רפורמת הספרים: משרד החינוך בתכנית מקיפה להכתבת אופי ספרי הלימוד במערכת החינוך החרדי // תחקיר מזעזע

על נפש הילד: בתחקיר מקיף ומחריד שהתפרסם במגזין 'כל השבוע' של ביטאון 'הפלס' נחשפות מגמות אנטי חינוכיות המוחדרות אל ספרי הלימוד החדשים שתחת פיקוח המחוז החרדי * המוטיב הראשון: דרישת שלום מהעולם הנאור ; המוטיב השני: פריצת גדרי ההפרדה ; המוטיב השלישי: הכרת והחדרת עולם התעסוקה והצבא לילדים החרדיים ; המוטיב הרביעי: על "טהרת" החולין - בלי שמץ של יהדות * הורים היו עירניים

נפתח בתיאור קטן מסולף ומזעזע שמופיע באחד מהתכנים החדשים, שבא לתאר מיהו הגאון מוילנא, הגר"א זיע"א:
"אליהו הקטן, שמלאו לו שלוש שנים, היה ילד מיוחד, חכם ומבריק. באחד הימים יצא אליהו לחצר. ראה אליהו את הילדים הגדולים משחקים באגוזים. והנה, תוך כדי משחק נתקע אגוז גדול בבור וקשה היה להוציאו. ניסו הילדים להוציאו באצבעותיהם הקטנות, אך לשווא. אליהו, שצפה במחזה המרתק רץ להביא כלי עם מים. חזר אליהו וביקש מהילדים הגדולים לפנות לו את הדרך. "אני יכול להוציא את האגוז", כך אמר. הילדים הגדולים חייכו והסתכלו על אליהו בסלחנות, "אתה ילד קטן ואין בכוחך להוציא את האגוז מן הבור", אך אליהו לא שעה לדבריהם. הוא שפך את המים לתוך הבור, והנה – הפלא ופלא – האגוז צף ועלה מאליו מתוך הבור. כל הילדים קראו בהתרגשות: "אליהו, אתה ממש גאון!" ומאז קראו לו "הגאון".

איך לא פורץ לו הדף במחאה? איך מסקנה מעוותת שכזו מוצאת את דרכה לחלל העולם? שמעתם? זה הוא הגאון מווילנא! חשבתם שעולם התורה במאתיים וחמישים השנים האחרונות מזכיר את כינויו של הגאון בסילודין משום היותו אב לכל חכמי התורה? כנראה למדתם בספרי הלימוד הישנים שכבר יצאו ממחזור הלימודים. ילדיכם, אלו שילמדו בספר 'דבר בעיתו' המחליף את 'ילדותנו' הישן והטוב, ידעו ש'גאון' הוא מי שמצליח להוציא את האגוז מהחור.
זהו רק סיפור אחד מני רבים, שמשקף את תמונת המצב העגומה השוררת כיום בשוק ספרי הלימוד החרדיים: מסננת בקרה מינימאלית בעלת חורים רחבים מדי, בעדם חודרים תכנים לא רצויים, ולעיתים אף כאלו שמעוותים ממש את כל סולם הערכים של החינוך החרדי הטהור.
ביקשנו לבדוק את הדברים לעומק, שוחחנו עם הורים, עם מחנכים ועם מנהלות בתי ספר, והנתונים שעלו מתוך דבריהם היו מדאיגים ביותר.

תחלופה מסחררת ומעוררת חשד

תחילה ביקשנו לוודא האם אכן קיימת מגמה של יצירת שינוי בספרי לימוד. "אין זו שאלה", הגיבה גב' ע', מורה בבית ספר יסודי. "כל מי שבא במגע עם מערכת הלימודים, הן מצד צוות ההוראה והן מצד ההורים, מבחין בנתון שאי אפשר להכחישו: אם בעבר היו ספרים ותיקים שעברו בין הילדים במשפחה, בשנים האחרונות מתחלפים ספרי הלימוד כל העת. מדי שנה מודפסים עשרות! ספרים חדשים שמחליפים את קודמיהם ויוצרים סחרחורת של שינויים שקשה לעקוב אחריה. כל אחד יכול לבדוק את הנתון הזה מעיון בשנת ההוצאה של ספרי הלימוד.
מתברר כי התחלופה הזו אינה רק עניין טכני. היא מגמתית, ומהווה חלק מתהליך שעליו הצהירו מקימי המחוז החרדי בעצמם. קצת רקע: בשנים האחרונות משימת העל העומדת בפני השלטון ביחס לציבור החרדי היא ליצור שינוי עומק בחברה החרדית. במשימה זו נוטל משרד החינוך חלק מרכזי על פי עיקרון "הפירמידה ההפוכה" – לפיו, ככל שההשקעה ביצירת שינוי תיעשה בגיל צעיר יותר, היא תצרוך פחות השקעה כספית ותניב תוצאות משמעותיות יותר, לעומת שינויים בגיל מבוגר שצורכים משאבים רבים והשפעתם פחותה. לצורך כך הוקם "המחוז החרדי".
יודגש, כי את הניהול הפורמאלי של מערכת היחסית התקציבית והפיקוח המינימאלי על התכנים כפי שהיה מקובל כל השנים, ניהל אגף החינוך המוכר שאינו רשמי. מטרת הקמתו של המחוז החרדי, במוצהר, הינו יצירת שינוי בחינוך החרדי והכשרת הקרקע לקראת השתלבות בצבא, בתעסוקה ובאקדמיה. זאת נעשה באמצעות שינוי ופגיעה בכלל המרכיבים של מתכונת החינוך החרדית: שינוי תכנים, שינוי התפיסה החינוכית של צוות ההוראה ע"י השתלמויות וכדו', החדרת ערכים זרים ועוד.
אחד המרכיבים שהמחוז החרדי רואה כחלק בלתי נפרד מתהליך השינוי הוא התערבות בספרי הלימוד. זאת משום שספרי הלימוד מהווים גורם מרכזי ביותר בתכנים שמועברים לילדים במוסדות החינוך. באסיפה של מפקחי המחוז החרדי הציגה פ' כהן, המפקחת הראשית במחוז החרדי, בפני המשתתפים את מכלול התוכניות שמתווה המחוז החרדי על מנת להגשים את מטרותיו. אחת הזרועות לשינוי, כפי שהוצגו בכינוס, היא "כתיבת ספרי לימוד". זה היה הפורום הציבורי הראשון שבו דובר במפורש ובגלוי על הכוונה להשפיע על החינוך החרדי מבפנים באמצעות אותם שינויים שמבוצעים בספרי הלימוד.
אכן, ברוב ספרי הלימוד החדשים מופיעה בעמוד השער שורה מעוררת חשד: "בהתאם לתוכנית הלימודים החדשה". המשפט הזה אומר הכול. הוא מגלה את הסיבה שבשלה מתחלפים ספרי לימוד כל העת. משרד החינוך מנפיק דרישות חדשות, עליהן הספרים הוותיקים והמוכרים לא עונים.
מהי אותה "תוכנית לימודים חדשה"? זאת איננו יודעים. ביכולתנו רק לבדוק בשים לב את הספרים. בעת הצורך – להשוות אותם לספרים הקודמים שנמצאו כ"לא מתאימים" לדרישות משרד החינוך ולמצוא את ההבדלים. הורים אכפתיים כבר עשו זאת בספרי הלימוד של ילדיהם. המסקנות מובאות לפניכם בזאת.

דרישת שלום מ"העולם הנאור"

באופן כללי, ניתן להכליל את השינויים בארבעה מוטיבים עיקריים. לא בכל ספר ניכרים כל הארבעה, אבל אלו תמרורים שאם ערניים להם, ניתן למצוא עקבות במקומות שלא היינו מעלים בדעתנו שהם קיימים.
מוטיב ראשון: ערכים אוניברסאליים ואינטליגנציה כללית
מאז ומתמיד הושקעה חשיבה רבה כדי ללמד את מקצועות החול באופן של "לימודי חול על טהרת הקודש". לכל מקצוע חולין ניתן להחדיר ערכים התומכים בליבת החינוך. אם זה בבניית בעיה חשבונית, בתיאור גיאוגרפי של מקום, בקטע ספרותי המלמד הבנת הנקרא, במשפט הדורש ניתוח תחבירי וכל כיוצא באלו. כך משרתים מקצועות החול את ערכי הקודש ומשתלבים למסר אחיד ומרוכז החוזר על עצמו במערכת החינוך בכל הצורות.
למרבה הצער, בספרים החדשים בולטת מגמה הפוכה. תחת להחדיר ערכים חינוכיים שאליהם אנו שואפים, משרתים ספרי הלימוד ערכים אוניברסאליים כמו: היגיינה, בריאות השיניים, איכות הסביבה ומיחזור, זהירות בדרכים. נראה שלא די בתוכניות הלימודים המיוחדות בנושאים אלו, הכוללות הרצאות ופעילויות שמוגשות לבתי הספר במינונים הולכים וגדלים על חשבון לימודי הקודש. הנה מגיעים ספרי הלימוד החדשים ומשלימים את התמונה בשלל תכנים שנועדו לאלף את הציבור החרדי הפרימיטיבי וללמדו "התנהגות נורמטיבית" (ע"פ תרבות המערב) מהי, אחד הספרים המדגימים מגמה זו הוא הספר "יסודות דרך ארץ", אודותיו נכתב כבר בעבר. מדובר סדרה של שלושה ספרים הנלמדים בכיתות א'-ג'. הספר הזה לכאורה כולל לימודי מידות ודרך ארץ, ועל תקן זה הוא נלמד במספר תלמודי תורה בשעות הבוקר, על אף שמדובר בספר חול לכל דבר ועניין.
המגמה החמורה בספר הזה היא המסר החוזר על עצמו שוב ושוב, "דרך ארץ קרמה לתורה", כשהגדרת המושג דרך ארץ נתונה לפרשנות חופשית ורחבה ביותר, על פי השקפת עולמו של הכותב.
תחת הנושא "האדם וסביבתו" העוסק באיכות הסביבה, מופיעים כמה מקרים לבחינה: ילד שתה בהפסקה מברז, ושכח לסוגרו עד הסוף. חזר לכיתה והתחיל ללמוד. והנה, באמצע הלימוד נזכר שהברז מטפטף. מה עליו לעשות? ילד הוריד את שקית הזבל לפח האשפה בדרכו ל"מתמידים". באמצע הלימוד נזכר שלא הכנים את השקית כראוי למכל האשפה. מה עליו לעשות? התשובה, בשני המקרים, מכוונת למסקנה שעליו להפסיק מלימודו, שהרי "איכות הסביבה קדמה לתורה". עפ"ל.
במקום אחר בספר מסופר על רב חדש שהתמנה בשכונה. מופיע טור הערכה על אישיותו של הרב, כמה הוא חייכן ומנומס ומתייחס לכל אחד. אין שום התייחסות לגדלות תורנית או לשיעורי תורה שמוסר, העיקר הוא מאור הפנים והחיוך. גישה "דמוקרטית" זו, לפיה מאפשרים לילדים להעריך בעצמם את גדלותו ואת אישיותו של רב בישראל, אינה מצטמצמת רק לקטעי קריאה. ניצנים נראים גם בסיפורים אמיתיים על גדולי ישראל מוכרים. גב' מ', אם כאובה שעימה שוחחנו, מספרת שילדתה התבקשה למלא עבודה שעסקה בסיפור על החפץ חיים: "בחרי אחת מהאפשרויות הבאות: האם החפץ חיים הוא 1. אהוב 2. רחמן 3. טוב לב. "האם כך אנו רוצים לחנך את ילדינו?" שואלת גב' מ' בתמיהה נוקבת, "שיכולים הם להעניק 'ציונים' בהתנהגות לגדולי האומה?!"
בנוסף לערכים האוניברסאליים, ניכרת מגמה בולטת להעשיר ולהרחיב במושגים של השכלה ואינטליגנציה כללית.
רבות בשנים, ידע עמנו להתפאר בלומדי התורה שלא היו להם אלא ד' אמות של הלכה בלבד. המשכילים ראו בכך דבר שיש להתבייש בו, ורחשו הערצה מופרזת לכל בדל של ידיעות חולין. כעת הם מבקשים להנחיל את ההתייחסות הזו גם לילדינו. שלא יהיו "מצומצמים", שיפתחו אופקים, יהיו אנשי "העולם הגדול" ויכירו מושגים אקדמיים ומדעיים. כדוגמה לכך משמש הספר "בין השורות" להבנת הנקרא, ספר נפוץ ביותר שמשמש מכיתות ה'-ח'(גם בחיידרים). כמה הורים שעברו על הספר דלו מתוכו מגוון של מושגים לועזיים. לפניכם מדגם מייצג מתוך המקבץ: הילדים לומדים בהם אנטי-אוקסידנטים, פקטין, בוטניקה, אנטומיה, זיאולוגיה, ב־ומטר, סיסמוגרף, סיסמומטר, אנטומיה, מיקרוביולוגיה, טופוגרפיה, הומונימים, גיאולוגיה, סימביוזה, אסיסטנט ועוד ועוד.
המלים לכשעצמן תמימות, אמנם. אך נשאלת השאלה, לשם מה עליהם ללמוד את שפה המדע הזו? את התשובה אין צורך לנחש, שכן הקדמת הספר עונה על כך במילים ברורות: "הלימוד בספר זה מהווה בסיס חשוב מאוד להכשרת התלמיד להתמצאות בחומר הנלמד במקצועות השונים", וכאן מגיעה רשימת מקצועות, כשביניהם – מדעים.
אולם אין מדובר רק בחשיפה למושגים מדעיים לועזיים במטרה להטמיע אה חשיבותו של המדע, אלא במגמה רחבה יותר, שתכליתה לפרוץ את התפיסה השמורה והמוגנת של החינוך החרדי, המציבה את לימוד התורה
במקום מרכזי ובחשיבות בלעדית, ולסגל את הילדים לידיעה כי קיימים "עוד נושאים": מדעים, מושגים, שפות. בספר הנזכר "בין השורות" צפים ועולים רמזים בוטים למסר זה. כך, בספר לכיתה ו' (עמ' 106) זוכים הילדים לקבל סקירה על עולם המדע, ענפיו וכלי המחקר. בכיתה ח' (עמ' 41) "על פי תיאוריות פסיכולוגיות מסוימות, אנשים נולדום עם מבנה נפשי שונה זה מזה", תובנה שמובאת במקורותינו ונהירה לכל בר דעת, צריך להביא דווקא בלשונן של "תיאוריות פסיכולוגיות". ילדים בכיתה ז' מתוודעים לכך, ש"לשפה האנגלית יש השפעה אדירה. היא שפה שולטת ברמה בינלאומית בתחומי המדע, הרפואה, התרבות".

פגיעה בחומות הקדושה

המוטיב השני: פריצת גדרי ההפרדה
המוטיב הזה, אומרות כמה מנהלות שעימן שוחחנו, מובלע בספרי הלימוד באופן כה בוטה, עד כי סביר להניח שמדובר בהוראה מגמתית. בכל הספרים החדשים מובאים בנים ובנות זה לצד זה, באופן שוויוני. בתלמודי התורה המצב חמור עוד יותר. ניכר כי מבקשים לחשוף את הילדים לתרבות הכללית באופן עקיף, באמצעות הכנסת שמות ומושגים וציורים של בנות לתוך ספרי לימוד המיועדים לבנים, דבר שבעבר לא היה קיים.
"הנה", מראה לנו הרב ש', שילדו לומד בת"ת חשוב, "בספר חשבון תמים 'בואו חשבון' מובא תרגיל שמתאר עשרים שקלים שחילקו לשמונה ילדים. מופיעות שמונה משבצות בשני טורים. ובכל טור – אחד מול השני: מנחם מול מירי, יואב מול שורי. בכל טור מופיע בן מול בת. האם מישהו יכול לטעון שזה 'מקרי'?"
הספר "נהנים לכתוב" לשדרוג הכתיבה, ספר חדש הנפוץ בכיתות הנמוכות בבתי ספר ובתלמודי תורה. זהו ספר נטול כל סממן חרדי. הילדים מצוירים ללא כיפות וציציות, הבנות בשרוולים קצרים. מתארים ילד שנוטל כוס, אחת ושתיים ובולע את המים – אין כל אזכור לברכה. והנה משפט, בתוך קטע שמדבר על ילד: "השוטרת העבירה אותי את הכביש"(!)
בספר "בין השורות" לכיתה ז' (עמ' 156) כתוב המשפט הבא. קראו היטב: "האם שמחה מאוד, פניה קרנו אושר מהשבחים שהמוֹרָה הרעיפה על בנה". סגנון החיים המתואר במשפט זה רחוק עד מאוד מההווי החרדי הקלאסי השמור והמוגן.

עולם התעסוקה והיחס לצבא

המוטיב השלישי: הכרת והחדרת עולם התעסוקה והצבא לילדים החרדיים.
כחלק בלתי נפרד מהניסיונות לפרוץ את החומות המגוננות של הציבור החרדי, ולהאדיר בעיניו את הצבא ואת התעסוקה, נערכו שינויים מותאמים בספרי הלימוד. במקום להכניס מסרים רצויים, מושתלים משפטים הנושאים מסרים זרים ומושגים מעולם הצבא. כך לדוגמה מביא הספר "בין השורות" משפטים כמו: "ממצאים חשובים בפרויקט שנערך בחיה"א", "מערכת הביטחון חושבת על הפיתרון היצירתי שימנע פגיעה גרעינית באזרחי ישראל", "במסיבת העיתונאים שר הביטחון גילה טפח וכיסה טפחיים כדי שלא יודלפו פרטים סודיים לאויב". והרי לא מדובר בדיווח עיתונאי, אלא בספר לימוד.
כשמדובר ביציאה למעגל העבודה. הקדישו ככל הנראה במערכת החינוך חשיבה מיוחדת לנושא רב החשיבות לכלכלת המדינה. בספר מולדת, בשם "דרך ארץ", מופיע נושא חדש "המקצוע שלי" שלא הופיע במהדורות הקודמות; נושא שנועד באופן מפורש לעודד יציאה לעבודה – כבר בכיתה ב'!
בכל עמוד בספר מופיע בן משפחה שמתא בשפה מלבבת את עיסוקו, כשבתוך כך מושחלים ביטויים בעלי מגמה ברורה ברוח החרדיות-החדשה: "כך אני יכולה לפרנס את משפחתי בכבוד", "אבא שלי נהג הסעות, כשהילדים יוצאים לטיול הוא לוקח גם אותי", הדוד אפרים – רופא השיניים, מספר "הקירות במרפאה שלי מכוסים בתעודות רבות. למדתי את המקצוע במשך שנים רבות", ברקע תמונה חייכנית של רופא ופציינט. בעמוד המקביל, מקצוע (!) חדש: "באהלה של תורה" גם זה מקצוע… בשונה מהמקצועות הקודמים, התיאור יבש ולקוני. דרישות המקצוע הן "להקפיד מאוד להגיע בזמן ל'סדר' של הבוקר ול'סדר' של אחר הצהריים, כדי לא יפסיד אפילו רגע אחד, וגם כדי שהחברותא לא יצטרך לחכות לו". ברקע, תמונה חשוכה ועלובה של בית מדרש עגמומי ריק למחצה. שום תחושת התפעמות ורוממות, אפס חיבור. עוד מקצוע, יראה הילד ויבחר במה ירצה לעסוק…
בעמודים הבאים, בשים לב למסר המבוקש, מופיעה כותרת "דסי מחפשת עבודה". ילדה בכיתה ב' מתבקשת לבחור לעצמה עבודה מתוך לוח העיתון. עליה להחליט בין "תכנות מחשבים בשכר גבוה" לבין "קלינאית תקשורת" או "מעצבת בחנות למזכרות ומתנות". בהמשך ־ דף עבודה שמתאר את שיקוליה של הילדה, ביניהם: "אני רוצה להרוויח מספיק כסף כדי לפרנס את המשפחה". לסיכום, מתבקש הילד לערוך ראיון עם אחד מבני המשפחה על עיסוקו ולברר אצלו "האם משתכרים יפה בעבודה"…

בלי שמץ של יהדות

המוטיב הרביעי: על "טהרת" החולין
ספרי הלימוד החרדיים מקדמת דנא, גם אלו שעוסקים בנושאי חול, היו גדושים באווירה יהודית. בכל ספר לימוד יש סיפורים, דוגמאות, משפטים להשלמה וכיוצ"ב, כל אלו היו על טהרת הקודש. כיום בספרים החדשים יש מגמה בולטת לסנן את האווירה והווי החיים החרדי מתוך ספרי הלימוד. מתקבלים ספרים על "טהרת" החולין, כאלו שיכולים להילמד בכל מוסד בארץ – דתי וחילוני כאחד. דוגמה לכך הוא הספר "מבינון" – הבנת הנקרא לכיתות הנמוכות, שהתערטל לגמרי מכל מאפיין חרדי. זהו ספר שיכול להתאים לילד חילוני וחרדי באותה מידה. אפילו שמות הילדים אינם חרדיים במובהק. אין חגים ומועדים, אין אזכור שם שמים. מלבד אזכור אחד ויחיד: מובא בהרחבה הסיפור עם הלל הזקן שמיהר לרחוץ את עצמו בער"ש, כדי "להוכיח" שהניקיון הוא מצווה, ברוח החרדיות-החדשה שאנשיה משווים לכל עניין ועיסוק גשמי נופך "רוחני" כמם שפתים גרידא באמצעות ציטוט מן המקורות. בסמוך מביאים את ההלכה שאסור להתפלל או ללמוד אם הידיים או הגוף מלוכלכים, לא כדי לשנן את אופן ההכנה הראוי לתפילה וללימוד, אלא כדי להאדיר את מעלת הניקיון. סיפור זה שתול באופן ציני ביותר בספר, שכתוב באופן מנותק לחלוטין מהווי החיים החרדי.
כדי לחדד את השינוי העמוק שחל בספרי הלימוד לציבור החרדי, ניתן להעמיד זה מול זה שני ספרים – הוותיק מול תחליפו החדש – ולהבחין בהבדלים. לשם השוואה נעמיד את ספר "ילדותנו" הוותיק, מול תחליפו החדש "דבר בעיתו". ילדותנו הוא ספר שמשקף אווירה חרדית הרמטית ומרוממת. הופיעו בו למכביר סיפורים הלקוחים ממדרשי חז"ל או מהווי החיים החרדי, וכך גם העבודות שהתבקש הילד לבצע היו מתוך גישה מתאימה. גב המובאות ממקורות זרים שהובאו בו היו מנופות ובדוקות כסולת נקיה לבל ישפיעו על נפש הילד מושגים ונטיות זרות ומנוכרות. בהקדמת הספר אנו מוצאים את המשפטים הבאים: "דווקא לספר ילדותנו הראשון הענקנו את מרב החשיבות כמסייע לנו בחינוך ילדינו. כל מילה נמדדה בפלס וכל משפט נשקל במאזניים כשהמטרה שמול עינינו 'חנוך לנער על פי דרכו'. בכל סיפור. בכל קטע ובכל שיר – התכוונו להשתמש, לא רק כמוטיב ספרותי מעשיר, אלא בראש ובראשונה ככלי חינוכי… על פי תורתנו הקדושה וברוח ישראל סבא".
לעומתו הספר "דבר בעיתו" מאמץ גישה שונה לגמרי. גם אם מופיעים בספר זה סיפורים על חגים ונושאים דומים מתוך ההווי החרדי, הרי שהגישה אליהם מחוספסת ועניינית, כאל נושאי חול לכל דבר. ההשפעה של גישה זו הינה הרסנית, ועלולה לרוקן כליל מתוכן את המסרים המובאים בגוף הסיפור. לדוגמה, מופיע בספר סיפור מחז"ל על החסיד שסייר בכרמו בשבת וראה בגדר פרצה, הרהר בתיקונה ומיד קיבל על עצמו שלא יתקן את הגדר. לאחר מכן צמח בפרצה שיח של צלף. מקריאת הסיפור לא מתעורר כל חשד, הרי זהו סיפור "משלנו", מתוך המקורות. אבל כדאי לעיין היטב, בעבודות שהתלמידים מתבקשים לבצע בעקבות קריאת הסיפור. שם טמון המוקש. "הכירו נא, שיח הצלף הוא קוצני, יש לו פרחים סגולים ויפים…" ולאחר מכן השאלות סובבות על שיח הצלף.
עוד: סיפור על ילד שמתעורר משנתו למשמע קול חזק, ולבסוף מתברר שזהו קול השופר: "אילו קולות אתם שומעים בבוקר? מה אתם מרגישים כשאתם שומעים קול חזק בתוך דממה?" זהו יחס חומרני וענייני, שמשייך את הרטט שמעורר קול השופר בלב היהודי, כתחושה המתעוררת למשמע "קול חזק בתוך דממה". קשה להבחין בכך, אמת. אלו לא דוגמאות דרסטיות המניעות את אמות הסיפים. אבל דווקא משום כך המגמה הזו מסוכנת מאוד. אפשר להגדיר זאת כמהפכה שקטה, המתחוללת בין השורות ומתחתיהן. אולם מי שייטול לידיו את הספרים הוותיקים יוכל על נקלה למצוא את ההבדלים שאי מי טרח לזרוע, כדי ליצור שינוי עומק בחינוך.
החוברת "דרך ארץ פלישתים" שיצאה לאור ביהמת הורים אכפתיים, אף היא מתמקדת בהשוואה בין שני ספרים – ותיק וחדש. המדובר בספרי מולדת לכיתה ב'. "כאן ביתי" הישן ־ לעומת "דרך אוץ" החדש. בעמוד המתאר את העיר ירושלים הושמטו במהדורה החדשה המשפטים "בירושלים היה בית המקדש, ובעז"ה גם יבנה במהרה בימינו, הכותל המערבי הוא שריד בית מקדשנו. יהודים מכל העולם באים להתפלל ליד הכותל המערבי". זאת אין צורך שהילד ידע. מה כן? במהדורה החדשה נוסף המשפט הבא: "כמה טוב שהיום הכותל בידינו'" ואם הכוונה לא הייתה ברורה דיה, באה המשימה לתלמיד, לראיין בן משפחה על זיכרונותיו ממלחמת תשכ"ז ושחרור הכותל. ואלו רק דוגמאות.
מחנכים שנחשפו למגמה ובחנו בעיון ספרי לימוד מדווחים, שנדהמו להיווכח, כי בעוד בציבור החרדי "נרדמו בשמירה", הרי ש"אתה ישן לו – והוא ער לך"! השינויים שנערכו בתוכן הספרים ובהגשתם משקפים חשיבה מדוקדקת עד לפרטי פרטים של שינוי סגנון התמונה, השמטת מילים ומשפטים והוספת אחרים שמטרתם להכניס בדלת האחורית מסרים זרים.

בין הדעת האנושית לדעת התורה

ארבעת המוטיבים שהוזכרו, הגם שהם הרסניים כשלעצמם, משמשים כלי לקידום מטרה אחת ויחידה העומדת מאחוריהם. מטרה שאליה חותרים בכל עוז גורמים מבחוץ יחד עם משתפי פעולה מבפנים. בחינוך הילדים היו מאז ומתמיד שתי דרכים, שהתחילו מנקודות שונות בתכלית וצעדו ליעדים מנוגדים. דרך אחת היא החינוך החרדי, והשנייה היא החינוך הכללי. החינוך הכללי רואה במדע את פסגת הדעת האנושית, ומשום כך, מגיל צעיר מגדל את הילד על ברכי המדע. רכישת המידע היא רק אמצעי כדי לטפח אצל הילד את "החשיבה המדעית" המאבחנת על פי הכללים החומרניים של עולם המדע את כל התופעות שבהן הוא נתקל. המטרה היא להוביל את הילדים למצוינות שלגבי דידם היא: לימודי אקדמיה גבוהים.
דרך החינוך החרדית היא ההיפך המוחלט. החינוך התורתי רואה בתורה את פסגת הדעת ותכלית החיים. ומשום כך, מגיל צעיר מחונך הילד למערכת דעת אחרת, גבוהה יותר, שבה המדד אינו הדעת האנושית אלא דעת תורה. האמצעי המרכזי לכך הוא לימודי הקודש במוסדות – הן לבנים והן לבנות, שמעניקים את המקום המרכזי והבלעדי לדעת התורה ולהנהגתה. לימודי החול נלמדים בדקדוק ובזהירות מופלגת שלא לעבור על המינון שקבעו מקדמת דנא, לא בכמות ולא באיכות. לא לשקוע בלימודי החול, אלא להשתמש בידיעות הנצרכות לעסקי העולם. איננו מבקשים לשייף את ראשיהם של ילדינו בלימודי חול, בתבניות חשיבה שעיקרן האדרת הדעת האנושית. אנו מבקשים להנחיל להם דרכי חשיבה שנוצקו מתוך התורה. כך גדלו תלמידי חכמים אלפי שנים, וכך גדלו דורות של נשים שמסירותן והערצתן נתונה לערכי הנצח, ולהם בלבד.
חשוב עוד יותר להבין שדרכים אלו אינן נפגשות לעולם. אי אפשר לטעום מזה, וגם מזה. אי אפשר לטפח חשיבה מדעית, וגם לשמור על החשיבה ברוח האמונה, על המבט התורתי הטהור ועל סולם הערכים הוותיק והנכון. ארבעת המוטיבים שנמנו לעיל מנסים לחולל מהפכה בלימודי החול המבוקרים והמוקפדים ולהכניס רוח של חולין והשכלה, לעוות את הדרך הסלולה ולחבר אותה עם אותה דרך שמובילה ללימודי אקדמיה ומציבה אותם כמדד, כדרך חשיבה וכמטרה!
גם אם לא נגעו בלימודי הקודש, ההתערבות בלימודי חול מסוכנת מאין כמוה. היא מבקשת להזין את ילדינו בספרים הבנויים במתווה אקדמאי כבר מגיל צעיר. הדברים חמורים לגבי כל אחד, ושבעתיים כלפי הבנים, תלמידי החכמים של דור העתיד. כל הורה יכול ונדרש לפתוח את הספרים שבהם ייפגשו ילדיו בשנת הלימודים הבאה, ולזהות את המגמה הניכרת בהם – הלנו אם לצרינו. ובעניין זה, ככל שהדוגמאות דקות ומוסוות יותר – כך הן מסוכנות והרסניות יותר. אפשר לשאול "מה רע?" בדמותו של "פרופסור כתנוב" המופיע בספר "עת לכתוב", אבל אין זו השאלה הנכונה. השאלה המתבקשת ממי שחינוך ילדיו יקר לו היא: לשם מה? איזו חשיבה עומדת מאחורי השינויים המפליגים הניכרים לעין כול, ומה מבקשים להשיג בהם. העיקרון ברור, ארבע דרכי הפעולה שנמנו מזדקרות לעין שוב ושוב בספרי לימוד רבים.
ועוד נקודה כאובה לסיום: אותה דרך חשיבה אקדמאית היא כנגע ממאיר, אשר רבים ממשתתפי תוכניות השתלמות ממשלתיות לוקים בו. יש אנשי חינוך רבים, בתוך המערכת החרדית, שבעקבות "חינוך מחדש" השתלבו כחלק בלתי נפרד מהחינוך המקצועי, יישרו קו עם תבנית החשיבה האקדמאית, והם שוקדים על כתיבת ספרי לימוד חדשים. למרבה הצער, שמו של סופר חרדי החתום על ספר לימוד אינו מעיד על טהרתו וכשרותו.
הורים, היו ערניים. יש מי שמבקש לשלוח ידיו בספרי הלימוד, להנחיל לילדיכם חינוך זר ולפגוע בטהרת החינוך בכל דרך אפשרית.

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן