חפץ חיים – הלימוד היומי – י"ב אדר ב' – יום שלישי

א. אם מי שסיפר את דברי הגנאי סיפר אותם לפי תומו, בדבר שהוא לתועלת למנוע נזק מחבירו או בדבר שנתפרסם איסורו ברבים (וק"ו בדבר שניתן לדונו לכף זכות או בעניין שלילת המעלות, יש ליזהר שלא לקבל הימנו ולהחליט בלבו לגנאי על חבירו, וכל שכל שאסור לילך ולספר הדברים לאחרים או לבזותו בדברים, וקל וחומר שאסור להפסידו עבור זה בממון או להכותו חס ושלו, דודאי אסור מן התורה. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ט')
ב. ומשיח לפי תומו היינו שאין כוונתו בסיפורו לגנותו או לעורר מדנים על חבירו וכן שלא היו מדברים מתחילה אודות זה האיש (שסופר עליו) בין לשבח ובין לגנאי, וכן שאין שם אמתלא שנתכווין לדבר אחר, או להטיל אימה על אחרים, או לכבד את עצמו על ידי שידבר בקלון חבירו. ואם או יודעים שהמספר היה שונאו עד עתה, בוודאי לא שייך בזה מסיח לפי תומו, דמערים הוא. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ט')
ג. ויידע הקורא, שכמעט קשה למצוא מסיח לפי תומו לדינא. ובפרט שעל פי הדין ספק גדול ועצום אם זה בכלל מועיל אפילו לענין להאמין בלב, ועל כן השומר נפשו ירחק מזה. (הל' לשה"ר, כלל ז', סעיף ט')

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן