שנאמר עליו ושאר עניני זכות, מותר לו לשמוע אולם יזהר בנפשו שלא להאמין לדברים. ואם הוא מכיר את רוע טבעו של המספר שכל מה שיכריעהו לכף זכות יגנהו יותר, לא ימליץ הזכות לפני שאר השומעים, רק לאחר שהמספר יילך מהמקום, וישתדל להוציא מלבם הגנות שנאמר, כדי שלא יתפשו הוא והם לעתיד לבוא בשם חבורה של אנשי רשע ובעלי לשון הרע. (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף ד')
ג. אם הוא מכיר במספר, שאם יקשיב לדבריו, יהיה יכולת בידו להשקיט את אפו מעליו ולא ישוב לספר הדברים לאחרים (ואולי הם יאמינו לדבריו ויהיו בכלל מקבלי לשון הרע), ובכך יתרבה השלום, מותר לו לשמוע הסיפור, אולם יזהר מאוד בנפשו שלא יאמין בעת השמיעה בהחלט, כדי שלא ילכד גם הוא ברשת עון קבלת לשון הרע (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף ד')

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן