חפץ חיים – הלימוד היומי – ט' אדר ב' – שבת קודש

א. גם אם שמע דברי הלשון הרע מפי שני עדים (שלא בפני בית דין), אסור להאמינם, ואפילו אם מדובר באופן שמותר להם לספר הדברים (וכגון שלפי הסיפור מיירי באדם שיצא מכלל ישראל, או באופן שיש מזה תועלת להבא, למנוע ממנו נזק), אבל לחוש מותר אפילו לא שמע רק מאחד. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ג')
ב. אם שמע דברי גנאי על חבירו מפי שני עדים, ודברי הגנאי אין בהם תועלת על להבא למנוע ממנו היזק בבין אדם לחבירו, או בבין אדם למקום מיירי בגוונא שאפילו לפי דברי המספרים אינו יוצא עדיין מכלל ישראל, א"כ נעשים המספרים רשעים בסיפורם ואיך נאמינם כלפי אדם שהוא מחזקת כשר עד כה, והלא רשעים הם והחשוד על לאו דלשון הרע חשוד לשק ולהחליף ולהוסיף, ואפי' ששנים הם, קשר רשעים אינו מן המנין, ואין חל שם עדות אפילו על שנים ויותר אלא בבית דין, אבל חוץ לבית דין, אפי' אם יאמרו שקר אינם נקראי עידי שקר כי אם מוציאי שם רע. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ג')
ג. אם יצא על אדם קול על דבר מסויים שעשה או דיבר שלא כראוי על פי התורה, בין שהוא איסור חמור ובין שהוא איסור קל אסור לקבלו להאמינו בהחלטה, רק לחוש עד שיתברר הדבר. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ד')

השארת תגובה

שתף את הידיעה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן