מבחן עצמי, יסודי!

אם לא מצאת את הדרך, אם אתה אומר ניסיתי לשוב בתשובה ולא הצלחתי, סימן הוא כי אין זו שאלת חיים לגביך, ולכן ברגע שיש קושי מדומה הנך עוזב ומרים ידיים... ברם אם תרגיש מוכרח לשוב ולחזור להתקרב אל אביך שבשמים, ותדע ותבין כי לא יתכן אחרת, אין כל ספק שכבר תמצא את המפתח ואת הדרך!

אם תשאל את חברך, את בנך, את כל יהודי באשר הוא, וגם את עצמך: "האם כבר חזרת בתשובה?"

ברוב המקרים תהא התשובה: אוי, ניסיתי אבל לא כל כך הצלחתי… או ליתר דיוק: מתוך הנחה מראש שלא אצליח אפילו לא ניסיתי…

ואם כך, המצב חמור. חמור מאוד.

בכדי לשרש ולעקור מן היסוד את ההנחה המוטעית החמורה שכמעט אי אפשר לשוב בתשובה, נשתמש בהארתו של הגה"צ רבי יצחק בלאזר פֶּטֶרְבּוּרְגֶר זצ"ל [במאמר 'שערי אור' סי' ג, נדפס עם ספר אור ישראל], ונשכיל לדעת כי הכל תלוי בעצם גישתנו אל התשובה, אם היא בעינינו מעלה בעלמא או שאלת חיים.

איתא בגמרא [שבת דף ל"א ע"א וע"ב]: אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות, ומפתחות החיצונות לא מסרו לו, איך ייכנס? וברש"י: "יראת שמים דומה לפתחים חיצונים, שדרך להם נכנסים לפנימיים, כך אם ירא שמים הוא נעשה חרד לשמור ולעשות, ואם לאו אינו חש לתורתו".

ויש להתפלא מה ענין 'גזבר' לנושא המשל, הלא גם כל איש בביתו אם לא יהיו לו אלא מפתחות החדרים הפנימיים בלי מפתח הדלת החיצונית הראשית – לא יוכל לבוא אל תוך הבית. ואם כן היה לו לרבה בר רב הונא לומר בפשטות: משל לאדם שיש לו מפתחות הפנימיות ואין לו החיצוניות, איך ייכנס.

אכן התירוץ פשוט ביותר: רק הגזבר שאינו אלא ממונה בשל אחרים, ברגע שאין לו מפתחות הוא מרים ידים ואומר "איני יכול להיכנס"… אינו מתאמץ יותר מדאי כי אין הבית שלו… הוא 'יוצא ידי חובה' באמירת "אין לי מפתחות" ושוב אינו טורח למצוא את הדרך איך להיכנס, אלא חוזר לאחוריו אל ביתו שלו ואומר שלום עלי נפשי…

לא כן אם נתאר לעצמנו את בעל הבית אשר אבד את מפתחות ביתו – וכי סלקא דעתך שיישאר בחוץ ויאמר איני יכול להיכנס? האם יסתובב וילך למקום אחר? כלום יפקיר את ביתו לכל מאן דבעי?…

ברור ופשוט כי בעל הבית – ישיג מפתחות חדשים, ואם לא ימצא חדשים יקפוץ לביתו דרך חלון או דרך הגג, ואם לא כן יפרוץ את הדלת, ואם לא יוכל לפרוץ בעצמו ישכור אחרים שיפרצו וישברו הדלת. כללו של דבר: הוא לא יישאר בחוץ… הוא כבר ימצא את המפתחות ואת הדרכים כיצד להיכנס לביתו פנימה…

ידידנו החשוב ר' יהודי יקר, דע לך! אם לא מצאת את הדרך, אם אתה אומר ניסיתי לשוב בתשובה ולא הצלחתי… אות וסימן הוא כי אין זה ביתך… אינך אלא גזבר, מתנדב, עושה טובות… ועל כן ברגע שעולה לפניך קושי מדומה הנך עוזב ומרים ידיים…

ברם, אם תרגיש מוכרח לשוב ולחזור להתקרב אל אביך שבשמים, ותדע ותבין כי זהו ביתך ומקומך… אין לי מקום אחר… אין כל ספק שכבר תמצא את המפתחות ואת הדרכים!!

הרי לך מבחן עצמי אם התשובה לגביך היא מין "לוקסוס" ומעלה חשובה, ובגלל קושי כלשהו ומפני עצלות ורפיון הנך מרים ידים ומפקיר את השטח חלילה; או שהתשובה בעיניך היא שאלת חיים, הכרח גמור שאי אפשר בלעדיה, ואז לא תוותר עד שתזכה לשוב קצת ועוד קצת, ולא תדרוך על מקומך הנוכחי מבלי לזוז ולו במשהו,

או-אז תזכה להבטחת: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן