חפץ חיים – הלימוד היומי – ז' סיון – יום שני

א. צותה תורה שנזכור בפה מעשה מרים הנביאה שלקתה בצרעת, לאחר שדיברה באחיה, בצנעה, ולמרות שלא התכוונה להזיקו, שנאמר "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ", ואם כן ממילא מי שמדבר לשון הרע או רכילות בודאי שוכח בשעת מעשה ענין עונשה של מרים הנביאה. ואם לא ישכח ויעבור, גרע הרבה יותר דהוא דמומר לדבר זה (עשין א)
ב. צריך לספר בשבחו של חבירו ולחוס על כבודו כמו שהוא חושש על כבוד עצמו שנאמר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", והמספר לשון הרע ורכילות והמקבלו אף אם הדבר אמת, נראה בעליל שאינו אוהבו (עשין ב)