תמה רומנטית לחלוטין, מאן ממשיך אותה בדומה לאופן בו התגלתה ביצירות קודמות בהן עסקנו. דמות האמן של האנו ממלאת בצורה מובהקת את קוטב הדימוי, הוא לחלוטין לא מתאים לעולם ולחיים האלה. מגיל צעיר מאוד הוא סבל סבל עצום מכאבי שיניים. צמיחת השיניים מסיבה לו סבל והסיפור מדגיש זאת כל הזמן. בסופו של דבר הוא מוצא את מותו בגיל 16 כתוצאה ממחלה אכזרית. עם מותו של האנו השושלת קורסת, כי מה שנותר ממנה בסצנה החותמת – הנשים. רק מספר נשים מהשושלת שרדו, הן מקוננות על השקיעה של המשפחה. הסוף הזה הוא טראגי, הוא מייצג את הדעיכה ואת התהליך שהתרחש. הסוף גם מדגיש לגבי הקונפליקט הזה בין האמן לחברה שתומאס מאן מציג תפיסה שהיא פסימית למדי. האמן האמיתי, האנו, לא יכול להיות חלק מהעולם הזה, כלומר השניים לא יכולים ללכת ביחד בקונפליקט זה. מאן חוזר אל תמה זאת שוב ושוב לאורך הקריירה שלו. העיסוק ביחס בין האמן לבין החברה ולנסות למצוא פיתרון לכך.
5. ייצוגי נשים
מה מאפיין את הייצוג של טוני בסיפור? היחס אליה הוא מורכב ביותר. ראשית, נשים לב כי מתחילים ומסיימים איתה את הספר. הוא מתחיל בה בתור ילדה היושבת על ברכיו של סבה, ומסתיים כ-40 שנים לאחר מכן, עם דמותה, האחרונה ששרדה מבין הבודנברוקים לאחר המוות של תומאס והאנו וכאשר אחיהם כריסטיאן נמצא בבית משוגעים. חייה הם חיים למודי סבל. התגרשה פעמיים, בעלה הראשון גרינליך התגלה כנוכל, היה חסר כל, פשט רגל והכניס את המשפחה לחובות. את בעלה השני תפסה מפתה את המשרתת והחליטה מיד להתגרש ממנו. תומאס אומר לה לא לעשות זאת כי זה יפגע בכבוד המשפחה אך היא בכל זאת הולכת עם זה. היא עברה חיים לא קלים, אך במקום מסויים היצירה מדגישה עד כמה טוני הייתה למעשה דמות חזקה, והאופן בו היא התחילה, בסצנה עם הסבא – אינו מקרה. היא מראה עד כמה טוני הייתה הדומה ביותר מכל הצאצאים לסבא. היא זו המייצגת את החיות, באופן הכי קרוב אליו. יכול להיות במובן זה שתומאס מאן מכניס כאן מסר פמיניסטי משמעותי ליצירה. לטוני אין אופציות בעולם – לא יכולה ללמוד, להתחתן עם מי שרוצה, לרשת את הפירמה. זה עולם של גברים ומטרתה היא רק למצוא חתן, למצוא שידוך הולם שיקדם את עסקי המשפחה, הכל עובר מהאב אל הבעל. אך במקום מסויים היצירה מראה שההגבלה של טוני דווקא פגעה במשפחה. שדווקא היא הייתה הראויה מכולם לרשת את הפירמה, את השושלת, ולכן יכול להיות שיש כאן אמירה פמיניסטית. אך עם זאת, יש לכך צד שני – אם טוני בודנברוק מזוהה עם הסב הרי שאי אפשר להימנע מכך שיש בה גם מימד שלילי ביצירה. מעניין לראות כי בסצנה בה תומאס מתלבט האם להעניק את ההלוואה לאציל הכפרי, מי שעומדת מולו ואומרת לו לא לחשוב פעמיים היא טוני. היא אומרת לו שסבא לא היה חושב פעמיים, וכי הוא חייב לעשות זאת. במובן זה היא קוטב החיות, אך גם מייצגת את הפן הבעייתי ונטול החמלה של עולם העסקים. נשאלת השאלה האם אין משהו נלעג מעט בדמותה. האם תומאס מאן לועג לה בקונפורמיות שלה ובנאמנות הבלתי מתפשרת למשפחה? היא קוראת את ספר המשפחה ומחליטה להקריב עצמה למען המסורת. האם יש כאן מידה של ביקורת ולעג? ייצוגה של טוני הוא די אמביוולנטי. מצד אחד היא דמות חזקה המייצגת את קוטב הרצון, מזוהה עם הסב, ומצד שני – באופן בלתי נמנע הביקורת של תומאס מאן על העולם הבורגני מחלחלת גם אל הייצוג של דמותה של טוני.
אל המגדלור – וירג'יניה וולף
1. וירג'יניה וולף
עיקר פעילותה היה בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. לאחר מלחה"ע הראשונה ירדה הפופולריות שלה. במהלך שנות ה70 כשהביקורת הפמיניסטית גברה העיסוק בוולף הלך וגבר כשגילו אותה מחדש. וולף הקדימה את זמנה במובנים רבים שעל חלקם נדבר בהקשר של היצירה "אל המגדלור".
נולדה ב-1882, וולף הייתה הבת הצעירה של פילוסוף חשוב באנגליה (לסלי סטיבן), אמה הייתה עקרת בית. בבית המשפחה היו 8 ילדים (חלקם מנישואים קודמים של בני הזוג וחלקם ילדים משותפים). גם לבני הזוג רמזי בספר יש שמונה ילדים. מר רמזי הוא פילוסוף וגב' רמזי היא עקרת בית מאידאולוגיה ותחושת שליחות, כמו אמה של וולף. במובן זה ישנם אלמנטים אוטוביוגרפיים רבים באל המגדלור. היא כותבת על חוויות חייה מבלי להסתיר זאת, אך יש להיזהר מלחפש יותר מדי את המפתח האוטוביוגרפי כי יש ברומן הרבה יותר מכך.
