החזון איש: "יותר משאני מתירא מפני גזירות חוששני פן תערב המדינה לחיכם של שומרי התורה"

בפרשת השבוע אנו לומדים על ציוויו של אברהם אבינו לאליעזר בשבועה שלא יקח אשה ליצחק בנו מבנות הכנעני, בדרשות הר"ן מבאר כי האבות הקדושים חששו מפני השפעתן של תכונות שליליות שהיו מוטבעות בטבעם של הכנענים, "כי הנדבק בטובים גורם שיתקרב ליבו לעבודת ד' יתברך, ומי שאינו עושה כן גורם לזרעו הריחוק ממנו". דברים אלו מביאים אותנו להתבונן בחיוב המוטל עלינו להתרחק מסביבה שלילית, ומאידך, להתחבר ולהידבק בחברה איכותית. / באדיבות מערכת גליון 'רוממות'

כשנפגשו מרן ה"חזון איש" זיע"א וכ"ק האדמו"ר הרה"ק ר' יואל טיטלבוים מסאטמר זיע"א, העלה הרבי מסאטמר את החשש מפני גזירות רדיפת הדת במדינת ישראל, השיב לו על כך ה"חזון איש": "יותר משאני מתירא מפני גזירות חוששני פן תערב המדינה לחיכם של שומרי התורה". (מעשה איש ח"א עמ' רלו).
עובדא זו אינה רק בגדר מעשיהם של צדיקים, דבר בעל ערך נשגב כשלעצמו, אלא יש בה מחזון האי"ש, שראה בעיני רוחו את מצבם של שומרי התורה במדינה המושתת על חוקי העמים, בעומק בינתו קבע כי החשש מפני העובדה ששומרי תורה ומצוות יחושו בנוח עם גזירות וחוקים שיש בהם עקירת תורה מישראל, היה חמור בעיניו של מרן ה"חזון איש", יותר מאשר עצם הגזירות כנגד הדת.
כיוצא בו מצאנו בדבריו של מרן ה"חתם סופר" זיע"א, ביחס לתקופה הקרויה בספרי קורות הימים תקופת האמנציפציה, בה נתנו השלטונות שויון זכויות ליהודים, שהיו עד אז אזרחים בדרגה נחותה, כשהחלה אותה תקופה בזמנו של החתם סופר. כך מצאנו ב"דרשות חתם סופר" (ח"א דף רנ ע"ב), שם הביע את השקפת התורה ביחס לאותה תופעה שהחלה כאמור בימיו "הנה ב' מיני גליות אם מכבידים עולם על ישראל, הרי קושי שיעבודם גורם לבטל מעבודת ד', ומשבר הגוף והנפש. ולפעמים הצרה בהיפוך, שהמלכות נותן חירות לישראל ומגביהם ומקרבם, אז שאור שבעיסה מעכב, וצרה גדולה מראשונה, שבעוונותינו הרבים כל מגמת ישראל אז, להתקרב אל שרי מלוכה וללכת בחקותיהם, ולעזוב תורה ומצות מרצונם, וזה נקרא שיעבוד ולא עבדות כי בני חורין מעבדות הם אך טומאת הארץ מושל בהם". דבריו של ה"חתם סופר" מלמדים אותנו, כי הגלות תחת עול הגזירות קשה מנשוא, אך הגלות תחת פתויי המלכות קשה וחמורה ממנה, ואותה מגדיר החתם סופר כ'שיעבוד', ולא 'עבדות', שכן תחת הגזירות נאלצים הם להיכנע מחוסר ברירה, ואילו מול הפתויים, למרות שאיש אינו כופה אותם לסור מדרך התורה, אך הם גורמים לשיעבוד קשה ומר שסופו ירידה מדרך התורה רח"ל מרצון.
ובמקום אחר (שם דף קסז ע"ב) מתאר ה"חתם סופר" את הירידה הרוחנית שנגרמה משוויון הזכויות שניתן ליהודים, כפי שראה אותה בזמנו: "הנה בעוונותינו הרבים, אנו רואים דרכן של אומות העולם, אחר שנחשכו עיני ישראל כמה זמנים בעוני וגלות, ונמאסו כקוצים בעיניהם, פותחים להם קצת שערי רחמים, וממשיכים אותם ומראים להם קצת פנים שוחקות. וחשוכי הגלות הללו, בראותם אור נתפתו בעוונותינו הרבים, ונמשכים וחושבים להתקרב יותר ויותר, ואוכלים מפתם ושותים מיינם מרק פיגולם, מעבירים תער על פאת זקנם וראשם, וחושבים עי"ז למצוא חן. ולשוא צרף צורף, כי כל עוד שהם מתקרבים ומתנאים להם, כך עוד שנאתם מתגבר יום יום, והניסיון יוכיח". כאן מתאר ה"חתם סופר" את המתרחש לנגד עיניו, יהודים שלא עמדו בניסיון, ונפלו בפח היוקשים של שויון הזכויות שהוענק להם, הללו נשבו בקסמיה של התקופה, ולא הבינו את מה ש"הניסיון יוכיח", כי הקירבה היתירה סופה התגברות השנאה…
נדמה שאת מה שראה ה"חתם סופר" בזמנו, ואת אשר ראה ה"חזון איש" בעיני רוחו, יכולים אנו לראות גם בעינינו קצרות הרואי. כשנה לאחר פגישתו עם כ"ק האדמו"ר מסטאמר בקיץ תשי"ב, חקק ה"חזון איש" עלי גליון את מכתבו, מחודש אב תשי"ג "במצב החמור הזה נמצא שארית סגולתנו הנאמנים לד' ולתורתו לחוקיו ומשפטיו, בלב דואג ובשברון רוח איך נרעה את הגדיים ואיך נרביץ תורה וידינו עסוקות בבניין חומות ולהקים חיץ בין הצפיעים והצפיעות שלנו, לחוצות הפרועות שאיית הכחש וחמדת התועבות", (קובץ אגרות ח"א, קיג). זו היתה אפוא דאגתו של החזון איש, "איך נרעה את הגדיים ואיך נרביץ תורה", בעת אשר "ידינו עסוקות בבניין חומות ולהקים חיץ בין הצפיעים והצפיעות שלנו, לחוצות הפרועות שאיית הכחש וחמדת התועבות", למעלה משישים שנה חלפו, ועלינו לשאול בעיקר את עצמנו, עד כמה התקיים הדבר שחשש ממנו ה"חזון איש", עד כמה ערבה לחיכם של שומרי התורה עקירת הדת, ואת השאלה הנוספת הנגזרת מכך: האם אכן עסוקים אנחנו בבנין חומות או שמא הזנחנו את החובה הקריטית הזו.

הגליון והמאמר המלא:

השארת תגובה

שתף את הידיעה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן