סערת הגט המזוייף בצפת: עורכי הגט סילפו את העובדות ואת ספרי הפוסקים

מכשירי הגט המזויף בצפת עיוותו בפסקם את המציאות ואת הציטוטים מספרי הפוסקים, כך עולה מקונטרס 'אמת על תילה' שחולק במהלך כנס של דייני בתי הדין הרבניים * בין הגילויים עולה, כי המתירים העלימו מפסק הדין עובדות רפואיות בעלות משמעות, לפיהן ניתן לתקשר עם הבעל באמצעות לחיצות ידיים ותנועות עיניים. בשבוע האחרון נחשף כי הבעל יוצא מביה"ח מדי פעם לביקור בבית הוריו, והוא זקוק לסיוע של מטפל פרטי, בעוד המתירים טענו כי הוא מקבל את כל צרכיו בבית החולים... * כמו כן הובא בפסק הדין ציטוטים חלקיים מספרי הפוסקים, ולו טרחו להביא את הציטוט המלא המשמעות הייתה הפוכה לחלוטין

ספר חדש שיצא לאור בשבועות האחרונים אודות הפרצה החמורה של "גט הזיכוי" שניתן לאישה שבעלה מוגדר 'צמח' חושף שורה של ליקויים וסילופים בפסק הדין של דייני ביה"ד האזורי בצפת, ומעלה שאלות ותהיות על אופן קבלת ההחלטה התקדימית של מתן 'גט זיכוי', כאשר התירו אשת איש על ידי זיכוי גט שנכתב וניתן לאישה על ידי חברי בית הדין, בעוד הבעל שרוי בתרדמת ושוכב במיטת חוליו. נגד 'גט הזיכוי' יצאו מרנן ורבנן ועמם כל גדולי ההוראה שליט"א במחאה חריפה ונוקבת.
מדובר באדם שנפגע קשות בתאונת דרכים בעת שרכב על אופנועו בשנת תשס"ז, ומאז שקע בתרדמת ומצבו הוגדר 'צמח', עקב פגיעת הראש הקשה ממנה סבל. לאחר כמה שנים שחלפו ללא שינוי במצבו, פנתה רעייתו של הנפגע לבית הדין האזורי בצפת, על מנת שיסייעו לה ויתירוה מכבלי עגינותה. לתמונה הוכנסו גם ארגונים רפורמיים שהביאו ללחץ ציבורי כבד, ובסופו של דבר החליטו חברי ביה"ד הרבני כי יש להקל במקרה סבוך זה ולקיים הליך חריג של מתן גט על ידי זיכוי, שלא מדעת הבעל ובלא קבלת הסכמתו.
בנימוקים לפסק הדין שהתפרסמו על ידי בית הדין הרבני, הודו הדיינים כי אכן פסק זה של מתן גט על ידי זיכוי לבעל שלא בידיעתו, הוא 'חידוש גדול'. הדיינים אף חתמו את הפסק 'מתוך תפילה לסייעתא דשמיא שלא תצא תקלה תחת ידינו', כדבריהם. אולם כל זה לא מנע מהם לקבוע עבור הבעל הרדום כי הגירושין הן זכות בשבילו וקיום מצווה של התרת עגונה, ועל כן 'זכין לאדם שלא בפניו'.. כך נסללה הדרך בפני האישה לקבל גט מבית הדין על ידי 'זיכוי' בניגוד מוחלט לדבריהם הנחרצים של כל גדולי הפוסקים לדורותיהם זיע"א ויבדלחט"א אלו החיים עמנו לאוי"ט, ותוך יצירת טקס גירושין חדשני העוקף את הבעל ומפקיע ממנו את הזכות והכוח שנתנה התורה בידו לגרש את אשתו.

"בטל ומבוטל כחרס הנשבר"

פסק הדין התקדימי, שנחשב כתקדים חמור שעלול לגרום לפרצה חמורה בהתרת עגונות, הביא את מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א לצאת במכתבי מחאה חריפים ונוקבים. ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א כתב במכתבו מחודש סיון תשע"ד: "בוודאי שראוי למחות בכל לשון של מחאה על הפרצה הנוראה שלא הייתה כזאת בישראל. וכבר כתב אחי הגאון הרא"ד אב"ד טבריה שליט"א, שלא היה ראוי להכניס הנושא בכותלי בית המדרש כאילו יש נדון בדבר. והדבר בטל ומבוטל כחרם הנשבר ולא תהא כזאת בישראל".

הגאונים חברי בד"ץ "העדה החרדית" בראשות הגאב"ד שליט"א פרסמו כרוז חריף תחת הכותרת "מחאה גלויה": "אוי לאוזניים שכך שומעות ואוי לדור שכך עלתה בימיו, שיצא היתר בדבר שלא נשמע כמוהו להקל בדיני א"א החמורים בגט בלי דעת הבעל. על כן אנו מוחים נמרצות נגד זה. ואנו קוראים לרבנים יושבי על מדין בכל קצות תבל להצטרף למחאה ולהודיע ברבים שפסק דין הנ"ל בטל ומבוטל וח"ו להורות כן".

לאחר מכן התפרסם מכתב מחאה נוסף מאת עמוד ההוראה הגאון האדיר רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל: "נחרדנו לראות כי יצא 'פסק דין' להתיר אשת איש גמורה לעלמא (אישה שבעלה 'צמח' על ידי זיכוי גט) ומגובב בסברות בדויות ודחויות מהלכה, ולדבריהן הרי הותרו עגונות רבות הנזכרות בש"ס ופוסקים, וא"כ כל חכמי ישראל מאז ומעולם עומדים כנגדם. על כן נתחייבנו למחות במחאה נמרצת על גילוי פנים בתורה שלא כהלכה והתרת אשת איש לעלמא".

כמו כן התפרסמו מחאות רבות מגדולי ההוראה רבנים ודיינים מכל חוגי היהדות החרדית, שהביעו את דעתם כי מדובר בפרצה חמורה שאחריתה מי ישותה. הם קבעו נחרצות כי אותו 'גט זיכוי' בטל ומבוטל, ולא תהיה כזאת בישראל להתיר אשת איש באופן כה נמהר, תוך עשיית חוכא ואטלולא מדיני התורה ומהלכות אישות החמורות שבחמורות.
בעולם הדיינות הובעה דאגה רבה נוכח ארגוני זכויות נשים שראו בפסק הדין התמוה הישג היסטורי ופרצו בחגיגה תקשורתית: "עגינות היא מצב טראגי, ופה יש פסק דין מהפכני", בישרה עו"ד בתיה כהנא־דרור, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום", שפעלה בנושא. היא הוסיפה, כי "פסק הדין לא היה ניתן לולא האווירה הציבורית נגד עושק העגונות ובעד נישואים אזרחיים. זו ממש מהפכה. זה בדיוק מסוג הפסיקות שאנו ייחלנו וציפינו להן".
למרות המחאות הנוקבות של כל גדולי ההוראה, לא חזרו בהם הדיינים המתירים מהחלטתם התקדימית והמסוכנת. כצעד אחרון לביטול הגט, הוגש ערעור לבית הדין הגדול נגד החלטת בית הדין בצפת. בכתב הערעור כתבו המערערים כי "פסק הדין מוטעה מתחילתו לסופו" ונימקו זאת בשלל סיבות, הן מצד דרישות ההלכה והן משום סדרי הדיון התקינים שלא קוימו על ידי הרכב בית הדין בצפת. אולם בחודש ניסן האחרון פסקו שופטי בג"ץ בעתירה שהגישו ארגוני הנשים, כי לא ניתן לקיים דיון נוסף על הגט, כיוון שלדבריהם, המערערים אינם צד בעניין.
עו"ד כהנא-דרור שהתראיינה לכלי התקשורת הבהירה כי ארגוני הנשים רואים ב'גט הזיכוי' הישג תקדימי ופריצת דרך עבור עשרות נשים עגונות: "חבל לנו שכך מתייחם הממסד הדתי לפריצת דרך משמעותית כל כך, שנעשית פעם במאה שנה. בעיניי, אחת המשימות הכי גדולות של הדור שלנו היא להוציא את הסמכות לתת גט מהידיים הבלעדיות של הבעל (עפ"ל). יש לקדם את החשיבה שאשה… יכולה לכתוב את סיפור חייה כרצונה…".

"אמת על תילה"

לאחר שנסתם הגולל על האפשרות לבטל את מתן 'גט הזיכוי' שקיבל הכשר מבג"ץ, ונוכח התקדים המסוכן ומאווייהם של ארגוני הנשים למולל "מהפכה הלכתית" בתחום הגיטין, יצא בחודש האחרון ספר חדש המכיל למעלה מש' מאות עמודים, פרי תחקיר מקיף שערך המחבר עד" אופן קבלת החלטת 'גט הזיכוי', ובו מופרכות אחת לאחת טענות הסרק ה"הלכתיות" של חברי בית הדין בצפת. מחבר הספר, תלמיד חכם החפץ בעילום שמו, ערך עבודה מקיפה בסיוע דיינים ומורי הוראה, וחשף שורה של כשלים והטעיות השזורים לאורך פסק הדין התמוה.
בפתיחת הספר הנושא את השם "אמת על תילה" מופיעים מכתבי הסכמה של עשרות גדולי הוראה שליט"א ובהם זקני הדיינים בארץ הקודש, המחזקים את ידי המחבר בבואו להעמיד את האמת ההלכתית על בוריה.
על כותבי מכתבי הברכה וההסכמה נמנים הגאון הגדול רבי אברהם דוב אוירבך שליט"א רב ואב"ד טבריה, הגאון רבי שלמה פישר שליט"א, הגאון רבי חיים גדליה צימבליסט שליט"א, הגאון רבי חיים שלמה רוזנטל שליט"א, הגאון רבי ציון בוארון שליט"א, הגאון רבי אברהם שרמן שליט"א, הגאון רבי חגי איזירר שליט"א, ועוד רבים. כן מובא מכתבו הנחרץ של הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, שיוזמי הגט ניסו להיתלות בדעתו כאילו בא להתיר את הדבר, וכעת גילה דעתו באופן ברור כי "אפילו בשעת הדחק אין להתיר".
בשבוע שעבר, במהלך כנס של דייני בתי הדין הרבניים, חולק הספר החדש לדיינים. במהלך חלוקת הספר לנוכחים אירעה מהומה קלה, לאחר שהדיין אוריאל לביא שישב בראש ההרכב שיזם את הגט, דרש להפסיק את החלוקה. למרות בקשתו קיבלו כל הדיינים את הספר, והמחבר זכה לברכות חמות על חלקו בהעמדת האמת ההלכתית ללא כחל ושרק. במאמר הפתיחה לספר החדש נכתב, כי לאחרונה התפרסמה בציבור החלטת בית המשפט העוסקת בעניינו של אותו בעל המוגדר 'צמח' שעבורו זיכו את הגט, והתברר לעין כל שדברי כותב ההיתר בנוגע למצבו של הבעל, מזויפים מתוכם. בהיתר הוא כתב שהבעל "לא חלי ולא מרגיש ואין דרך לתקשר עמו" ועל כך ייסד את כל ההיתר, שכביכול במצבו הנוכחי הבעל אינו מבין את מצבו ואת היותו נשוי, ולכן אין לו צורך בהמשך הנישואין. מאידך גיסא, התפרסמה חוות הדעת המקצועית של העובדת הסוציאלית של הבעל (בתוך פסיקת בית המשפט הנ"ל), והיא כתבה בפירוש בכלל תיאור העובדות על אותו בעל, כי "הוא מסוגל להגיב אפילו בתנועות עיניים, ורואים שהוא מאוד שמח שהוא רואה את הילדה". אם כן, התברר שגם בנוגע לעניין כל כך יסודי ומציאותי כמו מצבו של הבעל, שעליו נשען כל ההיתר, חטא הכותב לאמת והציג עובדות אחרות מכפי שהן במציאות, ולא ציטט את חוות הדעת הנ"ל.

עורכי הספר מציינים כי עוד בתחילת הפרשה, פנה כותב ההיתר אל הרה"ר הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א וביקש את חוות דעתו ההלכתית בנושא, ואף קיבל על עצמו לנהוג כפסיקתו. אולם לאחר שהרה"ר שלל את הרעיון באופן נחרץ, התכחש כותב ההיתר להבטחתו ויצא להתיר באופן עצמאי בניגוד לכל היגיון הלכתי, ואף נגד דברי הרה"ר שפרסם את דעתו כי אם תינשא האישה על סמך גט הזיכוי, יהיו בניה ממזרים ח"ו.
עוד מובא כי הדיין לביא נקט התייחסות מזלזלת כלפי עשרות פניות של גדולי הדיינים בישראל לדון עמו ולהוכיחו על החלטה הנמהרת. לאחר שעיינו הדיינים היטב בפסק ההיתר, והוכיחו לו בראיות ברורות מדברי הפוסקים שכתבו במפורש לאסור דבר זה, ומהם שדנו עמו במשא ומתן ישיר וסתרו את כל טענותיו – אף על פי כן התעלם כותב ההיתר מדבריהם, מההוכחות הרבות שהעלו לפניו, ומכך שכל דייני ישראל מתנגדים נחרצות להיתר זה, והמשיך לפרסם את היתרו בבמות שונות, מתוך התייחסות מזלזלת בגדולי הדיינים (שחלקם הם רבותיו). לאחרונה אף הגדיל לעשות וכתב "מאמר הלכתי" כנגד דעתם בחוצפה רבה.

מידע רפואי חלקי

כבר כתבו גדולי הפוסקים שליט"א כי אין להיכנס במו"מ על דברי הבל אלו ואסור להכניסם לדיון בתוככי בית המדרש, שלא ייווצר רושם כלשהו כאילו יש צד היתר קלוש בדבר זה. אולם מטרת הספר החדש היא לחשוף ולהזים את טענות כותב ההיתר מעיקרן, ולהוכיח שכל דבריו מזויפים מתוכם, ולכך זכה המחבר לברכותיהם והסכמתם של גדולי ההוראה ובכירי הדיינים שליט"א. כאמור, כותב ההיתר מתעלם מחוות הדעת של העו"ס שהובאה בדיון אחר שהתקיים בבית המשפט, אודות תביעת מזונות של האישה, ובו כתבה העו"ס על מצב הבעל כי "הוא מסוגל להגיב אפילו בתנועות עיניים, ורואים שהוא מאוד שמח שהוא רואה את הילדה".
בנוסף, בטיוטת פסק הדין נכתב תחילה כך: "אמנם מבחינה רפואית, הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך התקשורת היחידה עמו היא באמצעות לחיצת יד המתקיימת לעיתים, בעקבות הוראה שהבעל שומע. אך מלבד זאת אין כל אפשרות לתקשורת נוספת עם הבעל, כגון באמצעות שיחה עמו או העברת הודעה כתובה וכיוצ"ב".
בפסק הדין הסופי של בית הדין הושמטה השורה המודגשת לעיל, ונכתב כך: "אמנם מבחינה רפואית, הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך אין כל אפשרות לתקשורת עם הבעל, כגון באמצעות שיחה עמו או העברת הודעה כתובה וכיוצ"ב". העובדה כי יש לרופאים "הוראה שהבעל שומע" וכי ניתן לנהל עמו תקשורת בלחיצת ידיים, הושמטה ככל הנראה בכוונה תחילה, על מנת להכשיר את הגט. כמו כן, דיינים שהעמיקו בנושא חשפו, כי ביום ב' בתמוז, התקבלה החלטה בעניין הערעור שהגישה האישה לבית המשפט בנצרת בתביעה הממונית, ושם נחשף שהבעל יוצא מדי פעם מבית החולים ומובא באמבולנס לביקור בבית הוריו. גם עובדה זו שיש לה השלכות משמעותיות, לא באה כלל לידי ביטוי בהחלטת בית הדין בצפת.
וחמור מכך, בהחלטה זו של ביהמ"ש בנצרת נכתב אודות הקצבה הממשלתית הזעומה של הבעל העומדת ע"ס 2600 שקלים לחודש בלבד, כי היא אינה מספקת את צרכיו כלל וכלל: "הסך הנ"ל, רובו בכולו, משמש לצורך צרכיו ההכרחיים של המשיב אשר אינם מכוסים על ידי בית החולים, כמו שכר מטפל, הוצאות נסיעה של ההורים לביקור המשיב והוצאות נסיעה באמבולנס של המשיב לבית הוריו". הדבר עומד בסתירה מובהקת למסקנת דייני צפת בהחלטתם, לפיה "בכל מקרה הבעל מקבל כל צרכיו בבית החולים, ואין עבורו משמעות להיותו נשוי", ואשר על כן הגירושין הינן 'זכות' בשבילו. הסתירה שבכך היא מול ההודעה המפורשת כי הצרכים של הבעל רחוקים מאוד מלהתמלא על ידי בית החולים במלואם, והבעל החולה נזקק למטפל נוסף באופן פרטי, ואף לאמבולנס שיסיע אותו הלוך ושוב לבית הוריו.
"זו ממש טענה אווילית לומר כי בית החולים עונה על כל צרכי האדם", אומרים דיינים ואנשי הלכה המעורים בנושא. "כל אחד שביקר פעם בבית חולים יודע שהמצב שם הפוך בדיוק. קיים מחסור חמור בכוח אדם, ובייחוד בטיפול סיעודי כה מורכב. ובנוסף כיום יוצא הבעל לבית הוריו מפעם לפעם, כפי שנחשף בביהמ"ש בנצרת, ומה יהיה כשיזדקנו ההורים לאוי"ט ויתקשו לטפל בבנם ולקבלו לביתם ? האם גם אז נוכל לטעון ש'אין עבורו משמעות להיותו נשוי', ולקבוע בקלילות כי אין בכך כל הפסד עבורו, כשהוא עלול להישאר בודד ומסוגר בבית החולים לאורך שנים?!"
"אין זאת", קובעים הדיינים נחרצות, "אלא כי 'רחמי' דייני צפת על האישה העגונה, גרמו להם להתאכזר בצורה קשה דווקא כלפי הבעל החולה ושרוי בתרדמת, ולהותירו בדד ללא יד מסייעת ותומכת במצבו הקשה!"
בנוסף לכך טוענים הדיינים, כי לצורך הקביעה שמתן הגט הוא 'זכות' לבעל, ואין בכך כל חובה עבורו, נאלצה האישה למחול על כל התשלומים המגיעים לה, ובוודאי שלא לתבוע דבר בעתיד. אולם כעת מתברר כי האישה לא מחלה על זכויותיה כלל וכלל, והיא תובעת תשלומים שונים מהקצבה השוטפת של הבעל, ואם כך, הקערה התהפכה על פניה, והגט הוא חובה עבור הבעל ולא זכות. יצוין כי שופט ביהמ"ש לענייני משפחה הביא את זיכוי הגט כהוכחה לתקשורו של הבעל עם הסובבים אותו: "בשים לב לכך שבית הדין הרבני התיר את הנישואין, ייתכן שהנתבע מסוגל לתקשר באופן כלשהו עם הסובבים". כלומר, גם השופט לא העלה את דעתו כי קיים פתרון למתן גט כשהבעל אינו מתקשר…

ציטוטים מסולפים חלקיים

בסיום הספר מביאים העורכים לא פחות משישים הפניות לטעויות בכתב ההיתר של בית הדין בצפת. לדוגמה, יש ראיה אחת שהביאו דייני צפת מדברי מרן החזון איש זצוק"ל, וסיימו את הציטוט מדבריו בנקודה הנוחה להם. אילו היו ממשיכים לצטט עוד שורה אחת, הייתה ראייתם מדבריו מתנדפת באוויר במהירות… וכן על זו הדרך, בעשרות מקומות נוספים שדבריהם נסתרים מניה וביה.
מכל ההוכחות בענייני הפסיקה ההלכתית המובאות בספר, מוכח בעליל שכל "פסק הדין", הורתו ולידתו שלא בקדושה, תוך כדי השמטת דברי הפוסקים, שיבושם והתאמתם לרצון המתירים, ואף העלמה ושיבוש של עובדות משמעותיות היכולות לפגוע כתהליך ההיתר.
גדולה מכך היא ההתעלמות המוחלטת בעזות מצח של כותבי ההיתר מדעתם ומכתביהם הברורים של מרנן גדולי ישראל ופוסקי הדור שליט"א, ומכל גדולי הדיינים שבאו אתם במו"מ בכתב ובעל פה בעניין זה.
דברים חריפים בעניין זה שיגר הגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין שליט"א, ראש ישיבת חברון, במכתב להרכב ביה"ד בצפת, לאחר שניסה להניא אותם מצעדם הנלוז:
"נראה כי לא הבנתם את מטרת גילוי הדעת שלי", כתב הגרמ"מ פרבשטיין שליט"א, "מטרתו לא הייתה להיכנס לדיון הלכתי, אלא להביע את זעקתי ומחאתי על העוול הנורא של שלושה דיינים, שאינם מזקני תלמידי חכמים שבדור, שהעזו לסמוך על עצמם לעשות מעשה להתיר אשת איש באופן שלא עשו רבותינו, ולפרסם את הדבר רק לאחר מעשה". "הלא תראו שאפילו גדולי הדורות כרבי עקיבא איגר ודומיו, לא סמכו על עצמם והתנו את היתריהם בתנאי שלפני ההיתר למעשה יצטרפו אליהם עוד מגדולי הדור. ואתם, היה לכם קודם שעשיתם את הגט, לשלוח את מסקנתכם עם נימוקיה ולבקש שיצטרפו אליה בכתב כמה וכמה מגדולי הפוסקים שבדורנו, ולא להסתמך על אמירה שאין אחריה כלום 'התייעצנו' וכדו', או על שיחות שונות שאינן הלכה למעשה".
"התרעומת מדוע לא פניתי אליכם מעוררת תמיהה. אם אכן אתם משומעי לקחי, אתם אלו שהיה עליכם להציע דעתכם בפניי קודם שביצעתם את הגט. ואתם, שתחילת שימושכם אצל הגרא"ד אויערבך שליט"א, הלא היה מין הראוי שתיוועצו בו תחילה? וכי טוב הדבר שבאתם לכך שאותו גאון יכתוב עליכם שהנכם מגלי פנים בתורה שלא כהלכה? ועוד הוספתם חטא גם בתגובתכם האחרונה, בדברי זלזול בגדולי תלמידי החכמים וזקני הדיינים שבדור".

מטרת הספר החדש, כפי שהובהר בתחילה, להוקיע את פסק הדין המוטעה, ולהבהיר כלפי עולם ומלואו כי ההלכה היהודית המקודשת מדורי דורות לא תהיה למרמס בפני כל מבקש היתרים מפוקפקים, שיעשה לו קרדום הלכתי לחפור בו היתרים מסולפים, בניגוד לדעת כל גדולי ההוראה. כעת, לאחר שבג"ץ קבע לפני שלושה חודשים כי לא יוכל עוד להתקיים דיק בערעור נגד הגט שהוגש לבית הדין הגדול, מפאת שהדבר נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו… הפך 'גט הזיכוי' של ביה"ד מצפת ל"גט בהכשר בג"ץ!" .
לא "תקדים" יש כאן, ולא "פריצת דרך הלכתית", אלא פירצה נוראה בענינים יסודיים וחמו-רים; גט ריק מתוכן שניתן בחסות שופטי בג"ץ, ומוקע על ידי כל גדולי התורה פוסקי ההלכה וזקני הדיינים שליט"א, שקבעו כי הוא בטל ומבוטל כחרם הנשבר.

השארת תגובה

שתף את הידיעה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן