הצצה למאחורי הקלעים: כך מתארגנים להפגנה

בימים אלו בהם יוצאים המוני בני היהדות הנאמנה בארץ ישראל החרדים לדבר ה', לדרוש את כבודה של תורה ולתבוע את עלבונה מיד הקמים עליה להשפילה ולחלל כבודה, במעצר לומדיה, מכבדיה ואוהביה - בני הישיבה שנאסרו בידי שלטונות הצבא, בעוון רצונם ללמוד תורה בטהרתה. מעניין להציץ לראיון נרחב אותו העניק חבר הועדה להצלת עולם התורה הרב משה פורמן לביטאון עולם התורה 'הפלס' בו הוא מספר על חלקה של הועדה בהתנהלות המפגינים מול המשטרה, בדבריו ניתן לקבל הצצה נדירה על התנהלות והתארגנות ההפגנות.

הרב פורמן מספר על חלקה של הוועדה כשמתקבלת הוראה לצאת להפגין. "יש שלושה חלקים שהוועדה אחראית עליהם בתחום ההפגנות", הוא פותח. "הכנת ההפגנה, ההפגנה עצמה וההתנהלות לאחריה. כאשר מדובר בהפגנה חוקית, יש צורך להתנהל מול המשטרה ולהשיג רישיונות או הבנות. למעשה לא הייתה לנו אף פעם הפגנה עם רישיון כתוב וחתום, אלא הבנות מול המשטרה בלבד. זאת משום שהמשטרה מעוניינת להשאיר אצלה את הקלף של 'ההפגנה לא חוקית', כדי לפזר אותה כשירצו.
מלבד זאת יש צורך לארגן את מערך ההסעות וההודעות, בטלפונים פנימיים ומקומיים. כאן באים לעזרתנו העסקנים המקומיים בכל אתר ואתר, הדואגים ליידע את בני התורה שבעירם על ההפגנה הצפויה ועל מיקומה, ולדאוג לכל הדרוש".

מה עם השילוט?

"השילוט הוא חלק חשוב במערכה. כשעורכים הפגנה יש להסביר לקהל הרחב מה הנושא, על מה מוחים על מה נלחמים ומה רוצים להשיג. בהפגנות של בני התורה חשוב פי כמה שיהיה שילוט, כדי להבהיר במילים ספורות לכל עובר ושב על מה נטושה המערכה.
אציין כי נושא השילוט תלוי במארגנים המקומיים. לפעמים אנשים טועים לחשוב שאנו שולחים את השילוט המוכן לכל מוקד הפגנה, ולא היא. אם לא יארגנו זאת במיוחד, לא יהיה שילוט. ישנם עסקנים מקומיים שמטפלים בהדפסה ובכל הכרוך, ובכל מקרה אפשר לפנות אלינו ולשמוע איך להתארגן".

וכשמתחילה ההפגנה?

"במדינה דמוקרטית יש זכויות של המיעוט לבוא ולהפגין, גם אם זה מכעיס ומתסכל. מותר לנו מבחינה חוקית לחסום כבישים, משום שכביש הוא מקום ציבורי, ושייך גם לנו; אם זו הדרך היחידה של המיעוט להביע את מחאתו, אי אפשר למנוע ממנו זאת. זו הייתה פסיקתו של שופט בג"ץ אהרן ברק.
לצורך כך אנו מגיעים להבנות עם המשטרה על אורך הזמן שבו ייחסם הכביש לצורך ההפגנה. אך כאשר ההפגנה עוברת לפסים שלא מן העניין של הפרות סדר, אלימות, זריקות אבנים, שריפת פחים ופעולות שיש בהן משום סיכון חיי אדם, המשטרה לא תאפשר את המשך ההפגנה, ותפעל לפיזורה המיידי בכל האמצעים.
לכן חשוב שיהיה איש קשר בין המפגינים, שישוחח עם השוטרים ויגיע עימם להבנות. בדרך כלל כשהשוטרים רואים ש'יש עם מי לדבר', גם אם הם כועסים וצועקים, העניינים מסתדרים. לעומת זאת כשהם מרגישים שאין להם שליטה והכל מתנהל באי סדר של ממש, הם מאבדים את הגבולות ופועלים באלימות.
חשוב מאוד שאנשים יבינו שכשאנו מגיעים להבנה או לדיאלוג כלשהו מול הרשויות, חשוב לעמוד מאחורי זה ולגבות אותו. הרי איש אינו רוצה לסיים את ההפגנה בפציעה. וכשמגיעים לסיכומים מול הנציג, אך הציבור אינו עומד בכך – איש הקשר מאבד את אמונו, וההפגנה הופכת אלימה ומסוכנת".

איך אפשר לגבש הבנות כשכל צד מושך לכיוון שלו?

"זה אכן קשה… השוטרים דורשים מהנציג משמעת מוחלטת על המפגינים, ואילו המפגינים כועסים על הנציג שהוא משתף פעולה עם המשטרה, ואפילו קוראים אחריו 'חרד"ק' לפעמים. אמרתי פעם לשוטרים שדרשו ממני להרגיע את הקהל מיידית: אני לא יכול לעשות את העבודה שלכם. אם אני יותר מדי בצד שלכם איש לא יקשיב לי יותר והעניינים יצאו מכלל שליטה'. עליי להסביר גם שבאנו על מנת להפגין, ואם הם מונעים מאיתנו זאת, לא יוכל להיות שיתוף פעולה".

ואיך מפזרים הפגנה בסופו של דבר?

"לפעמים מגיעים להבנות עם המשטרה, וההפגנה מסתיימת. יש מקומות שההפגנה מסתיימת מאליה ויש מקומות שבהם הרבה יותר קשה. הדבר תלוי גם באופן התנהלותם של המפגינים וגם בגחמות השוטרים. לפעמים ההבנות הן שחרור העצורים תמורת הפסקת ההפגנה. כך בדרך כלל קורה כשההפגנה כבר מיצתה את עצמה כבר בשלבי דמדומים. הצעה כזאת בדרך כלל לא מגיעה בשיאה של ההפגנה…"

הוראות למפגינים

"החשוב ביותר הוא להימנע ממעשים מסוכנים ומסכנים", מוסיף הרב פורמן. "אלימות אינה דרכנו, ולא כך מביעים מחאה. אין לשבור רמזורים, לזרוק אבנים, לדרדר פחים ולהבעירם; כאשר אדם מבצע מעשה שיש בו סיכון לחיי אדם בתנועה – עונש המאסר עלול להגיע אף לעשרים שנות מאסר! תיקי הגנה כאלו מתמשכים שנים ועלותם גבוהה מאוד, ונופלת על האדם עצמו. מחוסר תקציב, הוועדה משלמת הוצאות של עצורים בלבד ולא של תיק משפטי מתמשך שהוגש בו כתב אישום, אם כי היא מנהלת את כל הכרוך בתביעה. רוב העבודה שלנו מול המשטרה כשיש כתבי אישום – היא בגלל לגינים שעשו שטויות. יש גם כאלו שנעצרו לחינם, אך אלו בדרך כלל משוחררים במהירות.
מה שנדרש הוא לא לפעול באלימות! לשבת על הכביש בלי פחד, אך לא להשחית ולא להזיק. אלימות משטרתית אינה אלימות שלנו, כמובן, ובמקרים אלו המפגינים סופגים אך אינם אלימים. בשנה האחרונה, תשע"ז, היו יותר מחמש מאות עצורים! רק נבהיר שיש הבדל תהומי בין כתב אישום על 'הפרעה לשלום הציבור וחסימת כביש ציבורי' לבין כתב אישום על תקיפה, על אלימות או על סיכון חיי אדם.
בנוסף, לא כל מקום כשיר להפגנה. וגם בנושא זה קיים הכלל שבכביש צריך להיות חכמים ולא צודקים. האם אפשר להפגין ברחוב בלפור כשראש הממשלה אמור לעבור שם? מדובר בחוסר אחריות, משום שברור ששם המשטרה לא תאפשר להם להפגין. הגדיל לעשות אדם שרצה להפגין בעת ביקורו של טראמפ בישראל סמוך לשיירה. כאן הוא כבר מסתכן בחייו; המאבטחים של הנשיא רשאים לירות בכל מי שייראה להם כמהווה איום על הנשיא. היה בחור שנעצר ובכיסו רשימת מוקדי הפגנות ואחראים, שנפלה לידיהם של השוטרים. זהו חוסר אחריות.
האחריות היא על המפגינים עצמם, גם אחרי השחרור וההבנות שמשיגים. אם מגיעים עימם בסוף השחרור להסכם של צו הרחקה מהפגנות לתקופה או משהו דומה – יש להיות אחראים כדי לא להחמיר את המצב המשפטי, אלא אם הולכים 'על דעת כן' ו'בכל מאודך'… הקנסות הניתנים למשתתפים חוזרים בעלי צו הרחקה, הם באחריותם".

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן