גורמים תרבותיים לכיבוש

לאחר מכן מגיעים לטנוצ'צלאן ללא התנגדות. מוקטסומה מזמין אותם! לוקחים אותו בשבי ומשמש כשליט בובה. התנהגות מוזרה שהיא בסיס למיתוס – האצטקים התייחסו לספרדים כאל אלים. ניסיון להסביר מה קרה. החוקרים בטוחים שהתנגדות אצטקית הייתה מביסה את הספרדים. באיזשהו שלב מבצעים טבח במסגרת חג מקומי אצטקי. (מרכיב עיקרי בחגים אצטקיים – קורבן אדם המוני). הספרדים לא יכלו לסבול את זה וטבחו באצולה האצטקית. החל מאותה נקודה – האצטקים מדיחים את מונטסומה (צעד חריג, השליט נחשב כאל), שמים במקומו את אחיוקוויטלאוואק, מת מאבעבועות שחורות ומוחלף ע"י בני דודו קוואווטמו השליט האצטקי האחרון. אותו מפילים הספרדים.

הספרדים נזרקים מטנוצ'טיטלאן בNOCHE TRISTE, יוצאים בשן ועין ומגיעים לטלצ'קאלה ומתארגנים שם מחדש. בשלב זה נראה שהאצטקים מצליחים לחזור לשגרה.

אחד ההסברים להתנהגות המשונה – נבואות שהאלים אמורים לחזור. אולי חשבו שאלו הספרדים. הסבר מושרש. המרצה לא מאמין בזה. לספרדים יש אינטרס לומר את זה.

הסברים לשלב האלים, השלב השני – עליונות טכנולוגית. קודם כל ומעל הכל – סוסים (מהירות, כוח, גובה). דבר שני – פלדה. ידע במתכות שלאצטקים לא היה. חרבות, שיריון. דבר שלישי – נשק אבק שריפה (רובים, 22 תותחים). מפריזים בחשיבות העניין הזה (הרובים לא היו מדוייקים והיה מסובך לטעון אותם). ARQUEBUS יורה ירייה אחת ברבע שעה-עשרים דקות.

עוד בעייה גדולה – המחלות! האצטקים מנהלים את קרב חייהם מול מצור ספרדי. בתוך טנוצ'טיטלאן אלפי אנשים מתים כל יום, וביניהם על המשיקה (האליטה). דמורליזציה עצומה!

השלבים – שימוש במתורגמן, רכישת בני ברית, אלימות בלתי נחוצה ותיאטרלית כדי לזרוע פחד, לקיחה בשבי של השליט המקומי (ריכוזיות + מעמד אל של השליט), עליונות טכנולוגית (סוסים, פלדה), מחלות, האופי התרבותי של המלחמה האצטקית –לא לקחו שבויים, לא ניסו להרוג, לא רדפו אחרי נמלטים.

אולי בגלל הפרשי יחסי הכוחות העצומים לטובת האצטקים צריך לחפש את ההסבר בצד הילידי.

הסברים נוספים אפשריים – האצטקים לא הבינו את גודל הסכנה מפני שראו מעט מאד ספרדים וידעו שיש להם אימפרייה עצומה. למה אולי לא יכול להיות שחשבו שמדובר באל שחזר מן הים? לא אותו צבע עור, לא אותה שפה. למה שהאל שלנו יטבח בנו? האלים שלהם קרובים יותר לאלים היווניים (נגישים יותר).

גורמים תרבותיים:

  1. מבנה תרבותי מיוחד של האימפרייה- לא כמו רומא, אימפרייה טריטוריאלית. האצטקית היא אימפרייה הגמונית (=שולטת בשטח בלי להחזיק כוחות צבאיים, נשענת על אמצעים עקיפים, בעיקר כלכליים. רגל שניה – הרתעה {צבא מפחיד, קורבן אדם}).
    *קורבן אדם בחברה האצטקית, אין לו אח ורע בתרבות האנושית. הם האמינו שהקרבת קורבנות ממשיכה לקיים את העולם. האלמנט המרכזי בקורבן – הדם כחומר מעניק חיים, מגיע לשמש וגורם לה להמשיך במסלולה.
    יש לנו דוגמאות מהקודקסים האצטקיים לטקסים בנוכחות ציבורית מול קהל רב, על הפירמידות הגדולות של מקסיקו. הקריבו בעיקר שבויי מלחמה . השיטה – סרט נע של העלאת קורבנות באלפים בלילה לראש הפירמידה, 5 כהני דת אצטקים, 2 בידיים ו2 ברגלים, הופכים על הגב. כהן גדול מבצע חתך אחד, מוציא את הלב המפרפר ומעניק אותו סימבולית לשמש. קורבן אדם שנעשה במועדים קבועים בשנה ובהזמנת מנהיגי היריבים השכנים כאורחים. מה זה מסביר? למה הספרדים ברוב מסעם לבירה טנוצ'טיטלאן לא נתקלו באף כוח צבאי. מונטסומה ידע בכל שלב איפה הספרדים נמצאים באמצעות מרגלים. מה אחת הבעיות? הספרדים הגיעו בתקופה החקלאית בה האנשים בשדות. קשה למלך לגייס כוחות כשכולם בשדות, זה לא צבא קבוע, צבא שכיר. גם באירופה אין כאלה.
  2. אופי לחימה שונה – הלחימה המערבית גורסת שיש להרוג כמה שיותר מהצבא השני. האצטקים רוצים ללכוד כמה שיותר אנשים וכמה שיותר טובים. זה משנה את כל אופי המלחמה. יש דגש על אינדיבידואליות! כדי להתקדם בשדרת הפיקוד אתה צריך לקחת כמה שיותר שבויים. זה "איש איש לעצמו". לוחם אצטקי צריך להוכיח את עצמו בלקיחת כמה שיותר שבויים איכותיים. השבוי שהבאת מוקרב ואתה מקבל את הלב והדם (בקערה שנקרת CHAC MOOL) ואת הבשר כדי לבתר אותו ולאכול אותו. האצטקים היו רודפים פנאטית אחרי שבויים כדי לתפוס אותם, גם כשידעו שזה אולי מארב. הם לא יכלו לחזור בלי שבויים. הם גם היו מתקשטים ומתבלטים. זה קרב של אחד על אחד, אתה מתקשט כדי שהצד השני ידע מי חזק, הלוחם הטוב ביותר מול הלוחם הטוב ביותר. "בוא תראה לי מה יש לך". זו תפיסה מאד מנוגדת לשלנו.

    מלכים אצטקים היו עולים לשלטון ושורפים את כל הכתבים הקודמים וכותבים מחדש.

טלאלוק – אל המים, אל קדום. חשוב בחברות חקלאיות.
אל המלחמה, האל השבטי, צמא דם.
קורבנות אדם – לאלים שונים בתקופות שונות ובצורות שונות. האל צמא הדם ביותר הוא הויצ'ילופוצ'לי.
המשיקה – קבוצה אתנית שהפכה לאליטה.

עוד כתבות בנושא: