מרן רבי אלחנן ווסרמן הי"ד: עירוב לימודי חול בקודש בכלל 'מתו אחיו מחמת מלאכה'

הגאון הקדוש מרן רבי אלחנן ווסרמן הי"ד, משיב ליהודי מדוע לא מקיימים את הדין של "חייב אדם ללמד בנו אומנות". שהרי מילה ודאי חובה יותר גדולה, ואעפ"כ במתו אחיו מחמת מילה אסור למול, אף כאן השיב רבי אלחנן נכלל הדבר בגדר מתו אחיו מחמת מלאכה. * יצויין כי הדברים נאמרו בהקשר לעירוב לימוד חול סתם, ואילו לימודי האקדמיה חמורים הרבה יותר

הגאון רבי שלום שבדרון סיפר מעשה מחריד ומזעזע ששמע מת"ח גדול שהוא היה עד לדבר זה שאירע ליהודי אחד, מיוצאי גרמניה, בעת ביקורו הנודע של הגאון הקדוש מרן רבי אלחנן ווסרמן זצוק"ל הי"ד בארה"ב, סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה. (והובאו הדברים בספר שאל אביך ויגדך ח"א, עמוד ס"א)

”במהלך ביקורו בארה"ב הגיע רבי אלחנן להרבה ערים וקהילות יהודיות, בהן פעל לטובת ישיבתו המפורסמת בברנוביץ. ביקורו השאיר אז רושם רב, ומלבד מה שנפגש עם אנשים כדי שיסייעו להחזקת התורה בישיבתו, גם באו אליו הרבה יהודים לבקש עצה ותושיה בפתרון בעיותיהם, שכן ידוע ומקובל היה כגאון בתורה וכאיש צדיק וקדוש.

בין אלה שבאו אליו לשאול בעצתו, היה גם אותו יהודי מיוצאי גרמניה, ושאלתו היתה, הואיל ויש לו בן שכבר הגיע לגיל חמש-עשרה שנה והגיעה השעה ללמדו איזו אומנות, שהרי אחז"ל במשנה (אבות, ב) "יפה תלמוד תורה עם דרך-ארץ". בכן, הוא בא לשאול, או, בעצם, לא כל כך לשאול, אלא לומר מה בדעתו לעשות, ולבקש הסכמתו של ר׳ אלחנן.

רבי אלחנן ידע היטב שמכיוון שמדובר ביהודי שבא מגרמניה, שם היתה מקובלת השיטה של "תורה עם דרך ארץ", צריכים לדבר אתו ברכות ובגמישות, ועל כן פתח ואמר לו: אתה בודאי צודק, אין ספק שטוב תורה עם דרך-ארץ, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה (שם), הכל באמת נכון. ברם, מה דעתך על הענין של הכנסת הבן לבריתו של אברהם אבינו ע"ה, האם זו מצוה? בודאי שזו מצוה גדולה להכניס בן בבריתו של אברהם אבינו, מה השאלה? הן אמרו חז"ל "גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (נדרים לב.), והלא כל כלל ישראל עומד על היסוד של בריתו של אברהם אבינו. הרי אתה בעצמך קיימת את המצוה הזו בבן שלך.

ואולם, מה הדין אם קרה, חלילה, למי שמתו אחיו מחמת מילה, הלא אז אסור למול, אמנם יש מחלוקת בגמרא אם מתו שנים או שלושה, עכ"פ אם התברר שישנה חזקה כזו – אסור למול, זוהי ההלכה. וכל כך למה? כי כבר מתו אחיו מחמת מילה, הרי שאפילו במצוה כה גדולה וכה חשובה, אם מתו אחיו מפני שמלו אותם, אסור למול את זה שנולד עכשיו, ואם אביו כן ימול אותו – הוא יעבור עבירה, שכן כיצד הולך אדם למול את בנו כשהוא מסכן בזה את חייו?

אם כן, המשיך ואמר רבי אלחנן לאותו יהודי, הלא לא תאמר שמצוות מילה פחותה וקלה מענין זה של לימוד אומנות ומלאכה לבן, והיום אנו חיים בדור ובמצב של "מתו אחיו מחמת מלאכה"! כאשר שולחים ילד ללמוד מלאכה, הוא עלול להתקלקל, והנזק שנגרם דומה לפחות לענין של "מתו אחיו מחמת מילה", והלא ראינו בימים אלה, שזוהי תופעה שכיחה שבנים מתקלקלים כשהם יוצאים מחוץ לכתלי התורה!…

כך אמר לו רבי אלחנן, אבל, כאמור, היהודי היה מיוצאי גרמניה, הוא שמע מרבי אלחנן מה שהוא אומר, אבל לא קיים, והלך ושלח את בנו למלאכה. וכמה אומלל ומסכן היה ממה שקרה לבן שלו, שלא הוציא את שנתו, כי באמצע השנה שבה הוציא אותו מהישיבה, חלה הבן לפתע ונפטר, שהיה כאן בחינת "גזירה שיצאה מלפני השליט", היינו מה שאמר לו ר׳ אלחנן שכמו שיש "מתו אחיו מחמת מילה", כך יש ענין של "מתו אחיו מחמת מלאכה", ונתקיים כן ביהודי הזה, רחמנא ליצלן, ופירושים מיותרים!"

"ומכאן" סיים רבי שלום שבדרון זצוק"ל "לימוד גדול לכולנו, מה פירוש הצוו הגדול לשמור ולקיים את המעמד המיוחד של ישיבות ולומדי הישיבות, כי אלה הם סם-החיים של כלל ישראל!"

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן