האם קיימת מדיניות סדורה לגבי מדינת הרווחה הישראלית? לא ממש. מטרת הממשלה והממשלות שקדמו לה הוא לשמור על עמימות. כך, יוכלו להיכנס לממשלה גורמים שאכפת להם מקבוצה מסוימת ולא מכל הקבוצות המקופחות.
מדינת הרווחה נעה בין 2 הגדרות על רצף- הגדרה מקסימלית ומינימלית:
– הגדרות מינימאליות – די במעורבות של המדינה בשירותים חברתיים ובביטחון סוציאלי על מנת שזו תחשב כמדינת רווחה.
– הגדרות מקסימאליות – אין די בטווח של שירותי רווחה שמספקת המדינה, אלא מדובר בהתחייבות אקטיבית של המדינה מול אזרחיה לספק לא רק את ביטחונם הסוציאלי של האזרחים אלא שירותים נוספים כמו בריאות, חינוך ודיור ברף גבוה יותר מרצפת תנאי חיים בסיסיים.
* ההגדרות השונות יכולות לנבוע מהטיות של חוקרים שונים (שכן, לכל חוקר יש את האידאולוגיה והערכים בהם הוא בוחר להתמקד) או מהשוני בין הדגמים הבינלאומיים של מדינה רוחה (נוצר מצב בו במדינות שונות זוכים לשירותים שונים בתכלית).
אולם, על אף השוני חשוב לזכור כי יש מן המשותף לכלל מדינות הרווחה:
- מדינה דמוקרטית- ליברלית
- מונעת על ידי כלכלת שוק חופשי
- מטרתה אינה ליצר חברה שוויונית, אלא להבטיח רצפת חיים בתחומים שונים: דיור, הכנסה, חינוך ובריאות. כלומר, מדינת הרווחה פועלת מתקנת השלכות שליליות של השוק החופשי
- הסכמה בנוגע לניהול מדיניות ממשלתית פעילה לקידום יעדים חברתיים באמצעות גמלאות ישירות, שירותים בעין ומערכת המס.
- שמירה על רמה גבוהה של תעסוקה ומניעת אבטלה
- הבסיס לשירותים הוא זכות ולא חסד
- מארשל חילק את מושג האזרחות לשלושה מובנים של זכויות:
א) זכויות אזרחיות – קשורות לחירותו של האדם על קניינו, החופש שלו להתאגד ולהשמיע את דעתו.
ב) זכויות פוליטיות – זכותו של האדם לבחור ולהיבחר.
ג) זכויות חברתיות – נוגעות לזכות לחיות תחת הסטנדרט החברתי הקיים בחברה. במידה רבה, רעיון מדינת הרווחה המודרנית מבוסס על קבלת הזכויות החברתיות.
מהרגע שישראל נכנסה למדד ה-OECD, ישראל התחילה להימדד גם מבחינת הרווחה. ברגע שישראל נמצאת ב-OECD עליה לבחון את עצמה לפי קריטריונים שקובע ה-OECD. ממוצע העוני לפי ה-OECD הוא 11.1% ישראל נמצאת בתחתית הרשימה עם 19.9%.
הטיפולוגיה של אספינג-אנדרסן– חוקר אשר עובד לפי:
– מתן ציון כמותי למאפייני תכניות ביטחון סוציאלי (ביטוח אבטלה, פנסיה וכו') בפרספקטיבה בין-לאומית משווה.
– חישוב הציון על בסיס מידת הנגישות והנדיבות של התכנית – כמה המדינה יוצרת דה-קומודיפיקציה (המידה בה המדינה משחררת את האזרח לשוק החופשי).
– מתייחס למסלול ההיסטורי של התמורות בשוק העבודה ובמדיניות החברתית – למשל, הבדלי מעמדות וחוזקם בכל מדינה (איפה הפועלים היו חזקים יותר ואיפה האריסטוקרטיה).
– בוחן את היחסים בין האזרח, השוק החופשי ומדינת הרווחה – כל מדינה נוטה לכיוון אחר במדידה.
ממצאיו – הבחנה בין 3 סוגים של משטרי רווחה, לפי ציון דה-קומודפיקציה (עד כמה המדינה משחררת את האדם מהתלות בשוק החופשי ומקנה לו רשת ביטחון סוציאלית?):
- משטר רווחה ליברלי- עם הציונים הנמוכים ביותר אלו הן מדינות אנגלו-סקסיות.
- השוק החופשי הוא הספק העיקרי של רווחה לאוכלוסייה (פחות מדינת הרווחה) – הרווחה היא רשת ביטחון מינימאלית אחרונה וקודמת לה המשפחה והקהילה, אשר הן הספקיות הראשוניות של רווחה.
- גמלות – גמלות נמוכות, ניתנות למעמד הנמוך ביותר באמצעות מבחני אמצעים.
- דה-קומודיפיקציה נמוכה – מסתמכים הרבה על השוק החופשי.
- משטר רווחה שמרני- צרפת, גרמניה, שוויץ
- האינטרס הראשוני במעלה – שימור הסטטוס החברתי.
- ישנה נכונות לספק שירותי רווחה במסגרת המדינה, אך המדינה לא מחלקת את המשאבים מחדש בצורה משמעותית.
3. הכנסייה הינה בעלת מעמד גבוה. מנסים לשמר זאת באמצעות שימור מעמדה המסורתי של האישה במשק הבית על פני שוק העבודה. - דה-קומודיפיקציה בינונית – המדינה כן מתערבת, אך במינון יחסית נמוך.
- משטר רווחה סוציאל דמוקרטי- עם הציונים הגבוהים ביותר. דנמרק, נורבגיה, שוודיה.
- האינטרס הראשוני במעלה – שימור הסטטוס החברתי.
- ישנה נכונות לספק שירותי רווחה במסגרת המדינה, אך המדינה לא מחלקת את המשאבים מחדש בצורה משמעותית.
3. הכנסייה הינה בעלת מעמד גבוה. מנסים לשמר זאת באמצעות שימור מעמדה המסורתי של האישה במשק הבית על פני שוק העבודה. - דה-קומודיפיקציה בינונית – המדינה כן מתערבת, אך במינון יחסית נמוך.
ביקורות עיקריות על הטיפולוגיה של אספינג אנדרסן
ביקורת פמיניסטית: הביקורת מוחה על אותן הנחות מגדריות חבויות ואי הכללת האתגרים העומדים בפני נשים במדינות הרווחה בטיפולוגיה. התעלמות משני ממדים ברורים:
– גישה של נשים לעבודה בשכר.
– יכולת לנהל משק בית עצמאי (המשמרת השניה).
