חפץ חיים – הלימוד היומי – ו' ניסן – יום חמישי

א. לסיכומן של דברים, אם נצרך לספר לשון הרע בגין עוולה שעשה אדם לחבירו, עליו להיזהר בשמירה יתירה שלא יחסרו בו הפרטים הבאים, כי אם לא יזהר בקל יוכל להלכד בפח היצר ולהיות מבעלי לשון הרע דאורייתא. ואלו הן:
1. שיידע הענין מידיעה עצמית (ולא ע"י שמועה). שהגם שבאמת היה לו הזק בכניניו, מי יודע אם הוא המזיקו.
2. שיתבונן היטב מן הדין שהוא בכלל גזל והזק והונאת דברים ובושת וכיוצא בזה. וידרוש הענין בכל פרטיו (כי יתכן והיה הקדמה לסיפור שמשנה את התוצאה). ואם חלילה ייכשל בזה הרי זה בכלל מוציא שם רע.
3. אם הוא משער שיועיל הוכחה צריך להוכיחו קודם.   
4. שלא יגדיל העוולה ולא יגזם בסיפור אפי' בפרט אחד, ויתרה מכך, אם ישנו פרט בסיפור שייתכן ומוריד מחומרת העוון אסור לו להשמיטו.
5. שיכוון לתועלת (ולא להנות מהפגם שמטיל על חבירו או מצד שנאה. ואפשר שאם כוונתו להפג דאגתו מליבו נחשב ג"כ תועלת על להבא).
6. אם יכול לסבב את התועלת באופן אחר מבלי שיצטרך לספר עליו בכל גווני אסור. ויתרה מכך, אף כשנאלץ לפרסם, אם יוכל להגיע לתועלת, גם אם ימעט בעוולה שלא יתגנה כל כך בפני השומעים, מצוה שיקטין ולא יגלה כל קלונו לפני השומעים.
7. שלא יסובב למספר קלקול יותר מכפי שהיה יוצא אילו העידו עליו באופן זה בבית דין (הל' לשה"ר, כלל י', סעיף י"ד)

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן