ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א: "ודאי שאיני יכול להתיר להתייצב ולא התרתי זאת לאיש"

התקופה סוערת, השלטונות החלו בצעדים ממשיים לצמצום עולם התורה, בין היתר באמצעות חוק גיוס בני הישיבות, ואלפי בני ישיבות מסרבים לשתף פעולה עם החוק שמתנה את הפטור בתנאים מכסות ויעדים. במשא נוקב בעניני השעה שנשא ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שמואל אויערבך שליט"א, במוצאי שבת במהלך המעמד המרכזי לזכרו ולעילוי נשמתו של מרן בעל האבי עזרי זיע"א, הביע את התפעלותו מבני הישיבות "מעשים שבכל יום ממש, שבאים לפני בחורים צעירים שמבינים שאסור לשנות, לשתף פעולה ולהתקרר!", למרות ש"לפעמים הסבא מפחד מזה, וההורים מפחדים מזה, אך הם מבינים לפני מה עומדים, ומה תפקידם. ויש בזה בחינה של 'נערים פני זקנים ילבינו'.". בדבריו הדגיש כי הגם שאינו כופה את דעתו על איש, בכל אופן לא ניתן להתיר את ההתייצבות בלשכות הגיוס, וכי לא התיר זאת לאיש. * "מצינו בתנא דבי אליהו שת"ח אם אין בו כבוד שמים אז אין בו גם תורה; אם הוא רק יושב ולומד, ואין לך כלל כבוד שמים, זו בחינה של 'האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לוי, כי לפעמים צריך לסגור את הגמרא! והיה אומר מרנא הגר"ח שמי שלא יכול לסגור את הגמרא כשצריכים לסגור, אז גם כשזה פתוח זה סגור" // הדרשה במלואה

קטונתי מלעמוד פה, זו האמת, אף שאין זה כבוד הציבור להגיד אבל כלפי שמיא אני מחוייב לומר זאת.

תמיד היו אלה גדולי ישראל שבאו לעורר, ותמיד היינו מזכירים פה את הגדולי עולם שהימים הללו הם זמן ההילולא שלהם, את רבינו הגדול החזו"א זלל"ה שבא ויהפך את העולם', ובכוחו השאיר את העולם, את עולם התורה, את מרן הרב מטשעבין זלל"ה את מרן בעל האבי עזרי זלל"ה, שנשא ברמה את הדור, את מרן הרב מבריסק זלל"ה שהם חיו והשפיעו ועוררו. מרן החזו"א זלל"ה, ישב בפתח הבית שלו בקודש הקדשים שלו, 'יקרה היא מפנינים' – 'מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים', ומשם השפיע על העולם כולו. כל גדולי ישראל שבאו ועוררו את הציבור מתרדמה של 'ונושנתם' – ואני לא באתי למידה זו של גדולי עולם, לעורר, אך בתוך בתוך התקופה הקשה והנוראה, שבה עמודי עולם מתרופפים, בשעה שפוגעים ומערערים על
דברים פשוטים, על דברים שכל אשר בשם ישראל יכונה מבין שזו ההתחלה ממש; כשמדברים על ה'אתה בחרתנו מכל העמים', ובזה ח"ו פוגעים, וב"ה שעם כל ה'טומעל' וכל מה שקורה, משמח לראות שנשאר ציבור חשוב שעומד על המשמר, צעירים ומבוגרים, ומבינים את הדברים הפשוטים.
כמו שמעשים שבכל יום ממש, שבאים לפני בחורים צעירים שמבינים שאסור לשנות, לשתף פעולה ולהתקרר! אני אומר להם שמי אני שאני יכוף אותם שלא להתיצב, ולא באתי למידה זו. אמנם ודאי שאיני יכול להתיר להתייצב ולא התרתי זאת לאיש. אבל אני יכול לכוף? אני יושב על הכסא ואגיד לכם? ואכוף אתכם?, אך הם נותנים לי חיזוק שעדיין יש כאלה שמבינים, הם מרגישים שאיך אפשר לנהוג אחרת? לפעמים הסבא מפחד מזה, וההורים מפחדים מזה, אך הם מבינים לפני מה עומדים, ומה תפקידם. ויש בזה בחינה של 'נערים פני זקנים ילבינו'.
אבי מורי היה רגיל להביא תמיד את דברי מרן הבית הלוי זלל"ה, על כך שהעקידה נקראת 'עקידת יצחק', אף שהנסיון הגדול היה לאברהם אבינו ע"ה, ואומר בית הלוי בדרושים, שאנחנו מזכירים את מה שנשאר אצלנו לדורות, ובעוד שבכלל ישראל נשארה המסירות נפש על עצמו, אבל החלק של מסירות נפש לעקוד את הבנים, זה כבר דבר שקשה להורים, ואת זה יש פחות, ולכן לא נזכרה ה'עקידה' על שם אאע"ה.
ואאמו"ר זלל"ה, היה מראה לי, על משפחה ידועה, שהוא הכיר את ראש המשפחה שהיה קנאי, ועמד בנסיון עד שהגיע הנסיון של האב על בניו, ואמר לי אאמו"ר , שההוא עמד בנסיונות בהיותו בחור ואחר נישואיו, אבל אצל הבנים הוא לא עמד בזה, ויצא מה שיצא עד כדי כך שהם שהיום שייכים לגמרי לחוץ.
באים בני העליה, בחורים יקרים, שהם מחזקים, מי אני שאני יגיד לאחרים. יש ציבור, הציבור בא ומבין ומתחזק, האם יש מי שיכול להבין אחרת? " אם לא תדעי לך… צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרעים". תמיד גדולי ישראל עוררו, ועמדו בפרץ, אולם אינני יודע אם על דברים כאלו פשוטים אפשר לומר "אם לא תדעי". תמיד עוררו כשהיה איזה ספיקות בהנהגה איך להתנהג עם זה ועם זה, אך כאן מדברים על ענינים שהם עיקרי ויסודות היהדות! כאשר מגיעים עד לתינוקות של בית רבן, כאשר מכניסים בת"ת ובבתי"ס ובסמינרים את האוירה של הקרירות, כאשר אפילו מגידים העומדים בפרץ, מפחדים להזכיר דברים שבתורה עצמה, נורא ואיום, נורא ואיום. אני לא מפרט מפני כבוד ד' וכבוד הציבור, אבל הגענו למצב שמפחדים להזכיר את הדברים היסודיים של כלל ישראל.
כפי שאמרנו כעת זה זמן היארצייט של גדולי הרועים ממש. אני זוכר כשהיתי צעיר… בעת שהיה חי רבינו הגדול מרן החזו"א, שהשפיע על העולם כולו, ולפני שהיה מרן החזו"א, היתה סיבה מיוחדת של חולשה, אחרי השואה והנסיונות הקשים, אז היה רבינו הגדול החזו"א שעמד בפרץ והשפיע על הכלל, ידוע הרב מטשעבין, שהיה גאון עולם, ובאיזו מידה הוא היה הכי קיצוני, היה פעם שהתירו לעשות משהו קל, ודאי לא היה מדובר ללכת לשירות ח"ו, אך גם לזה הוא התנגד בתוקף.
אנחנו עומדים כעת בקריאת ספר בראשית ספר הישר. האבות נקראו ישרים, האלוקים עשה את האדם ישר ויהמה בקשו חשבונות רבים'. הקב"ה ברא את אדם הראשון שלא היה כמוהו, וכפי שכתב בנפש החיים שגם מרע"ה לא יכל להשיג טעמי תורה עד תכליתם כפי שהשיג אדם הראשון כמה שעות לפני החטא – והוא ביקש חשבונות רבים. ומבאר הגר"א ז"ל שזה היה לשם שמים, שרצה להכנס לטבע לתוך היצר ולכובשו, אבל מ"מ זה היה לא כאשר ציוה די. והאבות המה הישרים שהתחילו לתקן את הפגם, ועליהם אמר הקב"ה למשה רבינו ש"לא קם כמשה" ואומר לו הקב"ה, ואלמלא כתוב אי אפשר לאומרו – יחבל על דאבדין ולא משתכחין', ורק הקב"ה יכול להעיד ש'לא הרהרו אחר מדותי'. חז"ל אומרים לשון נורא שדתן ואבירם הם בלבלו את משה רבינו, שכאב את צערם של ישראל פי מליארד מדתן ואבירם, אבל זה חז"ל מתאוננים, שהם, הרשעים באו בבלבול וב'טומעל', ומרע"ה בא אז בטענה של "מאז באתי. הרע לעם הזה", ואז הקב"ה אומר לו "חבל על דאבדין" על האבות הקדושים שלא הרהרו כלל אחר מידותי.
פה צריכים לבוא להתחזק, קשה לי להתבטא, לא מדברים דברים שבדקות, לא ענינים בדקי דקות. אמרתי כמה פעמים כאשר אחרי החודש של ירח האתנים, החודש הזה שאמרנו שוב ושוב 'אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנוי, אז עכשיו לבוא לעשות כל טצדקי, להתקרב למגיפה הרעה הזו? הרי זה אבדה האמונה ונכרתה מפיהם, אין תשובה על זה! אין תשובה על זה!
שמעתי מאחד מראשי הישיבות, שאבדלחט"א, שסיפר כי בבחרותו כאשר היו שמועות שמדברים על בני הישיבות, הלך לשאול את החזו"א אם יכול לעשות 'פטור', ורק כשהתחיל לדבר על זה, החזו"א עזב וכאילו ברח ממנו, ולא רצה לשמוע שמדברים על מציאות של גזירה נוראה כזו! על גזירה שהיא חורבן התורה, חורבן הכל, לא יעלה על הדעת הדבר הכי נורא שיכול להיות, הרי מדברים על דברי אלוקים חיים, אז לא רק שלא לדבר, אפילו לא לחשוב, שלא יעלה על הדעת.
כמה פעמים כבר סיפרתי, הייתי נוכח כשאמרו לרב מטשעבין, ליבו היה קודש הקודשים, ואמרו לו שיש שמועות שרוצים לפגוע בבני הישיבות. כמעט שנאבדה לו הלשון, הוא לא יכל היה לדבר ונהיה חיוור כסיד ההיכל. אח"כ הוא אמר בשארית כוחותיו: אם יגעו בישיבות – בלב של כלל ישראל, אז לא יהיה כלום ח"ו.
הלב של כלל ישראל! כולם יודעים שהעיקר זה הלב, בלי לב ח"ו אין כלום, אין בן אדם.
וזכו אחר כך לתקופת הזהב של רבינו הגדול האבי עזרי. שמעתי כמה פעמים מאבי מורי, וגם ממי שאפשר לומר עליו שהיה אחרון הגאונים, מורינו הגרי"ש זלל"ה, שהם אמרו שהרבה הרבה זמן לא היה מנהיג כזה.
כל הדברים האלה היו תמיד חיים וקיימים. כשהתחילו הדברים פה, דיברתי עם כמה ראשי ישיבות ואמרו לי: אל תדאג, כשזה יהיה יותר רציני לא נעמוד כנגד.
אבל כבר אז ראו בהתחלה את הקרירות של 'אשר קרך'…
כלל ישראל תמיד מבקש 'ושם נעבדך ביראה'. כלל ישראל תמיד מצפים ליראה, לפחד, 'ובכן תן פחדך'. מי מאומות העולם יש לו בקשות כאלה?, כאשר מחפשים כבוד שמים, את החיים האמיתיים, אז חוששים ויראים. וזה היה תמיד גם בדברים של דקות בדקות, אבל קרירות כזאת – מי פילל ומי מילל.
מוטל עלינו פשוט להתבונן, כל שבת, כל קריאת התורה. אם הקריאת התורה שלנו, תהיה כראוי, שנבין שכעת מקבלים את הדברים, כי "אין לנו שיור רק התורה הזאת".
ידוע ומפורסם, ויש בזה ממרנא הגרי"ס זלל"ה, שכל ישראל גוף אחד, וכאשר יו"כ חזק אצלנו, זה משפיע על הכי רחוקים.
היה רופא בירושלים, שכל השנה היה רחוק מכל זיק של יהדות, רח"ל ממש גוי גמור, ואכל נבלות וטרפות רחמנא ליצלן, אך בפסח היה בביתו מטבח מיוחד לפסח בהידור הכשרות, ושאלוהו מה ראה לכך, והוא אמר שהוא זוכר את החרדה הנוראה שהיתה לאמו מכל משהו חמץ, עד שאינו מסוגל לאכול חמץ בפסח, הוא פשוט לא יכול. ואם כל שבת כך היתה אצלנו? ושבת זה הרי יותר חמור, זה בסקילה – כמה זה היה משפיע?
יש חת"ס נורא שכותב, שהמשמעות של "ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו", שכל שנה בודקים שוב, ואם אחד עשה איזה קרירות באיזה מקום, ונגרם מזה גם תוצאה בזאת השנה, מגלגלים עליו את כל התוצאות. זה ה"ספרי מתים פתוחים לפניו". ה"אשר קרך" שמישהו עושה ומכניס פעם אחת, זה הולך ומתגלגל ומתגלגל. וכמובן מרובה מידה טובה אם אחד עשה איזה חיזוק.
ומוסיף החתם סופר אומר שהמתים יודעים על כך שמעמידים אותם על זה בדין, והם באים להצטרף לתפילות, יכאשר נראה בחושי. ומזה באה ההתעוררות הגדולה בתפילות הימים הנוראים !
מי יודע מה הולך פה עכשיו ! כשכעת משפיעה קרירות של מי שלא חלם שייצא כאלו דברים חמורים, לא חלם, משמע לא חשב. ועל כל זה יש דין וחשבון, שהרי העולם לא הפקר.
על הפסוק "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם", שואל המדרש, וכי מה יש לנו, בית המקדש אין לנו, נבואה אין לנו, מה יש לנו? יש לנו את התורה, ובתורה כלול הכל, ו"אין לנו שיור רק התורה הזאת", זו לא רק אנחה, זו השגה נוראה, שתורה כן יש לנו!
היאך יתכן, חס ושלום, שבאים אנשים מאתנו, ומסבירים שעכשיו אלו זמנים חדשים, שזה זמן שלא מתאים?" . אנו מחויבים ש'כל יום כחדשים', החיוב של 'אשר אנכי מצוך היום', זה העיקר, ובכל קריאת שמע מוכרחים להגיד את זה. הטור בהלכות קריאת שמע מביא דברי רב עמרם – 'לישוייה אינש לקריאת שמע בכל זמן כפרוטגמא חדשה', וכן במדרש – 'אמר הקב"ה לישראל, קראו ק"ש פרוטגמא דידי, הרי לא הטרחתי עליכם לקרותה לא עומדים ולא פרועי ראש וכו'". מבקשים את המינימום, אבל "אימה וביראה וברתת ובזיע מיהא צריך. צריכים להתבונן בכל יום בקריאת שמע, כאילו שהגיע היום דבר חדש, הגיע ציווי חדש מהמלך. וכשלא חיים את
זה כך, אין כאמור קיום של מצווך היום,
אני מתבייש לומר את הדברים הפשוטים אך זו קריאת שמע! כמו שראו אצל הרב מבריסק, וזכורני שפעם התבטא הגר"ח שמולאביץ זלל"ה, שאם ישאלוהו למעלה אם הוא יודע מה זה לקרוא קריאת שמע, יגיד שראה את הרב מבריסק קורא קריאת שמע.
ולשונו של הגרי"ס, באגרתו לאלול: "כאשר ספו תמו גדולי היראים", ותמיד קשה לשונו זו של הגרי"ס, בדברים כאלה שהוא לא כתב בזקנותו, והיו אז גדולי עולם, ומכל מקום יש תביעה של יספו תמוי. ואינני רוצה להמשיך, אך כיום, יש מצב נורא שהוא פחד פחדים ממש!
ובאמת חסדי ד' שציבור גדול שעומד על משמרתו, גם כאשר הם סובלים מזה הרבה צעירים וזקנים, וצעירים שפני זקנים ילבינו.
אנחנו צריכים להתחזק ותמיד להתחדש, שהשבת תהיה שבת קודש קודשים. אני נזכר מה שאמר רבינו מרן המשגיח רבי יחזקאל זצוק"ל כשהיה חילול שבת גדול ופומבי לפני שנים והיה הרבה רעש ומחאות, ואמר שאף אחד לא יכול לפגוע בשבת בפרהסיא, אם השבת חזקה בקרבנו. אבל אם אנחנו לא שומרים את השבת כמו שצריך, אחרים באים לפגוע מבחוץ. ושמירת השבת לא רק שלא לעבור על איסורי סקילה, שזה פשוט, אלא הכוונה להרגיש קדושת השבת ומעלתה ולחיות בה ברוממות. וראויים הדברים למי שאמרם. אצלו שבת היה כמו שצריך.
המציאות של קריאת התורה, מבואר בהלכה שעומדים שלושה כנגד מרע"ה וכנגד גבוה מזה, כי בכל פעם זה ממש כמו קבלת התורה. החובה שלנו לחיות את הדברים, ולא לתת להרגל לקרר, כלשונו של גאון וקדוש רבינו ישראל מסלנט זללה"ה, כי ההרגל – 'המלומדהי הוא הדבר הנורא אשר משחית כל חלקה טובה, ד' יצילנו. אלא צריכים לחיות את היכל יום יהיו בעיניך כחדשיםי. זה היום עושה את הפרצה, ואיך אפשר לומר על גופי תורה .. זה נורא נוראות, לא רוצה להאריך ולקטרג אבל מוכרחים לומר.
הזכרנו פה את גדולי ישראל, והזכרתי כבר, אשר ראינו בעינינו את הרב מטשעבין איך כולו מציאות של תורה. כאשר הגיע אחרי החורבן הנורא, ואיבד שם שני בנים שהיו כבר בצעירותם גאונים מפורסמים. (אחד מהם היה חתנו של הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד) והוא המשיך כל הזמן עם הגמרא, להוסיף 'מיט לערנען' בלי שום הפרעה.
וזכורני, שהרבנית מטשעבין ע"ה היתה לפעמים קצת מספרת ממה שהיה, לשוח ליבה. אך כששמעה שהרב מגיע, מיד נחרדה בפחד נורא, הפסיקה באומרה, יהרב מגיע, לא מדברים על זהי, כי הוא מאד יקפיד אם ישמע שמדברת על כך. וראיתי שבאו אליו אנשים שבורים פליטים, שאיבדו משפחות, והוא היה משתדל לחזק מאד, ניסה תמיד – וחזר לדבר בלימוד, . "לא הרהרו אחרי", נורא נוראות. אבל מתי הוא כן החויר והזדעזע, כאשר דברו שיש דיבור כזה ודברים כאלה שהולכים להתפשר – מזה נאבד לו הלשון, צריך שהשבת – תהיה "שבת", התפילה -"תפילה" כמובן, קשה לפרט, וקריאת התורה להרגיש ששומעים כל פעם מהר סיני, כך כתוב, וצריך להרגיש שכך המציאות, קול גדול ולא יסף, הקב"ה מחדש בטובו מעשה בראשית, 'כדיוטגמא חדשה', לא סתם כאילו חוזרים על של אתמול, וזה החיוב של כל התורה כולה, היום הזה, אשר אנכי מצווך היום, כחדשים, וכשחיים כך ודאי לא שייך לומר נשתנו העיתים.
קשה לי להאריך, אך חסדי ד' שנשאר שנשאר ציבור, שאיש לרעהו יאמר חזק, ופוגשים את גיבורי החיל בכל מקום, לא מכבר ניגש אלי יהודי ירושלמי מבוגר, שהיה מהירושלמים הראשונים שלמדו בפוניבז', ואמר שרוצה לומר ישר כח, לא היה לו כוח לעמוד עד שהתחזק, ..לא באתי לעורר את הציבור רק שאני גם אני נמשך עם הציבור היקר והחביב הזה, שרוצים להשאיר את התורה הזאת, ולא רוצים להפוך הקערה על פיה.
וזכורני שכשנפטר מרנא החזו"א אמרו 'העולם מתהפך ואף אחד לא מרגיש'… היום העולם התהפך ממש ממש, וטוב שיש מי שחי את המציאות האמיתית.
יתן ד' שהחיזוק הזה יהיה חיזוק לעמוד על נפשנו, לזכור שאין לנו שיור אלא התורה הזאת. האם שייך לבוא ולעשות בידיים לקרר?
יעזור הקב"ה שנתחזק, וילמדו תועים בינה, כי כפי שאמרנו כלל ישראל זה גוף אחד שמשפיע הלוך וחזור, וכשאנחנו חזקים בעצמנו, זה משפיע על הכלל (וכמו שבדקו ומצאו שבארה"ב, שהכי רחוקים קשורים לליל הסדר, כי כמה שזה חזק אצלנו זה משפיע החוצה)
ב"ה שאנחנו חזקים בדרכנו, ונתחזק יותר ויותר בגופי תורה ויהדות, שהכל יהיה בהתחדשות – ויחזור לתלמודו.
ומאידך חשוב לזכור שאסור לעמוד מנגד, ומצינו בתנא דבי אליהו שת"ח אם אין בו כבוד שמים אז אין בו גם תורה; אם הוא רק יושב ולומד, ואין לך כלל כבוד שמים, זו בחינה של 'האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לוי, כי לפעמים צריך לסגור את הגמרא!
והיה אומר מרנא הגר"ח שמי שלא יכול לסגור את הגמרא כשצריכים לסגור, אז גם כשזה פתוח זה סגור. כי העיקר זה כבוד שמים, וזו התביעה שלא ברכו בתורה תחילה, שנפגם קצת באהבת התורה, כשהיה בברכת התורה קרירות, אז כבר לא הספיק לימוד התורה.
ולשונו של השמעתתא בהקדמה ו'זה נראה בכוונת הכתוב שאמר הקב"ה לאברהם קח נא כוי אשר אהבת, ואחר עמדו בנסיון נאמר לו יען אשר עשית כו' את יחידך ממני ושוב לא נאמר אשר אהבת, כי עיקר הנסיון היה על שראה הש"י שאהב את בנו שהוליד למאה, ועל זה נתפשטה האהבה ולא היתה שלימה עמו ית', לכן אמר לו לשחוט את בנו אשר אהב, להשבית את האהבה מבנו ולהשלימה לו ית', ואחר עמדו בנסיון וכבר השלים אהבתו לו ית' עד שבאהבתו רצה לשחוט בנו יחידו, אז כבר שבתה האהבה מבנו והשלים כל חלקיו לבורא ית', ולכן לא הזכיר שוב אהבה ליצחק רק יחידו. וצריך לייחד היראה והאהבה לשמו ית'.

אין לנו שיור אלא התור ה הזאת, לדבוק בקב"ה. ואף אני מצטרף עם הציבור הזה, שזכות היא להיות ביחד עמהם, ובשם ד' אלוקינו נזכיר ונדגול, וילמדו תועים בינה, ונזכה בקרוב ומלאה הארץ דעה את ד' וזה יקרב את הגאולה השלימה בב"א.

תגובה אחת

  1. ש.י.ח. הגב

    שלום רב. ראשית כל תודה על האתר המיוחד.
    רציתי לציין נקודה מעניינת. כמה בני ישיבות אכן לא מתייצבים. בכותרת של הידיעה אני רואה שמצויין אלפים. וכנראה זה מגובה בנתונים מאומתים. רציתי לשתף אתכם, בנתון מעניין.
    אתמול השתתפתי במעמד קבלת פנים לאסירי עולם התורה בעיר מודיעין עילית.
    בין היתר נשא שם דברים אסיר עולם התורה הבה"ח לנדסברג נ"י. והוא העיד כי נציג של הפרקליטות הצבאי אמר, כי ישנם למעל מ-2000 שלא מתייצבים. ע"כ.
    וננתח את זה:
    1. אצל הצבא מוגדר לא מתייצב אחד שהגיע כבר לשלב של צו מעצר.
    2. מדובר רק באלה שהצבא הצליח לתייג אותם כחרדים שמסרבים להתייצב בגין התנגדותם לגיוס חרדים.
    משכך, בחשבון פשוט ניתן להוסיף את אלו שעוד לא קיבלו צו מעצר, או כאלו שמעל גיל 24. וכן נוסיף לכך את אותם אלפים שעדיין לא תויגו ע"י הצבא. מה שמצביע על גידול ניסי של בני העליה גיבורי החיל וגיבורי הרוח. בס"ד.

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן