חפץ חיים – הלימוד היומי – ו' אדר ב' – יום רביעי

א. האיסור לקבל גנות על חבירו, הוא גם אם מספר עליו מעשה אבותיו או בדברים שעשה בעבר שלא כהוגן, והוא מתנהג כעת כשורה, וכן במיעוט חכמתו וכדומה. ואפילו השומע יודע שהדברים אמת. והוא לפי שהלא באמת אין כעת שום תביעה כלפי המסופר. והמספר רצונו בהציעו גודל העוולות האלו כדי שיוסכם לגנאי ולבזיון לפני השומעים, והנה אין לך שמיעת שוא ושקר יותר מזה, כי באמת אהוב הוא עתה לפני המקום. וכתב בספר יד הקטנה כי כל דבור הנמאס והנתעב אפ על פי שהוא אמת הרי זה נקרא שווא ושקר.  (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף ט')
ב. מה שאמרנו שאסור לקבל לשון הרע להאמינו. היינו שלא יהיו הדברים אצלו אפילו כספק, דמעמידים לאדם בחזקת כשרות, ולא נגרע ערכו בעינינו על ידי הלשנא בישא לשום דבר. ומכל מקום אמרו חז"ל דלקבל הדבר בדרך חשש בעלמא מותר, והיינו רק כדי לשמור על את עצמו שלא יגיע לו היזיק על ידו אם לא יחוש לו, אבל מעבר לכך אין להאמין לדברים כלל.  (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף י')

השארת תגובה

שתף את הידיעה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן