דרך טובה לבחון את ההבדלים בין הנאורות לרומנטיקה היא התבוננות באומנות. בשיעור ראינו דוגמאות מהאומנות – ציור המזוהה עם הנאורות, מהמאה ה-17, מעט לפני עידן הנאורות, מאת פוסן. זהו ציור המתאר סצנה מהברית החדשה, נושא דתי. אך כאשר מסתכלים על הקומפוזיציה ועקרונות המאפיינים את הציור – הוא מייצג מאוד את הרציונליזם של הנאורות, קודם כל כי הדגש הוא על פרספקטיבה, ליצור חיקוי של המציאות באופן אובייקטיבי, ליצור אשליית עומק ומרחב. הכל מאד מתמטי ונשען על סימטריה (היכן כל דמות עומדת וכו'). אלו עקרונות מאוד לוגיים ומתמטיים המאפיינים את היצירה. בנוסף – הישענות על מבנים גאומטריים, וכן מאפיין של הרמוניה, שלווה ואופטימיות – מאפיינים המייצגים את הנאורות של המאה ה-18.
ציור נוסף – מייצג את הרומנטיקה. יציאה אל המרחבים, אל הטבע. עבור יוצרי הרומנטיקה, הטבע הוא המרחב האופייני של היצירה. זהו טבע פראי, מאיים אך גם מאד מושך. הוא סוער אך מפתה. דואליות זו מקבלת כאן ייצוג מרכזי. בנוסף – האדם מול הטבע. האדם בודד. המאבק של האדם הבודד מול הטבע הוא תמה רומנטית. רואים את הפרספקטיבה האישית של המתבונן בטבע, אנו כאילו מוזמנים לראות את הטבע דרך נקודת מבטו. עניין זה של פרספקטיבה מאפיין גם הוא את הרומנטיקה.
ציור רומנטי נוסף – תומאס קול – 1842 – הציור הוא חלק משורת יצירות המתארות שלבים בחייו של אדם, מילדות לזקנה. רואים את הגבר בשנות ה-30-40 לחייו, הוא לבד מול איתני הטבע המלאים פאתוס. הציור הרומנטי מלא פאתוס. הצבעים הם מלאי הבעה. האדם עומד מול הטבע ומתפלל או משהו דומה, הבדידות, הפיתוי של הטבע – דברים אלה מקבלים ייצוג מרכזי. מהשמיים מתבוננת דמות של אישה, מוטיב נוסף.
(חלק מהאומנים שראינו הואשמו בהרס האומנות עקב ההישענות שלהם על עקרונות מתמטיים וכו').
2. גתה
ללא ספק היוצר הגרמני המשפיע ביותר בכל הזמנים. השפעתו הייתה על שורה ארוכה של תחומים. נולד ב1749 בפרנקפורט שהייתה אז עיר מדינה עצמאית בתוך גרמניה. נולד למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה, יועד להמשיך את המסורת המשפחתית ולהיות משפטן, כמו יוצרים רבים שראינו לא אהב את הרעיון ופנה לחיים של כתיבה ויצירה. אין כמעט ז'אנר שגתה לא הותיר עליו חותמו. ממשוררי הרומנטיקה החשובים, כתב את אחד הרומנים החשובים של ראשית המודרניות, את הטרגדיה פאוסט, עליה עבד רוב חייו הבוגרים, כתב אוטוביוגרפיה משמעותית שהשפיעה רבות על הכתיבה האוטוביוגרפית. היצירה שפרסמה אותו בעיקר היא "ייסודי ורתר הצעיר", אותה כתב ב1774. ספר זה הפך למייצג אולטימטיבי של הרומנטיקה הגרמנית.
גתה אמר מאוחר יותר כי הספר מתבסס במידה רבה על חוויותיו כאומן צעיר. הספר עוסק בדמות אומן צעיר בשם ורתר שעובר לכפר. חלקו הראשון של הספר מורכב ממכתבים שורתר כותב אל חברו וילהלם, בהם הוא מתאר את חייו בכפר. זוהו דוגמא לרומן מכתבים – דבר חשוב כי כל החלק הראשון של הספר מתווך דרך נק' המבט של ורתר, הם מתארים את עולמה הפנימי של הדמות הראשית. אין דמות רומנטית יותר מורתר. הוא נמצא בסערת רגשות כל הזמן, מתפעל מהעולם.
3. המתח בין האמן לחברה
דוגמא לקטע קצר מהחלק הראשון, אשר יכול להיתפס כמניפסט של הרומנטיקה: ורתר מתאר כיצד יום אחד התבונן בחבורת איכרים, התרשם כ"כ מאורח חייהם הטבעי וכותב את הדברים הבאים: (לא נמצא בקטע הסרוק) "אני התענגתי על המראה… דבר זה חיזק את החלטתי לשמור אמונים להבא רק לטבע… " היוצר שומר אמונים לטבע, לא לחברה ולא לתרבות ולא לחוקים המאפיינים את התרבות. החוקים הם בסדר, הם יוצרים משהו שהוא בסדר, אך זוהי אינה יצירה אמיתית, שכן יצירה אמיתית היא זו השוברת את הכללים ונאמנה אך ורק לטבע. הוא אומר שזה בדיוק כמו באהבה – יש אהבה תועלתנית, אהבה בורגנית, אך הוא אומר שזוהי אינה באמת אהבה. אהבה אמיתית היא כזו שכל כולך נתון בה. הוא יוצר הקבלה מפורשת בין האהבה לבין היצירה. הוא אומר שמי שרוצה ליצור באמת צריך גם לאהוב באמת. יש קשר הדוק בין השניים. אם אדם בוחר בחיים הבורגניים – הקיץ הקץ על האומנות, זוהי אמירתו של ורתר בקטע זה. הוא מסיים בקריאה הזו – למה התפרץ זרם הגאון לעתים כה רחוקות? זהו זיקוק המיתוס הרומנטי לפי ורתר. המשך היצירה ימשיך את דבריו, כי לאחר מכן ורתר פוגש בלוטה, מתאהב בה מיד עד כלות. היא יפה, אוהבת שירה, ספרות וריקוד, מטפלת באחיה הקטנים, היא הדמות המושלמת. הבעיה היחידה – היא מאורסת לאחר – אלברט, פקיד המבוגר ממנה ב11 שנים והשניים מתחתנים. זוהי המחשה לדבריו של ורתר בין האהבה הבורגנית של אלברט ללוטה, אהבה בורגנית, שקולה, לבין אהבתו שלו ללוטה, אהבה מוחלטת המשתלטת עליו. עם התקדמות הספר מכתביו הופכים להיות יותר ויותר סוערים עד שהוא מפסיק לכתוב.
