חפץ חיים – הלימוד היומי – י' אדר ב' – יום ראשון

א. אין איסור לקבל ולהאמין על לשון הרע שנאמר על אדם שנתחזק מכבר (לפני הסיפור הנוכחי שהוא שומע עליו) לאדם רשע, מפני שעבר בשאט נפש על איסורים הידועים לכל ישראל שהוא איסור כניאוף וכיוצא בזה. ולא מיבעי אם הסיפור הנוכחי הוא על דבר שידוע לנו כבר מהעבר שהתפקר בו שמותר להאמין אחרי שכבר נתחזק עד עתה בעבירה זו, אלא אפי' באיסור שלא נתחזק עד עכשיו, גם כן מותר להאמין, לפי שיצא מכלל עמיתך. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ה')
ב. אם יצא על האדם קלא דלא פסיק שעבר עבירה שידוע איסורו לכל ישראל מותר לבזותו. ודע, דלא חשיב קלא דלא פסיק על אדם, כי אם בקול שמגיע ממקורות רבים, אבל אם ידוע לנו שרק אחד הוציא את הקול מתחילה ועל ידו נשתרבב זה הקול בעיר אין מונח עליו שם קלא דלא פסיק ובודאי שאסור לסמוך על הקול הזה ולבזותו מחמת זה (ואפילו אם זה שהוציא ראשון את הדברים הוא עד כשר). וכן אם יש לו אויבים אמרינן דמסתמא הם הוציאו עליו הקול. וכל זה לענין לבזותו בלבד, אבל בכל מקרה אסור להפסידו ממון אלא על פי שני עדים בבית דין. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ה')
ג. אם בא אליו אדם ומספר לו איזה דבר שהוא גנות לעצמו ולחבירו, אינו מותר להאמין רק על עצמו ולא על חבירו. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ו')

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן