העת החדשה- מאמצע המאה ה-17 עד היום

 

"צוק העיתים"-ספר שחובר ב1650, עוסק בגזירות ת"ח ות"ט, פרעות ומהומות סביב ניסיון המרד של הקוזקים האוקראיניים יחד עם בני בריתם הטטריים המוסלמים כנגד הממלכה הפולנית שהייתה מעצמה. המרד נמשך בשלב הראשון כשנתיים, היו מלחמות ופלישות המשך. ראש המרד היה בוגדן חמינצקי ובין השאר המרד גבה מחיר כבד מאוד של חיי היהודים שחיו באזור אוקראינה- יודעים שהקורבנות בנפש היו ברבבות אלפים של יהודים בנוסף לקורבנות אחרים מהצד הפולני.

1648(ת"ח)- אות פתיחה לתקופה הכללית של העת החדשה. מה שהיה בהתחלה מכתיב איך אני תופס את כל האירועים, יש לו קשר עם מה שקרה ב2014. טענה מרומזת שיש רצף בין האירועים

יהודים התיישבו בקרקעות אצל בעלי האחוזות הפולנים בד"כ, רובם קתולים. את האדמות עצמם, הכפרים באזור חיה אוכלוסייה מגוונת, המקומיים היו לרוב שייכים לכנסייה הפרוסלבית או לגרסה מקומית אורתודוכסיה נוצרית מחוברת לכנסייה הקתולית. בנתק בין בעלי אחוזות עשירים לעובדים שלהם עושים את התיווך היהודים. חוכרים את הזכות לנהל שטח מסוים או לנהל את עסקי הפונדקאות, עסקי יצירת האלכוהול מהתבואה באזור כדי לפרנס את עצמם. עמדו בתווך בין עובדי האדמה לבין העליונים ששולטים באזור, שלטון פוליטי וכלכלי.

היהודים והפולנים היו אמורים להיות בעלי ברית בצד אחד למול המתמרדים. היו מקרים בהם היהודים הצטרפו לפולנים, התכנסו לתוך המבצר של האציל. הו מקרים שהיהודים ברחו והיו כאלו שהפולנים מכרו את היהודים אל הקוזקים על מנת להציל את עצמם. פרדיגמה של "אין לנו על מי לסמוך אלא רק על עצמנו".

הספר הוא התגובה המידית לגזירות- לא הספר היחיד שיצא מידי יהודים כדי לתעד, להתאבל על רבבות היהודים שנרצחו ונשחטו. משבר גדול במאה ה-17. ב1650/3 כבר יש כמה וכמה תגובות מידי מחברים יהודים כש "צוק העיתים" הוא דווקא לא פורץ דרך נרטיבי, אלא בעצם ממחזר את התגובה היהודית הדתית, המסורתית שכבר נמצאת בארסנל הידע של הקורא היהודי הטיפוסי דאז. ספרות הקינות למיניהם, מעשי הרצח של הצלבנים. הספר נכנס לתוך הפרדיגמה של אותה ספרות דתית שכבר מוכרת היטב לכולם ובעצם הניסיון להקל את האסון של הגזירות, במונחים של קדושת השם מעיד על המגמה והרצון של אותו מחבר ל"נרמל" או לתת את הכלים לקורא היהודי למפות את האסון הזה תוך רצף אחר של אירועים, נרטיב מקובל וקיים.

ספר שיצא קצת אחרי המאורעות האלו-"יוון נצולה", פותח מסכת היסטורית פוליטית של סכסוכי האצילים. מי היה חמייצינקי, מי היה נגדו, אצל מי נפל קורבן לכל מיני תרמיות. מנסה להמיר את הנרטיב המסופר מהרגיל, השקפת העולם התורנית למשהו שדומה יותר למה שהיינו קוראים "היסטוריה חילונית".  מתחילים לראות את ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית, הסברה פירוש, ניסיון להבין מהו גורם ומהי תוצאה.

פותח אפשרות לראות את משימת תיעוד האירועים ולשם מה. המהפך, השינוי הזה שנתן הנובר עושה.

ההשקפה על מקומם של היהודים בעולם הייתה תפיסת עולם די מקובלת ומסודרת. רש"י טוען, היקום נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, ההשקפה היהודיצנטרית שכל מה שיש, הקוסמוס הוא בשבילנו. צמיחת כתיבת ההיסטוריה היהודית ניסיון להתרחק ולשנות את ההשקפה היהודיצנטרית, יאתגר את ההשקפה הזו, חילון מחשבתי.

אחד מהספרים המכוננים של ההשקפה היהודית המודרנית בהיסטוריה- מורה נבוכי הזמן. פתיח פילוסופיה של ההיסטוריה על העמים בכלל, עלייתם, דעיכתם ונפילתם של עמים, אימפריות, מעצמות, ציביליזציות, לאורך המן של כל היסטוריה האנושית וכך הוא מגלגל את תולדות העולם. נתקל במקרה של עם ישראל ואומר שהעם הזה עובר תקופות של התפתחות ראשונית, פריחה, עלייה לגדולה, אח"כ התנוונות, דעיכה, משבר קיומי, ירידה, נפילה. אלא שעם ישראל שלא כמו עמים אחרים תמיד פותח גלגול חדש, מתחדש ועושה את כל המהלך הזה שוב. המגמתיות היא בדנ"א של ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית גם כשהיא חושבת שהיא מתנתקת מהשקפות עולם מסורתיות תורניות, מעבירה את רעיון הייחודיות של עם ישראל מהקוסמוס למישור האנושי של גורלם של עמים.

נרטיבים וחיכוכים ביניהם- באוקראינה חמיילניצקי אבי האומה, גיבור לאומי.

האם באמת יש יסוד לחשוב שתרבות הפיוטים היא ביסודה תרבות ספרדית מזרחית? הגאון מוילנה(היהדות הליטאית) פסק כנגד הכנסת פיוטים למטבע התפילה של התפילה היומיומית. הפיוטים בחלקים האקסטרניים, לא בלב ליבה של התפילה. הסתמך על הרמב"ם שהיה ספרדי

אמנם כיום נשמע הגיוני הסטריאוטיפ, היסטורית אין רצף בין האשכנזיות המורידה למרתף את הפיוט לעומת הספרדים שאומרים כן לפיוט. דווקא הרמב"ם הצדיק את המהלך, הגאון מוילנה בא בעקבותיו, אח"כ תלמידו של הגר"א מיישמים את ההשקפה הזו שלו ואז יש תוקף אולי לטענה. מעיד על דיאלקטיקה, מידי השקפת עולמו של הרמב"ם, הפוסק וההוגה היהודי הספרדי מכל הזמנים דרך הפרשנות של הגאון מוילנה ועד לגלגולים אחרים. ההיסטוריה היא מורכבת, תלת ממדית, לפעמים אין רצף בין הדברים. הסבר על ביזור הסמכויות הדתיות בדתיות המודרנית- ככל שהיהודים התרבו והתפזרו בעולם כך אי אפשר היה אלא שהיהדות תתפתח ע"פ נורמות וקווי התפתחות נכונים לקונטקסט המסוים, לאותה חבורה מסוימת. החסידים החזירו בדרך האחורית את הניגון לצרכים שלהם עצמם. שאלת הפיוטים מעלה שאלות נוספות כביזור סמכות דתית והפלורליזם של היהדות בעת החדשה.

עוד כתבות בנושא: