תורני | ניב שפתים – הלכות שקר

א. באיסור שקר, הוזהרנו לא רק על השקר עצמו, אלא נצטוינו גם להתרחק מן השקר, לשים לב בכל ענייניו שלא יבואו חלילה לידי שקר. ומ"מ אם הוא דבר רחוק שיסתבב מזה שקר אין בזה איסור, אמנם אין למהר לומר על כל דבר שהוא רחוק מהשקר. (כלל א', סעיף ב', וד"ה שיכול להיות)
ב. כאשר רואה את חבירו מתלחש דבר סתר עם אחד אל יחקור מה הם מדברים כי עי"ז יבוא הלה לומר דבר שקר כדי שלא לגלות לו סודו. אבל אם רואה שני בני אדם מדברים שלא בלחדש מותר לשאול על מה מדברים, ולא חיישינן שישקרו. אמנם אם מאיזה סיבה יש ספק שמא ישקר אסור לשאול. (כלל א', סעיף ב' ס"ק י"ט וד"ה אלא אפילו אם יגרום)
ג. כשאדם מזמין את ידידיו לשמחה כגון לחתונה או מר מצוה וכדומה, ואחד מהם לא בא, כשיפגשהו אחר כך לא ישאלנו למה לא באת, כי אם ישאלנו יש לחוש שיתנצל בדברי שקר. ואם חושש שאם ישתוק ולא ישאלנו כלו יפגע חבירו על שלא נתן דעתו לשואלו למה בא, נכון שמיד כשיפגשהו יאמר לו מעצמו ודאי היה לך סיבה שלא יכולת לבוא, ואין לי קפידא עליך ח"ו. (כלל א', סעיף ב' ס"ק י,ט)
ד. כאשר רואה ריב בין ב' בני אדם לא יאמר לאחד מהם אתה צודק, שעי"ז ודאי יאמר חבירו דברי שקר להצדיק עצמו. (כלל א', סעיף ב' ס"ק כ')