המגדלור – סמל מהותי בטקסט. הוא סמל פאלי מובהק.
שני הסמלים המרכזיים ביצירה מייצגים את הנשי ואת הגברי.
על העלילה:
היצירה נחלקת לשלושה חלקים: הראשון – "החלון", השני – "הזמן החולף", השלישי – "המגדלור". בחלק הראשון משפחת רמזי נמצאת בבית הקיט שלהם על חופי סקוטלנד. הזמן הוא מעט לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. נמצאת איתם חבורת אורחים ומכרים. העלילה של החלק הראשון מתרחשת כולה ביום אחד, יום בו האירוע העיקרי הוא ויכוח המתנהל בין גב' ומר רמזי בשאלה – האם יוכלו לצאת למחרת אל המגדלור כדי להביא אספקה לילדי העובדים שם. ג'יימס רמזי, הבן הקטן (בן 6 בשלב זה) רוצה מאוד לצאת להפליג לשם, מר רמזי טוען בתוקף כי מזג האוויר לא יאפשר זאת אך גב' רמזי אומרת שאולי דווקא כן ושאין להרוס את התקוות של הילד כל כך מוקדם. כל החלק הראשון הוא ויכוח פעוט על עניין זה, אך בהמשך הויכוח הופך למייצג הדינמיקה בין בעל ואישה.
בחלק השני, שהוא החלק הקצר ביותר, מתוארים פגעי הזמן בבית הקיט וכיצד במהלך 10 שנים (בהן פרצה המלחמה) השתנה בית הקיט של הרמזים. בסוגריים אנו מקבלים פרטים על הדמויות שפגשנו בחלק הראשון. פרטים אלו הם טרגיים – גב' רמזי מתה, בנה אנדרו התגייס לצבא ונהרג במלחמה, בתה הצעירה פלום התחתנה ומתה בלידה. שרשרת אירועים טרגיים מלווים את החלק השני "הזמן החולף". תיאור פגעי הזמן בבית הקיט מטרים ומייצג את פגעי הזמן במשפחת רמזי עצמה.
בחלק השלישי – המגדלור – אנו נמצאים אחרי המלחמה, 10 שנים לאחר החלק הראשון. מי שנותר מהרמזים חוזר אל בית הקיט וכעת האירוע המלווה את חלק זה הוא ההשלמה של המסע של ג'יימס רמזי ואביו אל המגדלור. מסע שלא קרה בחלק הראשון הושלם בחלק השלישי. מהלך נוסף לצד ההפלגה אל המגדלור – הציירת לילי בריסקו אשר בחלק הראשון של הספר ניסתה לצייר את גב' רמזי, חווה בחלק השלישי הארה יצירתית בזכותה היא משלימה את הציור. לילי כאן היא מייצגת המחברת בתוך הטקסט. היא דמות האומנית בתוך הטקסט אך היא מקבילה למחברת וירג'יניה וולף כי שתיהן מנסות לחפש איזשהו ייצוג אומנותי של גב' רמזי. וולף אומרת שההארה של בריסקו והאופן בו היא מצליחה להשלים את הציור אומר משהו גם על הטקסט שלה.
3. החיפוש אחר משמעות/ידיעה ביצירה
בלב 'אל המגדלור' נמצא הניסיון להבין, להכיר, את גברת רמזי, הדמות הנשית המרכזית. ישנו ניסיון לייצג אותה. וולף אומרת שכדי להכיר דמות זו במלואה עליה לבחון את הדברים מתוך כמה שיותר נקודות מבט. אנו נחשפים לאופן בו דמויות שונות לאורך היצירה תופסות דמות זו (בעלה, בנה, מכריה וכו'). מוצגות פנים שונות בדמותה בדרך זו. לא מספיקה הדרך בה האחרים בסביבתה תופסים אותה, עלינו גם להיחשף אל העולם הפנימי שלה ולאופן בו היא קולטת את עצמה והעולם. זהו ניסיון להכיר דמות מכמה שיותר נקודות מבט. זה מזכיר זרם אומנותי שצומח באותה תקופה – הקוביזם – אשר פיקאסו הוא המייצג העיקרי שלו. ההצגה אינה תלת מימדית בזרם הקוביזם, אלא הצגה מכמה שיותר זוויות, שיוצרת משהו שאינו ריאליסטי, אשר יש בו דמיון רב למהלך שוולף מבצעת באל המגדלור.
4. ייצוג הנשיות
שאלת הנשיות היא שאלה מרכזית המלווה את הספר, או ייצוג הגברי והנשי. בחלק הראשון, מהלך זה מתמקד במערכת היחסים בין מר וגב' רמזי. בעמוד 39, מתנהל הויכוח בין מר וגב' רמזי בשאלה האם יפליגו מחר או לא. גב' רמזי מבצעת מספר פעולות בו זמנית. בעודה סורגת, בעלה מדבר אליה:
אנו נעים בין עולמם הפנימי של גב' ומר רמזי. זה מספק אפיון של הנשי והגברי, או סוג מסויים של נשי וגברי עליו וולף מעוניינת לדבר. מצד אחד, מר רמזי הפילוסוף, הלוגיקן, המעוניין רק בעובדות. אין להתווכח על העובדות. לא מעניין את מר רמזי שזה עשוי לפגוע ברגשות של בנו, זו המציאות איתה הוא צריך להתמודד. לעומת הרציונליזם הקר שלו ניצבת גב' רמזי הרגשנית, יותר מעניין אותה איך הדברים ישפיעו על הסביבה ואנשים אחרים. העובדות לגבי מזג האוויר לא חשובות כרגע, יכול להיות שמזג האוויר ישתנה. זה מאפיין את הנשי בתיאור זה.
באותו זמן ניתן לראות את הדינמיקה ואת האופן בו שניהם קשורים ותלויים אחד בשני, כיצד התגובות של האחד משפיעות על האחר, רגע אחד היא לא סובלת אותו וברגע אחר כשהוא טיפה משנה את דעתו היא מעריצה אותו. יש כאן הערה על הפכפכות בתיאור זה.
דינמיקה זו בין מר וגב' רמזי, הרציונליזם מול הרגש שוולף בונה באופן מובהק וברור והתלות ההדדית בין בני הזוג ממשיכה להתפתח ולאחר מכן בעמוד 44 המיקוד מעט משתנה, כי כעת מר רמזי תובע ממנה משהו אחר. כעת זה כבר לא הויכוח על הילד או על ההפלגה אלא כעת הוא מודאג ממשהו אחר – האגו שלו, הוא עסוק בו כל הזמן. הוא עסוק בשאלה האם עבודתו תשרוד, שאלה זו מלווה אותו כל הזמן, האם מחקרו הפילוסופי חשוב מספיק. הוא לא משוכנע בזה והוא צריך את המבט המאשר של אשתו. במקום מסויים הוא תלוי בה ובמבטה לחלוטין. מבטה מחיה אותו לגמרי. בסצנה זו גב' רמזי יושבת והוא מתקרב ומעוניין בהכרה ממנה. הסצנה מתוארת במונחים ארוטיים לחלוטין, והמעניין הוא שיש חילוף תפקידים מוחלט. כעת גב' רמזי ממלאת את הצד האקטיבי, הפעיל, המפרה, בעוד שבעלה לחלוטין פאסיבי בהכרה שלה.
