חפץ חיים – הלימוד היומי – ז' אדר ב' – יום חמישי

א. אף אם נאמרו דברי הגנאי על ידי עד אחד בפני בית דין אין להאמינם. ויותר מזה שאפילו רק לשנוא את המסופר בלב עבור זה אסור. ואע"פ שהותר לו לחוש לדברים לענין לשמור על עצמו מהנידון, אבל חס ושלום לעשות למסופר שום מעשה, היזק או ביוש. (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף י"א)
ב. מה שאמרנו שמותר לספר לחבירו דבר גנאי על אדם אחר בכדי למנוע ממנו נזק בפועל, היינו דווקא אם יודע שלא יאמינו לדברים כאמת, ורק יחושו לזה, אבל אם יראה לפי ענין השומעים שהם יקבלו את הדבר לאמת גמור ויזיקו או יביישו עבור זה להנידון, בודאי אין לו לספר כלל. ויותר מזה מצוי בעוונותינו הרבים לפעמים שהשומע יריע עם המסופר יותר מכפי הדין שהיה מחוייב הנידון על זה אפילו אם אמת הדבר, ועל כן צריך להזהר מאוד המגלה ענין כזה לראות הנולד, ושב ואל תעשה עדיף. (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף י"א)
ג. אם יש בעיר אדם שמוחזק לעני שצריך ליתן לו צדקה, ואחד הוציא עליו דיבה שבאמת אינו עני ורק עושה עצמו כעני בכדי לרמות את בני האדם, אין להאמינם כל זמן שלא נתבררו הדברים, וכל זמן שלא יתברר הדבר לאמיתו הריהו בחזקתו, ואין רשאין בני העיר לפטור את עצמן מדין חיוב צדקה כלפיו. (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף י"א)
ד. אם שמע לשון הרע על אחד מעובדיו שגנב מאיתו, אסור לו לעכב לו את שכרו בשביל זה, כל זמן שלא בירר ואימת הדברים. (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף י"א)
ה. אם עבר וקיבל לשון הרע, ורוצה לחזור בתשובה, תיקונו שיתחזק להוציא הדברים מליבו שלא להאמינם (ובזה יעקור הלאו מעיקרא), ויקבל על עצמו שלא לקבל עוד לשון הרע על אדם מישראל, ויתודה על זה. ואם כבר סיפר הדברים לאחרים אין לו תקנה עד שיפייס להנידון עבור זה כמו בשאר מספרי לה"ר, או שיראה להוציא את הדבר מלב האנשים שסיפר לפניהם (הל' לשה"ר, כלל ו', סעיף י"ב)

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן