מרן הגאון מטשעבין זיע"א: "בני הישיבות הם לב היהדות, הם הלב של כלל ישראל, הישיבות הם לב היהדות, וכשרק מתקרבים אל הלב צריכים להרגיש פחד וחרדה נוראית, כאשר נוגעים בלב, הכל בסכנה"

היום (י' במרחשוון), חל יום היארצייט למרנא הגאון מטשיבין רבי דוב בעריש ויידנפלד זיע"א * מרגלא בפומיה דראש הישיבה הגר"ש אויערבאך שליט"א לספר כדברים הללו: "עמדתי בשעה שבאו לפני הרב מטשעבין זצוקללה"ה בעת שהגיעו אליו לבית המדרש כמה מהעוסקים, לספר לו שמדברים על דבר שכזה של גיוס בני הישיבות, ופניו המאירים נהפכו לבנים כסיד היכל קודש ממש, הוא התחיל לדבר ובקושי שמעו, ואחר כך אמר בסערת נפשו ובכל חושיו כשנפשו יצאה בדברו ממש, כי בני הישיבות הם לב היהדות, הם הלב של כלל ישראל, הישיבות הם לב היהדות, וכשרק מתקרבים אל הלב צריכים להרגיש פחד וחרדה נוראית, כאשר נוגעים בלב, הכל בסכנה"! * לאחר חתימתו על הכרוז שאוסר "שירות לאומי" ביהרג ואל יעבור, נשאל האם אינו חושש פן יטילו עליו השלטונות עונש מאסר עקב קריאתו הפומבית למרוד בחוק, על כך השיב בפסקנות: "אדעתא דהכי! על כל אדם להיות מוכן למאסר, לסבל ולכל הכרוך בכך, ובלבד להביע את התנגדותו בכל התוקף!"

בגליון רוממות (גליון 103 שנה ג' פרשת לך לך), במדור 'רוממות הדעת' הובאו מעט מזעיר על עמידתו האיתנה בשמירת הישיבות כצורתם, ה'אידישע פוסט' שמחים להגיש בפניכם את הדברים, באדיבות מערכת גליון "רוממות":

"לב היהדות"

במשך כשבעים השנים האחרונות, עם פרוץ המדינה ועוד קודם לכן, עומד עולם התורה כצור חלמיש אל מול הדרישה לגיוס בני הישיבות לצבא.
בכל אימת שנושא זה עמד על הפרק, עמדו גדולי ישראל זצ"ל על המשמר בכל כוחם שלא לפרוץ בזה מאומה, כאשר אף בשנותיה הראשונות של המדינה, כאשר גברו הלחצים שבני הישיבות ישאו בעול הלחימה בתוככי ירושלים, יצאו גדולי ישראל זצ"ל במכתב נחרץ, אותו כתב מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל, וקבעו מסמרות כי "לזאת יצא מאתנו דעתנו דעת תורה בתור הלכה פסוק שכל בן ישיבה, חובש ותופש ביהמ"ד, אל יתייצב ויפקד וירשם, לכל דבר הקשור לשמירה ועזר לשמירה גיוס וכדו'. וחלילה לפקפק בזה כלל וכלל, וכ"ש להכנס בזה בדיונים ובויתורים וכו' ולחפש היתרים בזה, אפילו לשעה קלה".
אף מרן הרב מטשעבין זצוק"ל שהשבוע (י' מרחשוון) ימלאו נ"ב שנים לפטירתו, עמד על המשמר בכל עוז שלא יפרצו גדר בדבר יסודי זה שהנשמה – נשמת היהדות – תלויה בו.
מרגלא בפומיה דרבנו מרן ראש הישיבה הגר"ש אויערבאך שליט"א לספר כדברים הללו: "עמדתי בשעה שבאו לפני הרב מטשעבין זצוקללה"ה בעת שהגיעו אליו לבית המדרש כמה מהעוסקים, לספר לו שמדברים על דבר שכזה של גיוס בני הישיבות, ופניו המאירים נהפכו לבנים כסיד היכל קודש ממש, הוא התחיל לדבר ובקושי שמעו, ואחר כך אמר בסערת נפשו ובכל חושיו כשנפשו יצאה בדברו ממש, כי בני הישיבות הם לב היהדות, הם הלב של כלל ישראל, הישיבות הם לב היהדות, וכשרק מתקרבים אל הלב צריכים להרגיש פחד וחרדה נוראית, כאשר נוגעים בלב, הכל בסכנה"!

גלגלי העגלה…

באחד הימים הגיעה למעונו של מרן הרב מטשעבין זצוק"ל משלחת מראשי הצבא לשוחח עמו אודות מצב הבטחון בארץ הקודש באותם ימים, תוך שהם מתארים את הצורך הנואש בגיוס בני הישיבות.
וכך מתוארת הפגישה בספר 'רבותינו' לרבי יוסף אברהם וולף זצ"ל, בפרק העוסק בדמותו של מרן גאב"ד טשעבין זצ"ל: "כמה מראשי הצבא באו לשוחח איתו על מצב הבטחון, ולאחר שהסבירו את המצב המדיני הקשה, את הסכנה הבטחונית הנשקפת לה ואת הצורך בהגברת הכח הצבאי להגנת הגבולות, ובהסתמך על כל זאת ניסו לשדל אותו שבני הישיבה יתגייסו לצבא.
הקשיב רבנו לדבריהם, וחיוך דק, כאוב במקצת, הסתמן על שפתיו. 'הקשיבו', אמר אט-אט, 'ברצוני לספר לכם מעשה שהיה: עגלה טעונה משאות כבדים, החלה לטפס במעלה הר גבוה. הנסיעה במעלה היתה קשה והתנהלה בכבדות, עד אשר הסוסים נעצרו באמצע הדרך, וכוחם לא עמד להם להמשיך בעלייתם.
העגלון ירד הימנה והחל להוריד חבילות מטען בכדי להקל על הסוסים, אך ללא תועלת. העגלה לא זזה. העגלון כבר סיים להוריד את כל המטען מעל העגלה, ועדיין היא במקומה עמדה'.
'ברוב ייאושו החליט העגלון לפרק את… הגלגלים, מתוך הנחה כי הם עשויים ברזל וכבדים מאד ועל כן הם מכבידים על מטען העגלה, ועתה לאחר שהסיר את גלגלי העגלה, סבור היה שהעגלה תיסע מאליה, כביכול'.
'כי כן', אמר רבינו, כשעיניו המאירות חודרות עמוק-עמוק לעיני בני שיחו, 'אף אתם מבקשים להסיר את גלגלי העגלה, ואת בחורי הישיבה שבזכותם קיים העולם, ובזכות תורתם נוהג הקב"ה את עגלתו בעין פקוחה, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים – בזכות מה עומדות היו רגלינו במלחמה, בזכות שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה'".

אני קם והולך…

קורות היהדות החרדית בארץ ישראל שזורים עמוק עם פרשיית "גיוס בנות", כאשר לאחר זמן קצר מקום המדינה, הפרו ראשי הצבא את ההסכמים והחלו לעיתים לקחת בנות בכפיה לשם גיוסם לצבא.
סערה עצומה קמה כמובן בקרב כל בני היהדות הנאמנה לנוכח זאת, ובאותו פרק זמן טבע מרן ה'חזון איש' זיע"א באחד מאגרותיו את פסק ההלכה שנקשר בעצמותו של החוק, ועד עצם היום הזה הוא נזכר בחרדת קודש: "רגשת נפשי מורה ובאה שהוא ענין של יהרג ואל יעבור, ואולי גם מנקודת הלכה כן".
גם לאחר מיכן כאשר הכריז ראה"מ הראשון על חובת ה'שירות לאומי', פסקו כולם כי אסור הוא מכל וכל, כגיוס בנות לצבא בפועל. אך לא בנקל נפסקה ההלכה "יהרג ואל יעבור" על שירות לאומי, כל זה היה לאחר שיקול הדעת מתוך מחשבה ומתינות.
באותם ימים התקיימה אסיפה היסטורית בה השתתפו חברי מועצת גדולי התורה יחד עם חברי בד"ץ העדה החרדית וגדולי תורה נוספים, בראשות מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל. על שולחן הדיונים עלתה הסוגיה הבוערת של שירות לאומי מה דינה, כאשר כל אחד מגדולי התורה הביע את דעתו. לפתע, כאשר אחד מהמשתתפים פתח בדברים כי יתכן שיש להסכים לאיזו פשרה, קם מרן גאב"ד טשעבין זצוק"ל ממקומו וקרא בנחישות: "אם יש בכלל מה לדבר בענין, אני קם והולך"… כששמע זאת ראש ישיבת חברון מרן הגר"י סרנא זצ"ל, נעמד על רגליו באומרו: "יושב אתנו הרשב"א של דורינו, שיכריע הוא!".
עיני הכל ננעצו במרן הרב מטשעבין זצ"ל שאמר בענוותנותו כי הלכות קידוש ד' לא נשנו אצלו כדת, מאחר שלמד עם אחיו הגאון בעל ה'חזון נחום' זצ"ל את כל דברי הרמב"ם, לבד מהלכות אלו. לפיכך, קם מרן הרב מטשעבין ממקומו, נטל רמב"ם ספר המדע ונכנס לחדר צדדי, שם פתח בלימוד פרק ה' מהלכות יסודי התורה – דיני קידוש ד'. לאחר כחצי שעה של עיון ולימוד מעמיק, יצא מהחדר ושב לאסיפת הרבנים כשהוא מכריז שמנוי וגמור עמו ש"בת ישראל לא תהיה נתונה למרוּת זרה שרוצה להעבירה על דת ויש למסור את הנפש", וכך אף נתקבלה ההחלטה באסיפה.

פסק הלכה עד הסוף!

מסופר כי באחד מימי המערכה הכבירה, שוחחו כמה אנשים יחד אודות כך בבית המדרש, כשאחד מהם התבטא שהרב מטשעבין לא התכוון שאכן ההלכה בזה היא יהרג ואל יעבור בפועל, והסיבה שמחמתה חתם על כרוז זה היא בכדי שיבינו את גודל וחומר האיסור. מרן הרב מטשעבין זצ"ל ישב לא הרחק מאותם אנשים, וכאשר שמע את דבריהם באזנו החדה קם ממקומו ושלא כדרכו, גער באותו יהודי בחומרה!…
לאחר חתימתו על הכרוז שאוסר "שירות לאומי" ביהרג ואל יעבור, ובו מוזכר כי 'אתן מצוות להעדיף ולהיות כלואות בבתי הסוהר ולקבל עליכן עוני וייסורים ולקדש שמו ית"ש', נשאל מרן הרב מטשעבין על ידי חתנו רבי שלמה גולדשטוף זצ"ל האם אינו חושש פן יטילו עליו השלטונות עונש מאסר עקב קריאתו הפומבית למרוד בחוק, על כך השיב בפסקנות: "אדעתא דהכי!". ועל פי עדותו של חתנו הגרב"ש שניאורסון זצ"ל הוסיף עוד חמיו הגדול זצ"ל כי "על כל אדם להיות מוכן למאסר, לסבל ולכל הכרוך בכך, ובלבד להביע את התנגדותו בכל התוקף"!

הגליון המלא:

תגובה אחת

  1. Lead Generation Software הגב

    naturally like your web-site however you need to test the spelling on several of your posts.
    Many of them are rife with spelling issues and I in finding it very troublesome to inform the reality nevertheless I'll surely come back again.

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן