שופט עליון בשיחה פרטית עם ראש ישיבה: "האפשרות היחידה של החרדים להיפטר מהדרישה בשוויון בנטל הצבאי הוא להבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הגיוס אסור לחרדים מבחינה הלכתית ומצפונית בכל מסגרת שהוא"

ראש ישיבת קול תורה הגאון הגדול רבי בן ציון בורודיאנסקי שליט"א, פורס במכתב מטלטל את מה שקורה מאחורי הקלעים בסוגיית גיוס בני הישיבות מזה 20 שנה. המכתב כולל עדויות מכלי ראשון וגילויים שלא פורסמו עד כה * "וכבר אמר לי בשיחה אישית לפני שנתיים שופט עליון מן הערכאות, כי אם היהדות החרדית רוצה להפטר מחוק הגיוס מול השויון בנטל לא יוכלו, מלבד אם הצבור החרדי יעמוד ויכריז כי מבחינה מצפונית אין החרדים יכולים לשרת, ואינם יכולים להכנס כלל למסגרת הצבא מטעמים מצפוניים, אזי כנגד טיעון מצפוני לא יוכלו להם". // להלן המכתב המלא. (ההדגשות - במקור).

"לכבוד מכובדי הרב ב. נ. מפעיה"ק הי"ו" "בדבר בקשתך והפצרתך להעלות על הכתב מדברים שהייתי נוכח בהם ושנוגעים מאוד למצב הקשה שיהדות התורה נמצאת בו כעת בארה"ק והוספת בבקשתך כי רבים ישנם המעוניינים ופתוחה אזנם לשמוע בעניינים אלו בדברים מבוררים. אבל בקשתך קשה היא להקיף הנושא החמור לאור גלגוליו ופתוליו. ולכן אתרכז בדברי בראשיתה של ההסתבכות. וכפי שיתבאר היא שורש הבעיה עד המצב החמור שבהווה. ובתפילה להקב"ה שיהיו דברי רק לתועלת ושיביאו רק לברכה".
"למען אחי ורעי אדברה נא".
"מצב התסבוכת וגם המבוכה שהיהדות החרדית נמצאת בו היום שכבר כמה שנים מתדרדרים מחוק אל חוק מרדיפה אל רדיפה ומדחי אל דחי, הוא המשך ישיר לדרך עקלתון שאחזו בה עסקנים חרדים לפני תשע עשרה שנים, בעת שהוקמה 'ועדת טלי, ומאז מתדרדרים והולכים".
"וכבר טען בפני אחד מחברי הכנסת החרדים לפני כשנתיים כשהצגתי בפניו שאלות נוקבות על המתרחש בענין ועדות הגיוס, התריס ואמר 'הרי כל הסיבוך הזה הוא משלכם, משל דגל התורה'".
"בעת ההיא, בשנים תשנ"ט – תש"ס כשעוד היתה קיימת מועצת גדולי התורה שהעמיד מורנו ורבנו רבן של ישראל הגרא"מ שך זצ"ל, והיה זה עוד בעת חיותו בזמן דמדומי גבורת חמה של רבנו הרב שך זצ"ל, התחילו עסקנים להטות עצמם לדרך הפשרנות ופתיחת סדקים בחומות הישיבות, וזאת בשינוי חד ממה שהנהיגו החזו"א והגדולים שאחריו שהעמידו את התנהלות העגלה המלאה של היהדות החרדית בעקביות ובברירות, להבדל מהם ומהמונם, על מנת שהעגלה הריקה האחרת תסוג מפניה. והיה שינוי זה שהובילו במפורש נגד רוב מנין ורוב בנין של מועצגה"ת שהקים הרב שך זצ"ל, וכמו ששמעתי ממעלתם בעצמם, וישנו אף תחת ידי בחתימתם ממה שכתבו מיום כ"ו בסיון תש"ס ובתוך הדברים בזה"ל 'שמה שהוגש עתה הוא שונה לגמרי ממה שנתנה מועצגה"ת הסכמתה'. ואף מע"כ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעמד בראש, הקפיד ומחה על כל עיקר עירוב הפשרנות בדיוני אותה ועדה, כמפורסם".
"והיתה זו בחירת עסקנים לחדש ולהמציא פרצות ולהתחכם בדרכי עקלתון. ובלשון זו אמר לי בשעתו אחד מהם בתשובה לטענות כנגדו 'אנו חושבים שזה טוב' ו'כל מה שאתם טוענים שיגרר מכך הרי אלו סתם חששות שלא יתקיימו ולא יהיו'. לבסוף כבר גלוי לכולם שאף דברים שהיו מוסכמים בשעתו על השלטונות ולא העזו אף להעלותם ולהזכירם, הנה אחרי חמש עשרה שנה כבר נקבעו כחוקים להרע, וכעת אף אותם מבטלים בכדי להגיע לגרוע מהם. ואם בשעתו בעת הקמת הועדה הראשונה בענין היה מוסכם שהדחוי ינתן לכל בני הישיבות מבלי הגבלה – כמו שכתוב בספרי הועדה עצמה – הרי עתה כבר מוסכם שישנם יעדי גיוס מתוך הישיבות. [ועוד דוגמא, שאף כל נושא השתתפות בנטל הכלכלי שבשנים הקודמות, (וכולל בזמן הועדה הראשונה), כלל לא היה חלק מתביעת הרשויות כנגד היהדות החרדית, ועלה הנושא באותה ועדה רק מתוך תחבולותיו של אחד הנציגים החרדים, שבשמה של תרומה לנטל הכלכלי הציע לפרוץ סדקים, ולבסוף נגרר שבועדה שהוקמה שוב לאחר כמה שנים נוספה גם תביעת הנטל הכלכלי ונהיה כבר הנושא הרשמי 'תביעת שויון בנטל הבטחוני והכלכלי של בני הישיבות']".
"כל הנהגתם זו של אותם עסקנים בשעתו לשנות כיוון היתה רצונם שלהם ושהביאם להשתמש בדעת מיעוט כדי להנחיל ולהשליט דעתם. והיתה זו תחבולתם לבחור דעת מיעוט נגד רוב מנין ורוב בנין של גדולי התורה במועצגה"ת שהקים מרן הרב שך זצ"ל. וכן העיד החבר הותיק של מועצגה"ת בשעתו הגאון הגדול ראש ישיבת באר יעקב רבי משה שמואל שפירא זצ"ל במכתבו שפורסם לרבים (י"ב מנ"א תשס"ב) 'מה שנעשה ע"י נציגי תנועת דגל התורה הוא בניגוד לדעת רוב ראשי הישיבות שליט"א וזצוק"ל'".
"וכן הוא בחתימתם של הגאונים הגדולים, הנז', ורבי זלמן רוטברג, רבי אברהם יעקב זלזניק זצ"ל ולהבדל"ח רבי שמואל אויערבאך שליט"א במכתב הנ"ל, והוסיפו והצטרפו במכתב נוסף לגלות דעתם כנ"ל הגאונים הגדולים רבי יחיאל מיכל פיינשטיין ורבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל ולהבדל"ח הגאון הגדול רבי משולם דוד סאלאוויציק שליט"א".
"באותה תקופה בקיץ תש"ס דברתי באופן אישי עם יו"ר מפלגת דגה"ת, ואשר עסקנו יחד בכמה ענייני ציבור לפי הדרכת מורנו מרן הגרא"מ שך זצ"ל, ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל. ושאלתי אותו איך לדעתו היה הרב שך מורה לעשות בענין הפשרות שבכוונתם לעשות במסגרת חוק טל, ענה ואמר לי בזה הלשון 'הרב שך ודאי לא היה נותן ללכת בדרך הזו'!!!"
"אם כן היה ברור שעל אף כל מיני אילוצים ותירוצים שנאמרו, הדבר הוא נגד דרכו של מרן הרב שך זצ"ל, הוא אשר העמיד והוא אשר יסד ויצר את דגל התורה, ועוד בהיותו בעולה"ז".
"וכל כך היה הדבר ברור אף בעיניו ש'הרב שך לא היה נותן ללכת בדרך הזו', שכתשובה לשאלתי שהרי הוא מחוייב לרב שך שהעמיד אותו בתפקידו המכובד, ענה ואמר 'היום עומדת להתקיים הצבעה חשובה בועדה של הכנסת העוסקת בענין החוק הזה, ולכן אעדר היום מההצבעה ולא אשתתף בה'… וכן הוה, כפי שמסרו לי לאחר מכן שהתפלאו חברי הועדה מדוע נעדר הרב רביץ באותו יום. והיה בזה נתינת כבוד על ידו למה שהיה כל כך ברור לו שהרב שך לא היה נותן ללכת בדרך הזו".
"דרך עקבית זו שיהדות התורה בארץ הלכה בה בהנהגת החזו"א והרב מבריסק ואחריהם לשמירת חומות יהדות התורה מבלי פשרות, היתה ברורה לכל, וכפי שאף נתברר במכתבם של י"ח ראשי ישיבות הגדולים והמפורסמים שבדור (מחודש אדר ב' תש"ס) שכתבו וחתמו והתריעו נגד השינוי המתהווה ונגד דרך הפשרות, שאחזו בה העסקנים".
"משראו העסקנים שדעת רוב מנין ורוב בנין של הדור היא להמשיך בדרך המסורה בידינו, התחילו לחזק דרכם ועצמם בכל מיני דרכים ובכל מה שהתאפשר ובכל מיני אמצעים, ובזה גרמו הבלבול הטשטוש והמבוכה בהנהגת היהדות. הפריחו כל מיני סיסמאות נבובות להפיצם ברבים ולבטל כל עיקר זכות האמירה מכל כולם! ומלבד זה הטילו אימה על כל מי שהביע דעה בענין זה ולא אומר כמותם, כדי שלא ישמע קולו הזועק של הרוב. וזאת יחד עם ההשתקה החמורה 'הכחשה' 'הדחקה' ו'העלמת מידע' של כל מה שאינו לרוחם. ועל מנת לפלס ולהכשיר את הדרך שהם העדיפו והם בחרו בה. וזאת לתמיהתם של כל גדולי התורה. וכפי שאמר לי על כך לאחר זמן מע"כ הגאון הגדול רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק שליט"א 'איפה נשמע כדבר הזה שאסור להגיד דעה'?!"
"נתקיים בנו מה שאמר מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל לפני יסודה של אגודת ישראל, שגילה אז דעתו שהוא חושש מהתאגדות אגו"י 'מפני שלבסוף ה'סעקרעטאר' (המזכיר בלע"ז) הוא משתלט והוא אומר הדעות'. וכפי הנראה שזכותם של כל הגדולים והצדיקים שיסדו את אגו"י עמדה לנו להחזיק מאה שנים, שבדברים שהתורה והיהדות תלויה בהם ילכו העסקנים ויבצעו דעת והנהגת גדוה"ת. ולאחר מאה שנים חזר הדבר למה שאמר מרן הגר"ח זצ"ל שהעסקנים הם הם שיובילו … והרי הביצוע ו'הלמעשה' הוא ע"י העסקנים ובקל ידם תגבר".
"אותם עסקנים ואנשי השוליים שסביבותיהם לא היו עמידים ותקיפים במה שהם היו אמורים לייצג את הדרך המסורה. ובלשון זו אמר לי אחד מהם בהתייחס לעיקר ההתנהלות של קבלת הדיחוי ללומדי תורה: 'כשמסתובבים שם (בכנסת) אי אפשר לענות את התשובות האלו'.".
"ועוד גורם בדבר שהעסקנים למיניהם וסביבותיהם הם עצמם לא יכלו להשלים עם ה'מצור' הכלכלי שהוטל על ידי השלטונות על עולם התורה משנות קום המדינה בעקבות הסדר 'תורתו אומנותו', שגרם שאנשי עולם התורה מנועים, עכ"פ הם בעצמם, ממשלח יד, ואין להם גישה ישירה לעולם החומרי. הנה לאנשי בית המדרש ההסתופפות בהיכלי התורה היא משוש חייהם, אבל אנשי השוליים והמחפשים להתקרב ולהתהדר בעולם החומרי, חיפשו לפרוץ את הגדרים".
"ומן התימה איך מלאם לבם לעשות כן ולהיכנס אף בספק סכנה, והאם את רכושם הפרטי היו מעמידים בסכנת איבוד על סמך אותן סברות ואותן הבטחות שווא שראינו כולנו שבאמת הכזיבו. ואיך פועלים כך על חשבון העמדה בסכנה של עולם התורה והיהדות, ומה עוד שממול עומדים גדולים וטובים וזועקים ומזהירים?!"
"ומן העניין אף להסמיך, שבאותה תקופה של דיוני 'ועדת טל' ביקשתי להזדמן לפגישה עם עו"ד ר' י. ו. הי"ו (שהיה חבר בוועדה ממשלתית זו 'ועדת טל' שעסקה בעניין) בביתו של מו"ר הגאון הגדול רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א ובנוכחותו, והצגתי בפני חבר הועדה שאלות נוקבות על הצעותיהם והסכנות שיגררו מכך, ומדוע לא בחרו בדרכים אחרות, דרכים שהיו מקובלות. ותשובותיו היו חסירות. למרות שהשתתף בועדה וידע מבפנים את כל האילוצים ואעפ"כ לא היה בהם כדי להשיב תשובות מלאות. [ולא כמו ש'הפריחו' 'מידע' לקהל שמבחוץ]. נענה הגאון רב"ד פוברסקי שליט"א ואמר לו 'אי אפשר להסתפק בלענות סתם, צריך לענות טוב'. ואז ענה מר י. ו. ואמר: 'כך אמר לנו הרב מ.ק. [אף הוא מן העסקנים, ושהיה חבר באותה ועדה] ללכת בדרך זו'".

הגרי"ש אלישיב: הסתירו ממני שהחוק לדיחוי בני הישיבות הוא זמני בלבד.

"ועוד יש לראות עד היכן הגיעו הדברים, בהתנהלותם של אותם עסקנים ובשיטתם לנווט את ההנהגה כפי דעתם, ולעקוף את דעת התורה של רוב מנין ובנין של גדולי הדור. לאחר שהתקבל החוק המכונה 'חוק טל' ושככה המהומה הציבורית סביב החוק, שלראשונה פרץ בחומת הישיבות, ניצלתי אפשרות שהזדמנה לפני לפתוח בשיחה עם מע"כ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אודות עניין זה, כשהייתי בחדרו פנימה. נענה מרן זצ"ל והתחיל לפרוס בפני דעתו בנושא, ועיקרי דבריו היו שהרי עכ"פ חוקקו חוק המסדיר את מעמד כל בני הישיבות, והכל נשאר בידינו לשמור לגמרי את כל בני הישיבות. ומתוך הדברים התגלה שלא היה ידוע לו למרן זצ"ל כלל שהחוק הוא זמני ושהוא תקף מלכתחילה למשך חמש שנים בלבד, דבר שנעשה במפורש ובברירות על מנת שיוקמו ועדות שיעקבו כי אכן החוק משפיע ומוציא בחורי ישיבה לצבא, והחלק שבחוק של פטור הלומדים הוא בהתניה, ושיוכל להתקיים רק כ'מקשה אחת' (כלשונם) עם קיום וביצוע 'הפירצות' שבו. וכשאמרתי בפניו את האמת הזאת המפורסמת לכלל האנשים, הגיב בחוזק 'עס קען נישט זיין' [לא יכול להיות, תרגום מאידיש], ואחר שחקר ודרש ונתגלה לפניו כי הוא דבר ברור שאמנם כך הוא שהחוק נחקק בשעתו רק לחמש שנים, נחרד, התרומם ממקום מושבו, הרים שתי ידיו, והחל תוך נענוע ידיו לומר בקול גדול 'קיינער האט מיר נישט גיזאגט', ['אף אחד לא אמר לי', תרגום מאידיש]. והוסיף והתנשא בזעקה ובקול גדול, ואמר שוב ושוב מלים אלו, עזב את החדר הפנימי שישב בו והמשיך ויצא לחדר האחר חיפש ושאל בקול את ב"ב שהיו שם 'וואו איז ער?' 'היכן הוא ?"… (לי הכותב לא ידוע את מי מרן זצ"ל חיפש ולמי התכוון), וחזר שוב על דברי זעקתו 'קיינער האט מיר נישט גיזאגט'".
"והנה כזכור מאותה תקופה, שנציג אחד של דגל התורה [זכור לטוב על אותה עמידה איתנה באותה תקופה] כדי לקיים את הוראתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלא להשתתף לפשרות ולפרצות, נמנע מלהשתתף בהצבעה המכרעת על אותם חלקי החוק שהיה בהם פרצות [פרצות הן, אבל רחוקות הן וקלות מפרצות החמורות שנעשו בהווה]. ובזה מתגלה לפנינו שאף הסכמתו של הגרי"ש זצ"ל למקצת החוק היתה מפני שהעלימו ממנו את ההתניה שבו, העלימו את חולשתו של החוק מלהטיב מול החומרא והפירצה הכלולה ומותנית בו, ושאף כ"ז רק לשעה".
"והתמיהה היא, אם המכוון בפעולות העסקנים הוא לבצע שליחות גדולי התורה, ולא להורותם כדת מה לעשות, אם 'שלוחא דרבנן' נינהו, כיצד מעלימים ולא נושאים ונותנים בעיקר השאלה?! – אלא, משום שמנווטים ומנווטים כדי לקבל איזו שהיא הסכמה על מנת לקיים רצון ודעת עצמם, אף שהיה זה נגד רוב מנין ורוב בנין של גדולי התורה ונגד הדרך המקובלת".
"ומכאן אף נשמע הקול ממרומים, אלו זעקות היו נשמעות ממע"כ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כנגד הפרצות החמורות הנפרצות והולכות בהווה, ברציפות וב'הסתגלות"'.

הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל על מתווה הפשרות: כל מה שבנו כאן בארץ למעלה מחמישים שנה עכשיו הורסים – להיזהר לא להגרר בענין זה אחר דעה האחרת!

"כבר בתחילת אותה שעה, בחודש ניסן תש"ס, אמר בפני מעלת כבוד הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל על פועלם של אותם המתעסקים, מתוך כאב וזעקה בזה"ל: 'כל מה שבנו כאן בארץ למעלה מחמישים שנה עכשיו הורסים', ובאותו מעמד מסר בידי מכתב לפרסמו ברבים [בתאריך י"ג ניסן תש"ס], וסוף דבריו באותו מכתב 'שלא ליתן יד לכל רפיון הבא מהרשויות הקמים עלינו'".
"ומאוד היה זהיר הגרמי"ל זצ"ל במכתבו הנז', שאחר שסיים לכותבו בקש אותי והפנה לאחד מהגדולים שהיה חשוב להגרמי"ל לשמוע מה דעתו על הדבר והאם לפרסם, ואמר לי 'לא לבקשו להצטרף בחתימה, רק לשמוע דעתו', ורק אחר שחזרתי ומסרתי תשובתו שענה אף הוא בחיזוק מאוד ובהסכמה רבה לקריאת הקודש של הגרמי"ל זצ"ל, והוסיף ואמר 'כן, לפרסם', אז מסר בידי מע"כ הגרמי"ל זצ"ל את מכתבו 'קריאת קדש' לפרסמו לרבים".
"ובפגישה נוספת לפני הגרמי"ל זצ"ל לאח"ז, שב והזהיר בפני בעדינותו ואצילותו, לאמור לא להגרר בענין זה אחר דעה האחרת'".
"ובמכתב נוסף שכתב הגרמי"ל זצ"ל בענין, הוסיף וכתב וז"ל 'ואין מקום להסתמך בדבר חמור כזה של קיום התורה ולומדיה על דעותיהם של עסקנים, שהם רק דרכי פוליטיקה של זמננו', עכ"ל. הנה דבריו מדברים בעד עצמם, לאמור, כי באותה תקופה מתגבשות בקהל שתי דרכים, שיטת העסקנים המתחדשת מול דרך התורה המקובלת.
"והן הן הדברים האמורים".
"ושורש הכל, זאת עלינו לדעת, כי מה שעזבו את ההנהגה התורנית המסורה הוא שורש הקלקולים התסבוכת והרס הדת ההדרגתי המתמשך הנעשה בהווה, והשתלטות העסקנים הוא ענין כל המבוכה התמוהה וסיבת הבלבול והטשטוש אצל רבים וטובים בתקופתנו אנו".
"הנה, כל זמן שיהדות התורה הלכה לאורם של החזו"א והרב מבריסק זצללה"ה וההולכים בדרכם, ועמדו בתוקף ובעקביות מול כל הגלים לשמור על חומות התורה והיהדות בלא שום פירצה, בסופו של דבר התנפצו הגלים מול החומות הבצורות של היהדות. ומשבאו העסקנים וחללוה ופרצו החומה הרי אנחנו מתגלגלים מתקופה לתקופה לתביעות מהשלטונות ופרצות יותר חמורות. וכפי שאנו אומרים בסליחות 'אבותי כי בטחו בשם אלוקי צורי גדלו והצליחו ואף עשו פרי, ומעת הודחו עמו היו הלוך וחסור'".

אם היינו נשארים כחומה בצורה הרי הרבה דרכים למקום להצילנו. ונמצא, שמעשיהם ותחבולותיהם של אותם עסקנים שפעלו נגד רוב מנין ובנין של גדולי התורה אף הזיקו מבחינה גשמית למטרות שהם עצמם חפצו בהם

כאן מוסיף הגאון הגדול רבי בן ציון בורודיאנסקי שליט"א בהערה: "ואם היינו נשארים כחומה בצורה הרי הרבה דרכים למקום להצילנו. ואף יתכן לדוגמא: הנה הטענה על חוק שאינו שוויוני עיקרה הוא טענת ביטול על גוף החוק ולא חיוב על האזרחים, ואם חלק גדול בעם באים בטענות מצפוניות הרי אף השלטונות במדינה דמוקראטית אינם יכולים על פי חוקיהם לתובעם, ועל כורחם היו משנים את צורת החוק ומחוקקים אותו באופן שיוכל להתקיים. וכגון שהיתה מתקבלת דעת אותם המומחים מביניהם המצדדים ב'צבא מקצועי', שרק המעוניינים באים להתגייס ונוטלים שכרן משלם על כך. וטעמם שכבר נגמר תפקידו של 'כור ההיתוך' ו'צבא העם' ואף יש בזבוז ממון רב במסגרת זו של צבא שלוקח את כל העם ועוד טעמים.
ונמצא, שיתכן ואם אנו בני הישיבות היינו ממשיכים בעקביות בהתבדלות ובחוסר נכונות מוחלט לשום פשרה המקרבת לגיוס לצבא והיו העסקנים 'בדרכי הפוליטיקה של זמננו' מחכים בסבלנות ובנחישות ומתוך בטחון בקב"ה, היתה נפתרת אף הבעיה לשיטתם והיה בטל ה'מצור' ובעית הפרנסה היתה נפתרת מאליה, שלא היו מחוייבים לעבור דרך הנוראה וההורסת של שהייה בצבא לצורך אפשרות הפרנסה. לעומת זה אף יש עדויות שהדיבורים על ההחלפה לצבא מקצועי נדחקו אחרי שהם הצליחו ל'כופף' את החרדים ושהתחילו החרדים להתפשר ואזי התחילו הם לפרוץ לתוך היהדות החרדית ולהתחיל להורסה ולערבה בחברה הישראלית ע"י חוק הגיוס המושתת ומבוסס על הכיוון של 'צבא העם'. ובודאי עתה אינם חפצים כלל לוותר על השוט והכפיה והאפשרות שבידם להשתלט על היהדות החרדית. ונמצא, שמעשיהם ותחבולותיהם של אותם עסקנים שפעלו נגד רוב מנין ובנין של גדולי התורה אף הזיקו מבחינה גשמית למטרות שהם עצמם חפצו בהם".
ומוסיף וכותב:
"למען בית ד' אלוקינו אבקשה טוב לך. למען בית ד' פה בארץ הקדש שקיבץ הקב"ה בהשגחה מיוחדת קהל קדוש ומפואר בהיכלי התורה ולמען כל המשך היהדות, הבה כולנו ניתן דעתנו על השתלשלות המאורעות כאמור, ונראה את המתגלגל ובא, ניתן דעתנו כמה הורע מצבנו מדחי אל דחי. הבה נשאל ונחקור ונבקש תשובות מלאות. ובפרשת דרכים שהגענו כעת נעמוד בתוקף ובעקביות לחזור כולם לעמוד כחומה בצורה לשמור על היהדות והתורה".

שופט עליון: "האפשרות היחידה של החרדים להיפטר מהדרישה בשוויון בנטל הצבאי הוא להבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הגיוס אסור לחרדים מבחינה הלכתית ומצפונית בכל מסגרת שהוא"

"וכבר אמר לי בשיחה אישית לפני שנתיים שופט עליון מן הערכאות, כי אם היהדות החרדית רוצה להפטר מחוק הגיוס מול השויון בנטל לא יוכלו, מלבד אם הצבור החרדי יעמוד ויכריז כי מבחינה מצפונית אין החרדים יכולים לשרת, ואינם יכולים להכנס כלל למסגרת הצבא מטעמים מצפוניים, אזי כנגד טיעון מצפוני לא יוכלו להם".
"כבוד ידידי הי"ו הנה הצעתי בפניך מקצת הדברים, ומהם אף יש להקשות ולעורר על ההווה, על הפירצות שעשו ושעושים ושח"ו עומדים לפרוץ עוד, למה לא הולכים כדרך שהלכו בה ושהיתה מקובלת לפנים. ולא נקבל תירוצים מבלי בדיקה אמיתית ומבוררת".

נקפיד על תערובת חילוניות ודעות פסולות, ננוס ונברח מ'כור ההיתוך' של החברה החילונית

"השבת למדנו שלוט לא הזמין את המלאכים לרחוץ רגליהם טרם בואם לביתו על אף שהוא חשש עבודה זרה שמשתחוים לאבק רגליהם, אבל היה לו נימוק רציני כבד משקל כדי לינצל מסכנת אנשי סדום שיעלילו עליהם, ואף יש הוכחה לטענתו ותשובתו מרש"י (יט, ב) שפירש יפה נימוק זה. אבל את האמת גילה רש"י שם (לעיל יח, ד) שהיא מפני שלוט לא הקפיד על עבודה זרה, והוא הנימוק האמיתי, המונח בעומק תחת הנימוקים האחרים שאמר. אבל אברהם אבינו שהקפיד על עבודה זרה, נדחו אצלו
כל התירוצים. וא"ת אם לוט לא הקפיד, למה ליה תירוצים, י"ל ודאי נזהר, ולזה אהני התירוצים, אבל אברהם אבינו הקפיד ומתבטלים התירוצים".
"אף אנו זרע אברהם נקפיד. נקפיד על תערובת חילוניות ודעות פסולות, ננוס ונברח מ'כור ההיתוך' של החברה החילונית. כמו שהשרישו בנו מצעירותנו וילדותנו, עד כדי שהבגדים האלו לכשעצמם כבר מעבירים בנו צמרמורת, ואז אף כל בנינו וסביבותינו פנימה יהיו באותה הקפדה, וכל הנימוקים והחשבונות הרבים אשר ביקשו יתבטלו על מנת לשמור המרחק וההפרדה, ושלא תחלחל חולשה כלפי פנים. והרי הטמעת החרדים לתוך החברה הישראלית היא המטרה המקיפה. וכנגדה נעמוד בחוזק, ונקפיד עד כי יבינו כולם מקרוב ומרחוק כי לא בדרך זו תהיה תפארתם".
"קראנו בשבת 'ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים'. ובגמ' (ע"ז יט, א) קראו חז"ל על אברהם אבינו ע"ה את הפסוק בריש תהילים אשרי האיש וגו' ובמושב לצים לא ישב, שלא ישב במושב אנשי פלשתים. ופי' שם מהרש"א 'לא רצה להתיישב עמהם כאחד מאנשי העיר אלא דרך גרות דכתיב ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, לפי שליצנים היו לא היה דר אצלם רק דרך גרות'. הרי שאף בארץ ישראל מקום המיועד למושב האבות הוזקק אברהם אבינו לשמור על נפשו ולדור בדרך גרות ולא כאחד מהם, כדי לא להתערב בהם. ועל זה אמר הכתוב שם דאשרי האיש, על אשר לא הלך בעצת רשעים ועל אשר לא דר ביניהם אלא בדרך גרות".
"ומעשה אבות סימן לבנים, שאף בארץ ישראל יהיו זמנים שעלינו לנהוג בדרך גרות, ובמושב לצים וזדים לא לישב".
"כרחוק שמים מארץ כן רחוק עולמנו מהעולם שבחוץ, כאש ומים המכלים זה את זה, אנו אין לנו אלא ההתבדלות מהם ומהמונם, וזאת אשר רבותינו השרישו בנו בעומק נפשנו בכל עשרות השנים האחרונות כשנתקבצנו פה בין פורקי עול למיניהם, אחת היא שלפנינו – להיבדל!"
"וכמה נלוז הוא להתפשר לפרוץ חומות ולהיכנס למקום שנמצא תחת שליטתם של זדים ועושי רשעה, ממולא בדעות פסולות בנוי ומיוסד על שיטת הכפירה ופריקת עול, וחס ושלום להכנס אף במקצת ובכל שהוא תחת מרותם ושליטתם".

בצירוף כל כוחותינו יחדיו בעז"ה לא יוכלו לנו

"במצב הנוכחי של היהדות החרדית, כשמבפנים שני ציבורים וקהלים מכחישים זה את זה הרי שניהם נעשים כחושים ומוכחשים, מבזבזים ומאבדים כוחנו זה מול זה, וקל לשלישי שבחוץ לבוא ולהכריע ולנצח את שניהם, אבל בצירוף כל כוחותינו יחדיו בעז"ה לא יוכלו לנו".
"חזק ונתחזק בעד התורה והיהדות, להבדל ולעמוד על נפשנו ויצילנו הקב"ה ויוציאנו מאפלה לאורה. הכותב וחותם לבקשתך ובתקוה לתועלת למען בית ד' אלוקינו אבקשה טוב לך".

השארת תגובה

שתף את הידיעה

כותרות אחרונות

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן