רבבות במערכה כנגד חילולי הקברים בגבעה הצרפתית בירושלים

ט"ו באב תשנ"ג, ביום בו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה, כעשרה חודשים לאחר תחילת המערכה, הוחל בעבודות להסטת תוואי הכביש שיעבור בין המערות וכן בבנייתה של חומה גבוהה סביב מערות הקבורה שנותרו לפליטה ולציבור * סקירה היסטורית על מאבקה של היהדות החרדית נגה חיטוטי שכבי שבוצעו ע"י רשויות המדינה רחמנא לצלן

הסופר זאב פלדמן במוסף 'לקראת שבת' בסקירה היסטורית:
היה זה לפני כחצי יובל שנים, בחודש מרחשון תשנ"ג. כביש היציאה מירושלים עמד בשלבי הקמתו וסלילתו. עם התקדמות העבודות לכיוון צפונה, תכננו מבצעי העבודות לבנות מחלף גדול בכדי לפתור את עומסי התנועה הקשים ביציאה הצפונית מהעיר, בין צומת הגבעה הצרפתית לצומת נווה יעקב ופסגת זאב. לצורף הקמת המחלף, נאלצו ליישר את ההר שעמד מימין לצומת הגבעה הצרפתית.
לנוכח העובדה שהר זה כלל מערות קבורה עתיקות מימי בית שני, נדרכו העוסקים במלאכת הקודש למניעת חיטוטי שכבי לעמוד על המשמר שלא יחוללו הקברים, ח"ו, ועם תחילת ביצוע העבודות והחפירות באזור, עקבו הם אחר קיומן בסיורים וביקורים במקום.
באחד הימים, תוך כדי סלילת הכביש וחפירות העפר נתגלתה מערת קבורה. אנשי חברת 'מוריה' העירונית אשר מופקדים היו על סלילת הכביש, הזעיקו את אנשי 'רשות העתיקות' ואלו מיהרו להגיע למקום וביצעו שוד לאור יום, כאשר ללא ידיעת איש מבלעדיהם, רוקנו ארבע עשר מערות קבורה ומילאו עשרות שקים בעצמות קדמונים אשר נחו בשלום על משכבן במשך קרוב לאלפיים שנה עד ליום זה.

עבודות חילולי הקברים

בתחילה לא נודע דבר זה בקרב קהל יראי ד', אלא שעם חשיפתה של מערת קבורה נוספת והגעתם של נציגי הארכיאולוגים למקום בכדי לפנותה, רח"ל, נתגלה הדבר וחיש מהר הופיעו במקום רבים מבני ירושלים אשר נזעקו להגן בגופם מפני השוד והחמס וחילול קברי קדמונים שוכני עפר מימות בית שני.
או אז יצאו שלומי אמוני ישראל, בראשות מרנן ורבנן גדולי התורה והחסידות למאבק תקיף וחסר פשרות למניעת חיטוטי שכבי במקום העבודות בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים. יראי ד' היו כבר למודי דרכי מאבק ומלחמה לנוכח חילולי הקברים שהתבצעו באותם ימים במתחם 'ממילא' בירושלים, ואזרו אומץ להוסיף ולמחות אף במערכה חדשה זו.

עצרת המחאה בבני ברק

עם תחילתה של המערכה, התקיימה עצרת מחאה רבתי בצומת הרחובות רבי עקיבא-חזון איש בבני ברק, כאשר אלפי תושבי בני ברק נענו לקול קריאתם של גדולי התורה והחסידות להשתתף בעצרת המחאה והזעקה "בתביעה להפסיק את חילול קברי ישראל ולהחזיר מיד לקבורה ומנוחה את העצמות וארונות הקבורה", כלשון הכרוז שהודיע על העצרת הגדולה.
התרגשות עזה עוררה השתתפותו של רבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצ"ל, אשר למרות חולשתו וגילו המופלג טרח ליטול חלק בעצרת המחאה על חיטוטי שכבי.
באזני קהל האלפים, שהתכנסו בראשות גדולי התורה, רבנים ראשי ישיבות ויושבי על מדין, נשמעו דבריהם של המרא דאתרא הגאון האדיר רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, הגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל, הגאון רבי נחום הכהן קוק זצ"ל ולהבחל"ח הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א והג"ר דוד שמידל שליט"א ראש אגודת 'אתרא קדישא', אשר השמיעו את זעקת היהדות החרדית לנוכח שוד וגזל עצמות הקדמונים, תוך חילול קברים מחפיר והפרעת מנוחת ישני עפר.
עצרת מחאה רבתי התקיימה על ידי 'העדה החרדית' על פני 'ככר השבת' בירושלים, כאשר קהל אלפים מבני היהדות הנאמנה נענו לקריאתם של חברי הבד"ץ וכן של עמודי ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אשר אף השתתף בעצמו בעצרת הגדולה, לקהל יראי ד' להשתתף בעצרת הגדולה.
בעצרת המחאה נישאו דברי קינה על חיטוטי שכבי ונשמע קול זעקה על גודל החרפה שבדבר. במהלך העצרת הוזכר סיפורם של שני האברכים מראשון לציון אשר הוציאו את גופת הגויה שנקברה בבית עלמין יהודי וקברוה בקבורה נכרית, כאשר בהוראת בית המשפט הושלכו אלו לכלא למשך שנה באשמת הוצאת עצמות מבית עלמין. "היכן הוא אותו חוק לגבי השודדים המוציאים עצמות יהודים לאור יום ומפזרים אותם כדומן על פני השדה ? מדוע לא מעמידים אותם לדין ?"…
מעמדי המחאה לא תמו בעצרות בירושלים ובבני ברק, אלא המשיכו להתקיים בכל רחבי ארץ הקודש. בעצרות המחאה, שהתקיימו לכל אורכה של המערכה בכל אתר ואתר, נשמעה קריאה לקהל יראי ד' להרעיש עולם ומלואו אודות חילולי הקברים ובקשה ליטול חלק במשמרות הפיקוח העומדות במקום העבודות.
כך, במוצאי שבת קודש פרשת וישב התכנסו המוני תושבי בני ברק לעצרת מחאה, תפילה וזעקה, שהתקיימה בבית הכנסת לדרמן בשיכון חזון איש בבני ברק וברחבה הסמוכה אליו. בעצרת נשאו דברים הגאון רבי מנחם צבי ברלין שליט"א ראש ישיבת רבנו חיים עוזר והגאון רבי דוד שמידל שליט"א ראש אגודת 'אתרא קדישא' אשר עמדו על חומר העוון בחיטוטי שכבי וקראו לציבור להימנות על משמרות הפיקוח והמחאה במקום.
כמו כן התקיימו באותם ימים עצרות תפילה ומחאה בבתי הכנסיות בשכונות 'עזרת תורה', 'רמות' 'הר נוף' ו'גבעת שאול' בירושלים, בהם נישאו דברי כיבושין ונאמרו פרקי תהילים ותפילת רבי חיים פלאג'י אודות חיטוטי שכבי.
בהמשך ימי המערכה התרחבו עצרות המחאה לשאר ערי הארץ, כך התקיימו עצרות בפתח תקוה, חיפה, טבריה ועוד מערי הארץ. אף בכינוסי המחאה הללו שפך הקהל שיח בפרקי תהילים ותפילות רבות ונשמעו דברים נחרצים אודות חובת העמידה על המשמר שלא יחוללו קברי קדמונים.

שמירה ופיקוח במסירות נפש

בד בבד עם קיום עצרות המחאה הרבות, נזעקו שומרי משמרת הקודש לארגן משמרות פיקוח ושמירה במקום המיועד לחפירת הקברים, בכדי שיעמדו מקרוב על הנעשה במקום וימחו כדת של תורה בעת שיחוללו הקברים, רח"ל. כך, במשך כל ימות השבוע, כולל בימי שבת קודש, בלילה ובבוקר, בשלג ובכפור, התקיימו משמרות יראי ד', כאשר זקנים וישישי שיבה לצד אברכים ובחורים צעירים עמדו שעות ארוכות לפקח שלא יאונה כל רע למערות הקבורה.
באחד הימים אף הגיע למקום הגאון הגדול רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל, גאב"ד שארית ישראל, ובמשך שעות רבות עמד לשמור שלא יבוצעו חפירות במקום, כשהוא מחזק את העומדים על משמר קדשי ישראל.
פעמים רבות, כאשר הארכיאולוגים החלו להתקרב למערות הקבורה, הוצרכו העומדים על המשמר לחסום בגופם את מעשי השוד בבזיזת העצמות, כשהם משליכים נפשם מנגד וקופצים לעבר הטרקטורים וכלי העבודה ההנדסיים אשר עסקו בחפירת הקברים, במטרה למנוע מנהגיהם לבצע את זממם.
ברגעים שכאלו, היו כוחות המשטרה, ששהו במקום כל העת, יוצאים לפעולה… תיכף ומיד החלו השוטרים להפליא את מכותיהם באלות שבידיהם, כשבאכזריות רבה הדפו את המוחים הרבים, זקנים וצעירים גם יחד. לא פעם ולא פעמיים נזקקו המוחים לטיפולים רפואיים לנוכח האלימות המשטרתית.
באחד הלילות נודע בקרב אנשי ירושלים כי למחרת היום בבוקר השכם, מתכננים עובדי רשות העתיקות לבצע את זממם ולהרוס את מערות הקבורה. על אתר יצא הכרוז כי על כל מי שיראת ד' בלבבו להגיע למקום העבודות ולהגן בגופו מפני המהרסים. ואכן עם שחר החלו המונים מבני ירושלים לזרום לעבר מקום העבודות מתוך מטרה למנוע את חילול הקברים, וכה מתואר הדבר בספר המסקר את המערכה הכבירה: "בשעה שבע בבוקר הגיעו הארכיאולוגים ועובדי מוריה בחיפוי משטרתי גדול ובעשרות רבות של פועלים יהודים וערביים, עשרות משאיות עפר, ארבעה טרקטורים. בעוד מחנה שוטרים מחפים על השוד, ניגשו השודדים לעבודתם, כשמאות מיקירי ירושלים התרכזו מסביב למערות ואמרו מזמורי תהילים בהתעוררות גדולה, מתוך החלטה לעמוד איתן לעצור את חילול בית הקברות, אלא שלאחר שהנהג הראשון עלה על הטרקטור והחל להפעילו, הרגיש בחבלה מכוונת. לאחר בדיקה קצרה התגלו חול וסוכר במנועי ארבעה הטרקטורים, אשר סיכנו את העבודה בהם, ובכך עוכבה העבודה ביום שלם"…
למרות הצלחת מאמצי סיכול העבודות פעמים רבות, היו גם פעמים שלא עלתה בידם של מקדשי ד' למנוע את המשך העבודות ולדאבון כל לב חוללו קברים רבים, כאשר מערות הקבורה נכתתו בידי העובדים במקום ועצמות המתים הושלכו במיון נורא, רח"ל.

שיתו"פ נפשע של ראש העיר

את הגיבוי החזק לפשע הנרחב בחילולי הקברים, קיבלו עובדי רשות העתיקות מראש עירית ירושלים דאז, טדי קולק, כשהוא עומד על דעתו בכל תוקף שלא לערוך שום שינוי בתוואי הכביש, אלא דרש ואף פעל להמשך העבודות הסדירות בכל יכולתו. קצרה היריעה מלגולל את מכלול פשעיו בפרשה זו, אולם זאת נדע כי ניתן לומר שאלמלא מעורבותו האקטיבית כל העת, לא היו מתבצעים חילולי הקברים. בתרגילים שונים ומשונים, תוך שיתוף פעולה עם נציגי 'רשות העתיקות' ואנשי המשטרה, ארגן קולק את המשך העבודות, כשאינו שת ליבו לקול תחנוני היהדות הנאמנה שלא לפגוע בקברי קדמונים.
בעיצומה של המערכה אירע מאורע שהסעיר את יהדות העולם כולו. בעת עבודות לסלילת כביש בדרום ירושלים, נתגלו שרידי מנזר נוצרי קדום. אנשי 'רשות העתיקות' שהוזעקו למקום קבעו כי מדובר בשרידי אתר נוצרי נדיר שמעטים כמותו בארץ. בסיור שקיים רה"ע קולק יחד עם כומר יווני הבטיח האחרון כי תוואי הכביש יוסט בכדי שלא לפגוע בנוצרים…
היהדות החרדית נזעקה לנוכח העוול הנורא והצביעות המחפירה, וכך נכתב באותם ימים: "שומו שמים עד היכן מגעת רשעותו המחוצפת של רה"ע ירושלים טדי קולק. בזלזול מחפיר ובדחיה מרושעת אינו מוכן לוותר על הסטת תוואי הכביש ולו אף למ"מ אחד, כאשר מדובר בפגיעה בקברי קדמונים, צדיקים וטהורים אשר זכו לעלות לרגל שלש פעמים בשנה, ואף דוחה בשאט נפש דעתם של רבבות מבני עירו. גם לאחר לחצים מכל רחבי העולם היהודי והבינלאומי עומד הוא עם שריריו ובראש מורם מתעקש בעזות מצח שלא להסיט את תוואי הכביש בכמה מטרים שבכך ינצלו מחרפה עצמות אבותינו הקדושים, כאשר באותה שעה הוא עומד עם הפטריאך היווני בדרום ירושלים על כביש שעומד להיות גם בסדר גודל דומה לכביש הגבעה הצרפתית, ומפאת היות המקום קדוש לנוצרים משלשל הלה הבטחה מתחת לשרוולו כי יוסט הכביש לא במטר או בשתיים אלא בכעשרה מטרים! ומה אודות השאלה הבטחונית, הכלכלית וכו' כמו שיודע להציג את שאלותיו בכביש העובר על בית הקברות בגבעה הצרפתית?•"…

מפגן הרבבות בגבעה הצרפתית

בהוראת מרנן ורבנן זצ"ל הוחלט על קיום מפגן רבבות בגבעה הצרפתית סמוך למקום חילול הקברים, בו תושמע זעקת היהדות הנאמנה לד' ולתורתו לנוכח חיטוטי שכבי תוך פגיעה ברגשות ציבור שומרי התורה והמצוות.
בערב שבת חנוכה פורסמו בכל חוצות הערים החרדיות מכתבם של מרנן ורבנן זצ"ל הקוראים לקהל יראי ד' ליטול חלק במפגן הרבבות: "קול נהי נשמע מציון איך שודדנו שאנשים בלתי אחראיים פורקי עול התורה והמצוות פשטו ידם בקברי גדולי הקדמונים לחטט ולהרוס בית קבורתם", לנוכח זאת קבעו כי "לא נשאר לנו רק לזעוק ולהריע להפגין ולצעוק למה עשה ד' ככה. על כן מחובת כל אחד להשתתף בהפגנה הגדולה שתהיה ביום שני ד' טבת תשנ"ג בשעה 2 אחר הצהרים בבית הקברות בגבעה הצרפתית ירושלים תו"ב אשר בראשה יעמדו גדולי וזקני הדור אשר יודעים את כאבה של תורה המושפלת עד עפר, ירחם ד'". על המכתב חתמו גדולי ופוסקי הדור מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל והגאון האדיר רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, וכן הגאונים הגדולים רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, רבי משה שמואל שפירא, רבי חיים פנחס שיינברג, רבי שמחה זיסל ברוידא, רבי זלמן רוטברג, רבי צבי מרקוביץ, רבי אברהם יעקב זלזניק, רבי בן ציון אבא שאול, רבי מרדכי מן, רבי ברוך רוזנברג, רבי חיים קריזווירט, רבי אברהם פרבשטיין זצ"ל וכן האדמורי"ם מלעלוב, מטשרנוביל, מלובלין, מזוטשקא ומנארל זצ"ל. אף בבתי המדרשות של חסידי גור, ויזני'ץ, בויאן ורחמיסטריווקא נשמעו הכרזות על החובה ליטול חלק בעצרת המחאה האדירה.
ואכן, אלפי בני היהדות החרדית נענו לקול קריאתם של גדולי הדור, ועל אף הקור העז ששרר יצאו ואף עלו לירושלים להשתתף בעצרת הרבבות.
בשעה היעודה ובעוד קהל הרבבות, אשר נאמד בכחמישים אלף איש בראשותם של גדולי ישראל ורועי החסידות, ממשיך לגדוש את מקום העצרת ומבואותיה, החל המפגן האדיר באמירת פרקי תהילים וסליחות. לאחר מכן נשאו דברים הגאונים הגדולים רבי חיים קרייזוירט, רבי בצלאל ראקוב, רבי משה הלברשטאם ורבי נתן גשטטנר זצ"ל ויבדלחט"א הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט"א אשר התריעו בדבריהם על הגזירה הנוראה ועל חובת המחאה לעמוד על המשמר לא יחוללו קברי אבות.
היה זה מעמד כביר אשר ביטא את חרדתה של היהדות הנאמנה מפני כל פגיעה בקברי יהודים, דבר שטרד את מנוחתם ושלוות נפשם של כל גדולי ישראל כל אימת שהתרחש.

הכרוז על קיומה של העצרת בבית הכנסת לדרמן
חלק מרבבות המפגינים
מודעה על מערך ההסעות למפגן המחאה סמוך לבית הקברות בגבעה הצרפתית

 

הפעילות הנמרצת

אף במישור המשפטי ננקטו צעדים למניעת חילולי הקברים. עו"ד ר' רפאל שטוב הגיש עתירה דחופה לבג"ץ בה ביקש למנוע את המשך הרס חילול מערות הקבורה, כאשר טען כי אין בסמכותה ובכוחה של רשות העתיקות לנגוע או לקחת עצמות נפטרים מקברם וזאת לנוכח העובדה כי עצמות אדם אינם נחשבים כ'עתיקה' ועל פי חוק שהתקבל בכנסת הרי נגיעה בעצמות או לקיחתם מהווה עבירה פלילית.
השופט אהרן ברק קיבל בתחילה את הבקשה והוציא צו מניעה כנגד רשות העתיקות שלא לנגוע במערות הקבורה עד למחרת היום אז ידון בדבר. בדיון שהתקיים למחרת היום בבג"ץ נקבע כי הדיון בעתירה יידחה למועד אחר.
כעבור זמן מה הוחלט על ידי הבג"ץ כי צווי המניעה שהוגשו בענין, נדחים, כאשר השופטים מתירים את החפירות במקום, וזאת לנוכח העובדה כי בית הקברות אינו 'אתר קדוש'… לצד זאת המליצו לערוך פשרה שהוצעה על ידי ועדת השרים, בה היה חבר גם שר הפנים דאז אריה דרעי, לפיו הכביש יוסט חמשה מטרים בלבד לכיון מערב, ובכך תהרס מערת קבורה נוספת, כאשר העצמות שבה ימסרו לקבורה על ידי נציגי משרד הדתות אולם חלקים אחרים ימסרו לאנשי רשות העתיקות…
החלטת הבג"ץ התקבלה בכאב עצום בכל תפוצות ישראל. רבה של ירושלים הגאון הגדול רבי יצחק קוליץ זצ"ל אף התבטא כי "שופטי הבג"ץ מנותקים ממינימום יחס למורשת ישראל. הכותל המערבי אצלם הוא רק אתר היסטורי ובית הקברות הינו מונומנט ארכיאולוגי".
עם היוודע ההחלטה החמורה, הזדרזו רבים מבני היהדות החרדית להגיע למקום החפירות ולהגן בגופם שלא תתבצע מזימת הרס מערות הקבורה, אולם אנשי המשטרה שהגיעו בכוחות מתוגברים פיזרו את קהל המוחים באכזריות רבה. כעבור זמן קצר, החלו אנשי רשות העתיקות בסיוע דחפורים וטרקטורים להרוס את מערת הקבורה ו'ליישר את השטח'… כאשר עצמות רבות הושלכו כדומן על פני הארץ ואין מאסף…
כאשר נודעו ממדי ההרס, החלו להתקיים הפגנות ומחאות ספונטניות באזור שכונת מאה שערים וגאולה, כאשר כוחות המשטרה פעלו באכזריות רבה והיכו נמרצות זקנים עם נערים על לא עוול בכפם. ברוע לב נכנסו הם אף למוסדות התורה ובתי המדרשות שבאזור והפליאו את מכותיהם בכל, כאשר רבים נאלצו לקבל טיפול רפואי לאחר שנחבלו, דיממו ונפצעו קשות.
רה"ע טדי קולק ששהה באותם ימים בחו"ל, התראיין לכלי התקשורת בארץ והכריז כי "אם הם רוצים מלחמה, הם יקבלו. צריך לתת להם בשיניים וללמד אותם שיש חוק בישראל"… דבריו עוררו סערה רבתי בקרב שומרי התורה והמצוות.
מלבד הפעילות המשפטית, אף נציגי הציבור החרדי בכנסת ובעירית ירושלים, פעלו רבות למניעת החרפה ובזיון המתים, הן אצל רה"מ דאז יצחק רבץ והן אצל שאר אנשי השלטון, החל מתחילת המערכה ועד תומה.

זעקת הגולה – כמדורת אש

כבכל מאבקי היהדות החרדית בארץ הקודש, אף בפעם הזאת הצטרפו יושבי הגולה למערכה הכבירה. ראשי הישיבה הגדולה דליקווד הגאון הגדול רבי מלכיאל קוטלר שליט"א, הגאון רבי ירוחם אולשין שליט"א, הגאון רבי דוד צבי שוסטאל שליט"א והגאון רבי ישראל צבי ניומן שליט"א, יצאו במכתב לבני הישיבה ואברכיה בו קראו לשלוח מכתבים ופקסים לרה"מ רבין ולרה"ע ירושלים קולק ולהתריע בפניהם אודות העוון הנורא בחילולי הקברים: "הננו בזה להמליץ לבקשתם של גדולי ישראל שליט"א לעשות מה שאפשר כדי למנוע חיטוטי שכבי באה"ק ת"ו ולמותר להאריך על חשיבות הענין ובפרט בכאן שמדובר על ירושלים עיה"ק אשר השכבי דשם הם מתקופת בית שני אוכלי קק"ל, והנה אחד מהפעולות שיכול לעזור בזה הוא לשלוח מכתבים על ידי פאקס לראש ממשלה וראש העיר דשם, ועל כן מבקשים ממי אשר ביכולתו מבני הישיבה הק' לעשות כנ"ל".
עוד בתחילת המערכה ביקשה 'התאחדות הרבנים דארה"ב וקנדה' לערוך מפגן מחאה רבתי בארה"ב, אלא ש"עקב מעורבותם של חוגים שונים, התבטלה העצרת ברגע האחרון", כפי שנכתב בספר לסיקור המערכה הכבירה. בחלוף שבועות מספר התכנסו גדולי התורה והחסידות שבארה"ב, בראשות הגאונים הגדולים רבי אברהם פאם ורבי יוסף רוזנבלום זצ"ל ויבדלחט"א רבי אהרן שכטר ורבי מלכיאל קוטלר שליט"א וכ"ק האדמורי"ם מסטאמר ומבאבוב ויבדלחט"א מויזניץ-מאנסי, ממונקאטש, מסקולען ומנובומינסק שליט"א ועוד.
כ"ק האדמו"ר מסאטמר זצ"ל נשא דברים נחרצים וקבע כי בשעה שמרחפת גזירה נוראה זו, אסור להשתמט מן המערכה, כשהוא מוסיף בדבריו כי אם הציבור החרדי כולו היה מתלכד למערכה, ודאי שההצלחה היתה שרויה במעשה ידיו.
באסיפה נידונו דרכים שונות ליטול חלק במאבקה הנחוש של היהדות החרדית בארץ הקודש ובסיומה הוחלט על ארבע דרכי פעולה: לקיים מפגן מחאה רבתי בהשתתפות כל חוגי היהדות הנאמנה בארה"ב; לקבוע יום תפילה כללי בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות ערב ראש חודש באשמורת הבוקר; לשלוח מכתבי מחאה לרה"מ רבץ ולרה"ע קולק להעמידם על חומרת הדבר וכן למנות צוות שיסדר פגישה דחופה עם אנשי ממשל בכירים וכן עם נשיא ארה"ב אשר ידרשו את הפסקת חפירות הקברים.
במפגן מחאה רבתי שהתקיים במנהטן, השתתפו רבבות אלפי ישראל בראשות כ"ק האדמורי"ם וגדולי התורה והחסידות, אשר מחו בכל תוקף כנגד הגזירה הנוראה של חיטוטי שכבי. המפגן החל בהלוויה המונית שנערכה לארבעה עשר 'ארונות' שכוסו בבדים שחורים, ולאחר מכן נשמעו דברי גדולי התורה והחסידות בשפת האידיש ובאנגלית, בהם עוררו על החובה לעמוד לימין יושבי ארץ הקודש במאבקם העיקש והנחוש.
אף בני היהדות החרדית באירופה, לא ישבו בחיבוק ידים. רבני אירופה כולה קראו לשלומי אמוני ישראל ליטול חלק בעצרת מחאה אדירה שתתקיים מול בנין הקונסוליה הישראלית בבריסל. אל גדולי התורה והחסידות ובהם הגאונים הגדולים רבי חיים קריזווירט, רבי משה סאלאוויצי'ק, רבי יהודה זאב סגל זצ"ל, האדמו"ר מפשווארסק, הצטרפו אף עמודי ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אשר הוסיפו כי "מצוה גדולה מאד וגם חובה להשתתף בעצרת אשר בענין חמור זה של חטוטי שכבי". ואכן, אלפים רבים מבני היהדות הנאמנה, עשו דרכם ממדינות אירופה השונות לבריסל, שם התקיים המעמד הגדול בו נשמעו דבריהם של גדולי התורה לנוכח החילול הנורא של קברי קדמונים. בעת המחאה התיישב הקהל העצום על הארץ למשך כמה דקות וזאת לאות אבל על כבוד המתים שנתחלל. כעבור מספר שבועות, התקיימה הפגנת ענק נוספת בארה"ב. היה זה בעת ביקורו של רה"מ דאז, יצחק רבץ, באמריקה, ובני היהדות החרדית נקראו על ידי 'התאחדות הרבנים דארה"ב וקנדה' להשתתף במפגן מחאה רבתי מול בנין האו"ם בעת שהותו של רבץ במקום. ואכן, למרות הקור של כחמש מעלות מתחת לאפס, נהרו אלפים רבים מכל קצוי ארה"ב לעצרת הגדולה בה נשמעה זעקת היהדות החרדית כנגד שודדי הקברים, תוך שרבים מהנוכחים נושאים בידיהם שלטי מחאה בהם נכתב באנגלית 'מדינת ישראל החזירו עצמות אבותינו שנשדדו' ועוד. גם כאשר ביקר רה"מ רבץ בלונדון נענו שלומי אמוני ישראל לקריאתם של מארי דאתרא הגאונים הגדולים רבי יוסף צבי הלוי דינר, רבי העניך פאדווא ורבי אלחנן הלפרץ זצ"ל להתאסף למחאה רבתי בפניו לנוכח חילולי הקברים. בפני המתאספים נשא דברים הגאון רבי חיים מאיר הלוי ואזנר שליט"א, ששימש באותם ימים כאב"ד קהל יטב לב דסאטמר בלונדון.

"ניתנו לקבורה"

כך נמשכה המערכה האדירה, כאשר הציבור החרדי כולו, על כל חוגיו ועדותיו, עומד כחומה בצורה למנוע את החרפה בחיטוטי שכבי.
בט"ו באב תשנ"ג, ביום בו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה, כעשרה חודשים לאחר תחילת המערכה, הוחל בעבודות להסטת תוואי הכביש שיעבור בין המערות וכן בבנייתה של חומה גבוהה סביב מערות הקבורה שנותרו לפליטה ולציבור יראי ד' היתה התשועה.

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן