חפץ חיים – הלימוד היומי – ד' ניסן – יום שלישי

א. למרות שהתרנו לספר לשון הרע על חברו (בכפוף לשבעה תנאים) אם רואה שהוא הזיק וציער לחבירו, מ"מ יזהר שלא להתיר לעצמו לספר לאחרים איך פלוני פגע בו או עשקו וכל כהאי גוונא, ואפילו הוא יודע בעצמו שאינו משקר בסיפור הזה (אא"כ מדובר בתועלת ממשית וכפי שיבואר להלן), ואפילו אם יצטרפו לזה כל שאר פרטי ההיתר, דבוודאי אין כוונתו לתועלת (דהיינו שיתרחקו בני אדם מדרכיו הרעות או שישוב הוא עצמו מדרכו הרעה), אלא כוונתו כדי לבזותו בעיני בני אדם בגלל שנגע בממונו או בכבודו (הל' לשה"ר, כלל י', סעיף י"א)
ב. אם סירב פלוני להיטיב עימו בעניני הלוואה וצדקה וכיוצא בזה, והוא הולך ומגלה אחר כך דבר זה לאנשים בכדי לגנותו, לשון הרע גמורה היא מן הדין. (הל' לשה"ר, כלל י', סעיף י"א)
ג. אם הגיע לעיר פלוני ולא קיבלוהו בסבר פנים יפות, וכשהוא נוסע אחר כך לעיר אחרת מפרסם לגנות עבור זה האנשים החשובים דשם בשביל שלא סייעוהו וכ"ש אם מבזה עבור זה סתם לכל העיר בוודאי עוון פלילי הוא. אם לא שהוא משער שבסיפורו עתה יצמח מזה תועלת על להבא, כגון אם השומעים יש בכוחם להוכיח לאנשי העיר עבור זה שאין בידם מצות הכנסת אורחים, כראוי והמספר ג"כ מכוון רק לתועלת ולא לגנותם מותר אך יזהר בשאר התנאים הנדרשים. (הל' לשה"ר, כלל י', סעיף י"ב)
ד. איסור לשון הרע, הוא אפילו על אמת ואפילו אם מספר על אדם פרטי, וכל שכן אם מספר על עיר שלמה שבישראל המחזיקים באמונת ה' ודאי עון גדול הוא. (הל' לשה"ר, כלל י', סעיף י"ב)

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן