אם נרצה לשים את האצבע על איפה מתחיל הספורט נגיע ליוון. במאה ה-6 לפנה"ס אומר אחד המחוקקים- "המדינה תהיה חזקה אם האזרח יהיה בריא וחזק", בפעם הראשונה מקבלים תובנה שמחברת בין הפרט ויכולותיו לבין היכולות של המסגרת הכוללת. ראינו הרבה פעמים את אותו דבר במסגרת אושר- אם אדם מאושר הוא אדם חזק. המשפט נאמר על אתונה. למעשה אתונה יוצרת מערכת חינוך עם חינוך ספורטיבי משמעותי. לצד החינוך ההומניסטי והריאלי יש גם חינוך גימנסטי- גופני. גימנוס= עירום. התוכנית היתה מורכבת מכמה מאפיינים כמו ריצה, קפיצה וזריקה, קרבות מגע שונים, אבל מה מוזר לנו לראות שלא ההיה?
- משחקים קבוצתיים- למה? כי זה נחשב למשחק, לא למשהו רציני מספיק.
- שחייה- אתונה כמובן מעצמה ימית ובזה כוחה ולכן זה מוזר. אחד ההסברים לכך הוא שהים נחשב לבני המעמדות הנמוכים ולכן מי שהיה בן המעמד הגבוהה ועסקבספורט לא ירד לים של המעמד הנמוך.
- סוסים-לכך יש הסבר במיתולוגיה היוונית: פוסידון אל הים נתן לעיר את הסוס. אלא שהוא "הפסיד" בתחרות עם אתנה על התפקיד של האל הפטרון של אתונה. אולי זה מסביר את זה גם אם זה לא בהכרח הסבר אמין/מדויק.
מעבר לאתונה- היתה פעילות ספורטיבית גם בספרטה– פעילות ספורטיבית מכוונת מטרה- הכשרת הלוחם. ולכן שם החינוך הספורטיבי היהמכרזי מאוד.
לפני המשחקים האולימפיים היו תחרויות כלליות אחרות, פחות מוכרות. המשחקים האולימפיים נוסדו כנראה כחגיגת הסכם שלום בין כמה ערי מדינה ביוון, שהעיר הקרובה אליה היא אולימפיה. אולימפיאדה מציינת את 4 השנים בין המשחקים.
למה אולימפיה, אם המשחקים הם דרך להודות לאל זאוס, למרות שאין שם מקדש שלו בכלל (אלא של דמנטה, אלת הפריון)? המקדש של דמנטה טוהר בכוח לצורך טקס פולחני דתי ולכן נאסרה כניסת נשים בכלל וכך ניתנה האפשרות לבצע פולחן לזאוס באמצעות המשחקים האולימפיים. המשחקים התקיימו בכל 4 שנים למשך יותר מ-1000 שנים בקביעות. אחרי 500 שנים, נשים הורשו להיכנס למתחם ומאוחר יותר גם להתחרות, בנפרד.
הפרחת מיתוסים
שלום אולימפי- במהלך המשחקים – אין מלחמות. אפשר לאכוף את זה כי המלחמות היו קצרות מאוד והשיגו הכרעות ברורות. זה מכניס למשחקים האולימפיים את האלמנט הפוליטי. מה שלא נשכח זה השיוך הפוליסי, והוא היה חלק מהמתח בין קבוצות מייצגות.גם התנכלות לספורטאים בשם זהותם הפוליסית היתה קיימת.
המשחקים היו חובבנייםבהגדרה ובהתאם רמת הפרסים שהיו כתר עלים, עלי זית וכו'. הפרס בתכלס היה הכבוד. הכבוד שאדם הביא לפוליס שלו זיכה אותו בתנאים סוציאליים טובים מאוד, למשל לחם לכל חייו(כמו במשחקי הרעב). ככל שהמשחקים נהיים פופולאריים במאה ה4-5 לפוליסים שהם לא ספרטה יש אינטרס לנצח ולכן הם עוד בתרם הספורטאי יגיע- הם משקיעים בו ומכינים אותו, מקצוע לכל דבר ועניין. כאילו חובבנות אבל עצם לא.
כבוד המנצחים-כיום מה שחשוב זה "העיקר ההשתתפות ולא הניצחון", כל העניין הוא לבוא לתת את הכי טוב שאנחנו יכולים ואת המיטב. אבל זה לא היה ככה במשחקים הקדומים-מה שרצית זה ניצחון ללא אבק. אם אני כל כך מאיים על המתחרים והם לא רוצים להתחרות ויש ניצחון טכני זה היה הכי מכובד שיש. כיום זה דבר לא רצוני, רוצים להוכיח את היכולות. אבל בעבר הפחד שלט ויכול להיות שלא רצו בכלל להתחרות מול האדם החזק.
לאומיות- המשתתפים היחידים יכלו להגיע רק אם היו אזרחי בפוליס, למשל לא עבד, ורק גברים. גם היום אתה חייב להגיע במסגרת מדינית, חייבת לעמוד מדינה מייצגת מאחורי הספורטאי
לאחר תקופת השיא מתחיל הידרדרותה של יוון. נכנסת למלחמות רבות והמשחקים יסבלו מהימורים, הפולחן הדתי יעבור תהליכים של התבזות, האירועים יהפכו לאירועים ממוסחרים המוניים, זנות וכו'. והניצחון הוא עדין חשוב. כשהנצרות תשתלט על אירופה המשחקים ייחשבו כדבר שרוצים להפסיק ולהיפתר ממנו ולבסוף שריפתה של אתונה כליל. עד שבעידן המודרני יחדשו את המסורת.
ירידת יוון הביאה לסוף של המשחקים האולימפיים. בשנת 393 המשחקים האולימפיים בוטלו, כמחיקת זכר לפגאניות היוונית.
נהוג להסתכל על הזירה הרומית ומאפייניה. רומי היתה בהתחלה סוג של פוליס והספורט שם הזכיר את תוכנית הגימנסטית היוונית, אבל עם הזמן התפתחו דברים נוספים כמו למשל מבחני אומץ. כאשר רומי היא כבר מעצמה מובילה וחשובה המשחקים נערכיםבקרקס הרומי, המבנה אליו נכנס הקל הופך למוסד חשוב ציבורי ופוליטי. בניגוד לתפיסה היוונית עם דגש על הספורטאי- ברומא התפיסה הראשונית היא הקהל, שייהנה ויחזור תמיד. מה עושים בשביל זה? הופכים את המשחק למסוכן. למשל מרוצי מרכבות. המתחרים רוצים לקחת את הסיכון. זה החזיק עד היום, למשל מרוצי פורמולה 1.
חוץ מאירועי המרוצים יש גם תחרויות בין בני אדם לבעלי חיים. היום קיימים מרוצי השוורים, אז היה מקובל גם להתחרות מול חיות טורפות. העיקר הוא שתופסים את תשומת הלב של הקהל תוך יצירה של הזהות והיא הופכת למרכיב מאוד משמעותי במשחקים המודרניים.
