כיסה בצבע תמונות תועבה, והושלך לכלא. גדולי ישראל במכתבי תמיכה

קיץ תשמ"ז: הרב פינקוס בבית המשפט: "לא אוכל לתת הצהרה שלא אחזור על דבר כזה בעתיד, משום שזה מנוגד למצפוני. אם אצהיר כך, אני חושב שזו תהא בגידה במערכה שלנו" * גדולי ישראל במכתב תמיכה: "יהודים יראי שמים שאינם יכולים לעמוד ולכבוש את כעסם ומחאתם מחרפה איומה זו וכיסו בצבע את תמונות התועבה הללו, מובלים כעבריינים, ומחמירים עליהם בקנסות ומאסרים" * הרב וואזנר: "עדים היינו למלחמת מצוה שניהלו כמה צדיקים נגד תמונות תועבה, אשרי להם!" * טדי קולק: "לשקול אפשרות לקצץ בתקציביהן של ישיבות, אשר יוכח כי מתוכן יצאו מפרי סדר"

חודשי קיץ תשמ"ז נצרבו בזכרון בני היהדות החרדית כימי המאבק על קדושתה וטהרתה של הפרהסיא הציבורית היה זה לפני שלושים שנה. ברחובות הערים, תחנות האוטובוסים ולאורכם של צירי הכבישים הבינעירוניים, החלו להתנוסס שלטי חוצות שכללו פרסומי תועבה ושחץ.
הפגיעה בחומות הקדושה ובטהרת מחנה ישראל, היתה רבה ואיומה. ציבור יראי ד' והחרדים אל דברו, הביעו את מורת רוחם מהעובדה כי צרו צעדיהם מלכת ברחובות. פניות רבות שנעשו לחברות המפרסמות ולגורמים האחראיים לדבר, בבקשה לחדול מכך ולהותיר את רשות הרבים זכה ונקיה, לא נענו. כתוצאה מכך החל מאבק ציבורי נרחב.
אנשי חיל מירושלים עיר הקודש ובהמשך משאר ערי הארץ, אזרו עוז ופתחו במסע להשחרת וכיסוי שלטי החוצות הפוגעניים בצבע. מעשים אלו הביאו את המשטרה לנקוט ביד קשה, לאסור את החשודים בהשחרת התמונות ולהטיל עליהם קנסות כספיים בסכומים ניכרים.
בקריאה נרגשת יצאו מרנן ורבנן מרן הגרא"מ שך זצ"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, להסרת הנגע מקרית חוצות:

"זה זמן שלבנו נשבר בקרבנו כראותנו את רדיפת הדת המתעצמת ומתפשטת בארצנו הקדושה ת"ו. פירצה רודפת פירצה לבל היקר והקדוש לישראל, על ידי פורקי עול תורה ומצוות המרהיבים עוז גם לצאת בהסתה נגד היהדות ויראי ד' הכואבים כי בלע את הקודש רח"ל.
בעוד לא מצאנו מנוח מהפרצות הקיימות בגדרי תורתנו הקדושה, וקדושת השבת הנרמסת בראש חוצות, הנה גם צדו צעדנו מלכת ברחובותינו, על ידי פרסום ברחובה של עיר תמונות תועבה כמקולקלים שבאומות, פרסומים על אביזרייהו דג"ע בפרהסיא ופגיעה איומה בחינוך ילדינו".

מרנן ורבנן זיע"א אף הביעו את דעתם אודות מאסרם של יראי ד' שכיסו את תמונות התועבה, וכה כתבו בהמשך המכתב: "יהודים יראי שמים שאינם יכולים לעמוד ולכבוש את כעסם ומחאתם מחרפה איומה זו וכיסו בצבע את תמונות התועבה הללו, מובלים כעבריינים, ומחמירים עליהם בקנסות ומאסרים".
בסיום מכתבם קראו גדולי ישראל זצ"ל:

"אנו פונים בזה לכל יראי ד' בארץ ובתפוצות, לכל יחיד בעל השפעה בקריאת קודש להצלה, אל תעמדו מנגד בשעה קשה זו לעם ישראל. עורו והתעוררו, לא עת לחשות, התכנסו ועוצו עצה להפר עצת אויבי ד' מעל שארית פליטת עמו וארצו כי בנפש היהדות היא, אל תנוחו ואל תשקטו עד אשר תשקוט הארץ מפרצות ורדיפות הדת".

גם הגאון האדיר רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי', התבטא באחת מדרשותיו באותם ימים בתמיכה: "עדים היינו למלחמת מצוה שניהלו כמה צדיקים נגד תמונות תועבה, אשרי להם!"…
העלאת הנושא למאבק ציבורי ומכתבם של גדולי ישראל זצ"ל, עוררו הדים רבים. 'יתד נאמן' דיווח על כך בכותרת: "גדולי ישראל יוצאים למאבק גלוי נגד התועבה שפשטה ברחובות". בכותרת המשנה אף צויין כי "הגאון האדיר רבי שלמה זלמן אויערבאך שליט"א מוכן ללכת לכלא"…

"לא חשבתי כי אצליח לחמוק ממעצר"

המערכה הציבורית לביעור הנגע בהשחרת תמונות התועבה, אשר החלה בירושלים, התפשטה אף לשאר חלקי הארץ.
כשאר הערים, אף בירת הנגב – באר שבע, התמלאה בשלטי חוצות פרוצים. ביום מן הימים גמלה ההחלטה בליבו של הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, מרא דאתרא דקהילת אופקים, כי לא עוד. לא יכול הוא יותר לראות כבלע את הקודש ואת רשות הרבים הופכת למקום טומאה ושחץ. עליו לקום ולעשות מעשה… וכה מתוארת השתלשלות הענינים בהרחבה בספר 'השמש בגבורתו'.
באחד הלילות נטל עמו רבי שמשון דלי ומברשת צבע ויצא ברכבו לבאר שבע בכדי להשחיר ולשפוך צבע על תמונות תועבה ושחץ. לבני משפחתו אמר לאחר מכן: "לרגע לא חשבתי כי אצליח לחמוק ממעצר ושלא יעמידו אותי למשפט, אבל אף על פי כן עשיתי כך, משום שסברתי כי התפקיד הזה מוטל עלי"…
בפעם זו יצא לבדו. בעודו בדרכו לבאר שבע, פנה לאברך שהמתין על אם הדרך וביקשו שיצטרף אליו "להשחיר תחנות בבאר שבע". האברך לא האמין למשמע אזניו לאן מועדות פניו של רבה הנערץ של קהילת אופקים, אך סירב להצעה מחמת שמיהר לביתו. מפאת צאתו של רבי שמשון לבדו, לא נותרו עדויות למעשיו, אולם בבוקר שלאחר השחרת התחנות, התקבל מידע במשטרת באר שבע על חרדים 'כנראה ממאה שערים" שהגיעו לצבוע תחנות בבאר שבע…
בחלוף כמה ימים, החל רבי שמשון לצאת ללילה נוסף של 'בערת הרע מקרבך. הפעם, פנה מבעוד מועד לאחד מאברכי הקהילה ושיתף עמו בתכניתו, כשהוא מבקשו שיתלווה אליו.
"נעניתי לבקשתו שאצטרף אליו", שח לימים האברך שיצא עמו לפעילות הלילית, ביום שלישי בשבוע, "נסענו יחד לבאר שבע, ושם ברחובה הראשי החלנו לצבוע תחנה אחר תחנה. לא היה לי פנאי להביט על פניו ועל מראהו של רבי שמשון בשעה נדירה זו, כיון שהייתי טרוד בהתמודדות עם הפחד שלי למקרה שניתפס, אבל על כל פנים ראיתי בכך זכות לסייע לרב הקהילה במעשיו הנודעים לשם שמים".
כאשר עמדו הם בסוף הרחוב הראשי בבאר שבע, הבחינו ברכב משטרתי שהחל לדלוק אחריהם. הם נכנסו מיד לרכבם והחלו לנוס בכבישים.
"הגברנו מעט את המהירות", הוסיף האברך לספר, "כשאנו נוסעים כביכול לתומנו, ובכל קרן רחוב שהזדמן לנו, השלכנו מבעד לחלון גלון נוסף של צבע, עד שלא נותרה בו שום 'עדות מרשיעה' למה שהתחולל דקות קודם לכן… בינתיים, הם דלקו אחרינו בעיקשות ואילו אנו עשינו עצמנו כלא מבחינים והמשכנו בנסיעה. משהגענו לאזור העיר העתיקה של באר שבע על רחובותיה הצרים, נאלצנו להאט קמעה את המהירות, ואז עקפה אותנו ניידת המשטרה וחסמה בעדנו את הכביש: 'אתם לא רואים שוטרים אחריכם?'… שאלו בחומרה השוטרים שיצאו ממנה".
רבי שמשון השיב על כך לשוטרים: 'אני עסוק בנסיעה, וכי אפשר לראות משהו חוץ מזה?'…
השוטרים ערכו חיפוש בתוך הרכב ובתא המטען שלו ולאכזבתם לא מצאו אלא רק פחיות של טרפנטין המשמשות לדילול צבע. רבי שמשון לא איבד את עשתנותיו כאשר הם חקרוהו מיד מה פחיות אלו עושים ברכבו, והשיב ברוגע: 'אני משתמש בהם לטיפול ב'לוקסים' של שבת'…
השוטרים, כפי הנראה, לא שוכנעו מהחזות התמימה שהוצגה והמשיכו לחטט ולנבור בתוככי הרכב, מעל ומתחת המושבים, כשהם שואלים פעם אחר פעם: 'מה אתם עושים כאן ?
להיכן נסעתם בשעה כזו?'…
בשלב זה פנה רבי שמשון לשוטר העומד מולו ואמר בעברית מעורבת באנגלית: 'אני יליד אמריקה, ישנה סיסמה שאמא שלי לימדה אותי כבר מגיל ילדות 'שוטר זה חבר'… מדוע שאתם תהיו הגורמים לי לחשוב אחרת? אנא, הזמן שלנו ושלכם יקר ואנו ממהרים'…
למרבית הפלא, הניחו להם השוטרים בסייעתא דשמיא ושחררו אותם לחיים ולשלום.

"אתה עצור!"

כעבור יומיים, ביום חמישי בלילה, הזדמן רבי שמשון שוב לבאר שבע. לאחר שהבחין בתמונות שחץ נוספות ברחובות העיר, החליט לעשות מעשה פעם נוספת. הוא סב על עקבותיו, חזר לביתו באופקים, נטל עמו שקיות מלאות צבע שחור ושב לרחובות באר שבע.
בשעה שתיים בלילה של ליל שישי, החל רבי שמשון להסתובב ברכבו ברחובותיה של באר שבע. רק הספיק הוא לזרוק את השקית הראשונה מלאת הצבע על מודעת השחץ, וכמה ניידות משטרה צצו לפתע לעברו… בתום מרדף קצר, הודיעו לו קצרות: "אתה עצור!"…
אחר 'כבוד', הובל רבי שמשון לתא המעצר במשטרת באר שבע. עם הגיעו, ביקש מאחד השוטרים במקום להתקשר לרעייתו ליידע אותה על מעצרו. השוטר סירב ורבי שמשון עמד על דעתו באמרו: "אם אתה מבין מה זה משפחה, אם יש לך אשה וילדים, אתה צריך לתת לי להתקשר ולהודיע על כך"… השוטר אכן ניאות לבקשה ורבי שמשון שוחח עם רעייתו, אשר תיכף ארגנה את הטלית והתפילין שלו ביד שליח ממיודעיו שהיתה לו האפשרות להכניס חפצים לתא המעצר.

"ר' משה, נתפסתי לשם שמים"

עם בוקר, נודע דבר מעצרו לבני הקהילה באופקים והחלה פעילות קדחתנית לשחרורו טרם כניסת השבת. אחד מתושבי אופקים ומעסקני הקהילה באותם ימים, היה הרב משה גפני, אשר נרתם לסייע בעד לשחרורו המהיר של הרב הנערץ שנתפס על דברי תורה בקנאו את קנאת ד' צ-בקות. בשעות הבוקר, הגיע הרב גפני לתא המעצר בבאר שבע. כאשר הבחין בו רבי שמשון מבעד לחלון, קרא לעברו בהתרגשות: "ר' משה, נתפסתי לשם שמים, מצבי בסדר גמור"…
ואכן, לאחר פעילות ענפה ולמרות בקשת המשטרה להארכת המעצר, שוחרר רבי שמשון לביתו בערבות, שעות ספורות טרם כניסת השבת, כאשר נקבע דיון למשפט ביום ראשון שלאחר מכן.

"לא אוכל לתת הצהרה שלא אחזור על דבר כזה"…

ואכן, ביום ראשון התקיים דיון בבית המשפט השלום בענינו של רבי שמשון, כאשר במשטרה ביקשו להחמיר בעונשו, בכדי ליצור התרעה מפני מעשים שכאלו בעתיד.
כבר בפתח הדיון הודה רבי שמשון ב'עבירה' שיוחסה לו בכתב האישום המהיר שניתן כבר, ולאחר מכן נשא דברים בפני השופט צבי סגל. בדבריו אמר: "לא אוכל לתת הצהרה שלא אחזור על דבר כזה בעתיד, משום שזה מנוגד למצפוני. אם אצהיר כך, אני חושב שזו תהא בגידה במערכה שלנו. הפרסומים הללו מהווים הידרדרות מוסרית שאיני יודע לאן עוד תוביל אותנו. התמונות שמתפרסמות בחוצות הערים הן סכנת נפשות לציבור, ואנו חייבים לשמור עלינו ועל בנינו. מי שמדביק את המודעות, מלכלך את רשות הרבים שהוא הבית שלי". בדבריו אמר עוד כי "התורה קובעת בצורה הברורה ביותר כי בכל מקום שיש גילוי עריות, באה אנדרלמוסיה לעולם ההורגת קטנים וגדולים. אני עושה זאת מבחינה מצפונית. אם אנו לא נגיב, אזי הקב"ה יגיב ואם ד' יזרוק עלינו שחור, אזי באמת יהיה שחור"… בסיום דבריו הביע תקווה כי מעשיו יביאו להידברות עם חברות הפרסום במטרה למנוע את פרסומם של תמונות התועבה, אולם סירב בתוקף להתחייב כי מעשיו לא יישנו עוד.
השופט שהאזין לדבריו ברוב קשב, הודיע בגזר הדין: "אין לי ספק שמבחינה סובייקטיבית חש הנאשם כנפגע בעת שצפה במודעות פרסומות אלה, שכן אלה נמצאות ברשות הרבים ועומדות בניגוד לדין תורה שעל פיו חש הנאשם מחוייבות. יחד עם זאת על פי החוק מעשה זה הוא עבירה על חוק העונשין, והשאלה היא איזה עונש יש להטיל בנסיבות המקרה הנוכחי. טוב היה אילו ההידברות בין הגופים השונים הנוגעים לענין, היתה מתבצעת לפני ביצוע המעשה, אך כדי לשמור על העיקרון של מדינת חוק, יש צורך להטיל עונש מרתיע שישמש הרתעה לנאשמים פוטנציאלים אחרים בביצוע אותן עברות".
השופט אף הוסיף ואמר כי "אין ספק כי עבירות בכגון זה, הפכו להיות חזיון נפרץ במיוחד בירושלים, ואינני סבור שהכתובת המתאימה למניעת התופעה היא דרך בית המשפט. רצוי, וכך אני ממליץ, שיבואו הגורמים האחראיים לידי הידברות ביניהם ברוח טובה, ובלי שיהיה צורך לגרימת פעילות פרובוקטיבית משום צד שהוא, על מנת שלא להתסיס תחושות רוחשות ורוגשות בקרב ציבור זה או אחר, ועל מנת שלא נמצא עצמנו כיהודים מתגוששים בין ציבור אחד למשנהו"… בסיום דבריו, הודיע השופט כי גזר דינו של רבי שמשון הוא שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך חמש מאות שקלים, כאשר המאסר על תנאי תקף למשך שנתיים ימים באם יבצע עבירה דומה.

הסערה הציבורית

הידיעה על מעצרו ומשפטו של רבי שמשון, הגיעה לידיעת הציבור באמצעות דיווחו של כתב 'יתד נאמן' דאז, בכותרת בעמודו הראשון של העיתון נכתב: "רב הקהילה החרדית באופקים נעצר ב'עוון' ריסוס תמונות תועבה", כשבכותרת המשנה נכתב כי "סירב להתחייב להימנע מפעולה מעין זו"…
עוד דווח כי לאחר סיומו של המשפט, התכנסו נציגי ועסקני הציבור בדרום לישיבה דחופה בה דנו בדרכי הפעולה להמשך המאבק בפרסומי התועבה והשחץ.
בישיבה הוחלט כי ייערכו פניות נמרצות לחברות הפרסום ולגורמים האחראיים להעמידם על חומרת פרסום שלטי החוצות הפוגעניים, ואם לא ייענו הבקשות, לא יהיה מנוס מלצאת לרחובות באר שבע לאור היום ולהשחיר את תמונות התועבה.
הסערה הציבורית שהתעוררה בעקבות מעצרו של רב הקהילה החרדית באופקים, כמו גם המשך השחרת תמונות התועבה בירושלים וברחבי הארץ, הבהירו נחרצות לחברות הפרסום והגורמים הרלוונטיים כי צפוי להם מאבק עיקש כשבסופו של דבר ידם של שומרי התורה והמצוות תהיה על העליונה. ואכן, כעבור זמן סרה החרפה מחוצות הערים ושלטי החוצות שוב לא כללו פרסומים ותמונות הפוגעים ברגשות קהל יראי ד'.

החילונים דורשים שלילת תקציבים מעולה הישיבות

בשולי הסיפור, יצויין, כי באותם ימים של לפני שלושים שנה, היה זה ראש עירית ירושלים דאז, טדי קולק, שבראיון תקשורתי מחה על שחרורם ממעצר של כמה מהעצורים בפרשות השחרת תמונות התועבה, באמרו כי "אסור היה לשחררם ויש להחזיק בהם עד תום ההליכים המשפטיים", כשהוא מוסיף כי "המשטרה מוכיחה אזלת יד בכל הנוגע לטיפולה בחרדים המתפרעים"…
בשנאתו העזה ליראי ד', הוסיף עוד קולק ואמר: "בעיית החרדים אינה רק שלירושלים, אלא בעיה לאומית שהממשלה צריכה להתייחס אליה ולהחליט לגביה החלטות", וקרא לממשלה "לשקול אפשרות לקצץ בתקציביהן של ישיבות, אשר יוכח כי מתוכן יצאו מפרי סדר"…

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן