אעשה זאת בצעד ראשון של הצהרת כוונות, תודעתי. שנית, קובע מעכשיו מה יהיו דרכי הפולחן של הקדושה ולכן אני חופשי לשחק עם ההלכות התורניות כפי שאני מבין אותן.
הסולטן הטורקי לא אוהב את ההתנהגות שלו, שמים את שבתאי צבי בכלא. איסלאם או מוות- והוא מתאסלם. הוא ממשיך לצלול עמוק לתוך הבור של הכלים השבורים כדי לשחרר משם את הניצוץ האחרון של הקדושה. המשיכו להאמין שזה באמת הוא, מהר מאוד מתחיל ויכוח סוער בעולם היהודי בין המאמינים לבין המתנגדים. הויכוח מחריף, מגיע למעשי אלימות, התפלגויות בקהילות, קיצוניות.
הטורקים הם הכוח העולה של אזור הים התיכון, מאיימים על לב אירופה, מתקרבים לשערי וינה, קרב אדיר ומי שמציל את וינה מכוחות הטורקים הוא המלך הפולני ובכל זאת האימפריה העותמנית היא מעצמת העל של כל אזור הים התיכון מהבלקן, צפון אפריקה דרך עיראק של ימינו, כולל הגעה בסופו של יום לאוקראינה.
סיכום
אמצע המאה ה-17-תמורות דרמטיות ברמה אובייקטיבית דמוגרפיה, הגירה, מלחמות, הסכמי שלום, ביטול גירושים וכו'.
תסיסה דתית אדירה סביב נושא הגאולה, משיחיות אצל נוצרים ויהודים. 1666- שנת הגאולה בהגות הדתית
אחרי שהגאולה אל מגיעה יש ברוך גדול, ירידה של השבתאות, הצלקת שהשבתאות משאירה בתרבות הדתית היהודית
במקביל עניין שפינוזה- מוקסם מהאינסוף, מטפיזיקה זה הסיפור, לא הכסף של לוצאטו. גילוי עולם חדש, מאוד מטפיזי, שיכול לבשר את קץ הימים.
המרחב והקהילה
המקרה של העיר פז במרוקו-
גטו: (ע"פ רביד)
- היהודים מחויבים לגור שם
- מקום רק ליהודים
- מקום סגור ע"י חומה
כלי להבחנה- מימי הביניים והתקופה הרומית, נהוג היה ולא רק אצל יהודים שחיים במרחב כלשהו שהאוכלוסייה שונה בדת/שפה/לאום, יוצר לעצמו אזור מגורים, מרחב מחייה ונתפס כדבר שממשיך לאורך ימי הביניים בלי שהתבטא במאפיינים של חיוב, סגירה ואקסלוסיביות.
המודל של ונציה- במיעוט המקרים בערי אירופה הנוצרית, קל וחומר בעולם האיסלאמי. מאפיין רק חלק קטן מהישובים העירוניים בכלל העולם דאז, גטו במודל ונציאני הוא לאו דווקא הטיפוסי ביותר.
הרובע היהודי בפז: קיים מאז המאה ה-9, רובע הארמון נבנה כאזור חדש בסוף המאה ה-13 סמוכה לפז הישנה העיר העתיקה , היהודים גורשו מה"מדינה" (מרכז העיר העתיקה) במאה ה-15 והם עוברים להיות סמוכים לחומת עיר הארמון של הסולטן- אימוץ של היהודים בידי הסולטן, עצם הסמיכות הפיזית של היהודים לחומות הארמון מעידה על סוג של חסות, נכון בארצות האיסלאם והנצרות בטבע היותם בני מיעוט היהודים בימי הביניים היו נסמכים על שולחנו של השליט וכך הם מצאו את הביטחון הפיזי וגם את היסוד החוקי, למה הם בכלל נמצאים שם- צו מלכותי שלטוני.
רוב היהודים עברו לרוב "המלח" שבעיר "החדשה" (סמוך לארמון).
המרחב היהודי: גטו/מלח/רובע הדרה או דו קיום מבוקר?
תכונות פיזיות:
-רובע מוקף חומה או פתוח? אם פתוח זה לא גטו
-נמצא בתוך חומות העיר או מחוץ לחומה?(פז- בפז רבתי אבל מחוץ לעיר העתיקה, באזור בין לבין
-סמוך לשוק ולארמון או הרחקת היהודים אל פרברי העיר?
-מגבלות על גידול הרובע, צפיפות יתר
היסוד החוקי:
-העיר "שייכת" לרשויות שונות: הכתר, בעל הקרקעות, מועצת העיר, עם הסדרים שונים לשהות בעיר, ניהול הבנייה בה, נכסי כנסייה וכו'. שרידים של משטר פיאודלי, העיר יכולה להיות שייכת לגורמים שונים
-כתב זכויות (רשיון) הגדיר את תנאי הקיום האזרחי של תושבי העיר. חידוש, הרחבה או כל שינוי בכתב הזכויות היה פתוח למו"מ וקובלנות בבתי דין
-ערים בלי יהודים בכלל- עיריות שקיבלו "זכות להדרת יהודים" מתחומן
הגטו בונציה ע"פ רביד קורה כשיהודים חיים על החוף האיטלקי של ונציה אבל לא בונציה העיר. יש איום צבאי מבחוץ, היהודים נמלטים לתוך העיר והעיר ונציה צריכה לחשוב האם מוטב להשאירם מחוץ לעיר או להכניס לעיר אבל בתנאי שהם יהיו ברובע מוגדר משל עצמם.
רחוב היהודים בפרנקפורט- בפאתי העיר לכיוון הנהר, יש חומה פנימית עם מגדלי שמירה.
דו קיום מבוקר מצריך חיזוק, האוכלוסייה הולכת וגדלה יש צפיפות ומידי פעם צריך לתחזק את התודעה שליהודים יש מקום בעיר אבל מקום משל עצמם.
פתרונות אחרים
אזור שיפוט פרטי: אצילים בעלי אחוזה או מובלעת בתוך שטחי העיר יכלו להושיב שם את מי שרצו כדי לקדם את פיתוח נכסיהם, בפולין קראו לכך jurydyki.
הושיבו יהודים באדמותיהם כדי שינהלו את כל עסקי האצולה.
הקמת פרבר פרטי של הכתר– קרה בעיר הכתר קרקוב, הרובע היהודי קז'ימירז'.
כשהשלטון מצא לנכון לנצל את ההשפעה ותחום השיפוט שלו היה אפשר לשחק את המאבק בין רצונות תושבי העיר והאינטרס של הכתר והיהודים באמצע כמעין קלף מיקוח.
