התפתחות מדינת הרווחה הישראלית

 

תקופת טרום המדינה (המנדט)– לפני 1948

הבריטים נכנסו לארץ ב-1917, אך הממשל האזרחיהבריטי החל באופן רשמי רק ב-1920 והסתיים ב-1948. חלק גדול מהמאפיינים של מדינת הרווחה הישראלית בשנותייה הראשונות התבססו על תקופת המנדט.

 

רקע –

  • גידול נרחב באוכלוסייה – גם בקרב האוכלוסייה הערבית וגם בקרב הקהילה היהודית. עיקר הגידול מבחינת אחוזים היהבקהילה היהודית (אחוז היהודים גדל פי 10, ערבים פי 2). לעומת זאת, מבחינה מספרית, היו יותר ערבים בארץ. הגידול נגרם בעיקר עקב גידול טבעי (לידות) ועליות של יהודים בתקופה זו.
  • עיור, תיעוש מתון, עבודה שכירה – תהליךשהתרחשבשתי הקהילות (ערבית ויהודית) אך באופן שונה. האוכלוסייה הערבית הכפרית נדדה לערים, והרבה ערבים שהיו בעלי אדמות החלו להיות שכירים. גם חלק משמעותי מהיהודים הפכו להיות עובדים שכירים בחקלאות ובמפעלים.
  • עבודה כאינטרס לאומי – העבודה באותה תקופה לא הייתה רק אינטרס כלכלי, אלא ערך לאומי-ציוני, מכיוון שידעו כי אם לא תהיה עבודה לספק לעולים, לא תהייה עלייה. מתן דמי רווחה או נדבה לאנשים נחשב לערך בזוי בעייני התנועה הציונית שקידשה את ערך העבודה– התנועה הציונית באה לבנות ולהיבנות.
  • תקופות של משברים כלכלים ואבטלה – בחלק מהתקופות בארץ (1922-23, 1926-28, 1936-מלה"ע ה-2), היו משברים כלכליים משמעותיים ואבטלה. המשברים השפיעו על שתי הקהילות, אך בשני המשברים הראשונים, האבטלה הייתה בעיקר אצל הקהילה היהודית, מכיוון שאבטלה פוגעת בעיקר בשכירים, והערבים היו עצמאיים באותה תקופה.

המענים שהיו בארץ באותה תקופה

 

הממשלה המנדטורית (המנדט הבריטי):

  • התערבות מצומצמת בנושאי רווחה וחברה -התפיסה שלהאימפריה הבריטית הייתה צמצום התערבות המדינה בנושאי רווחה וחברה, והתעסקות בעיקר בביטחון ובסדר חברתי-אזרחי. על מנת שכסף מבריטניה לא יממן את העניים פה, הכסף היחיד שהם נתנוהיה כסף שהושג על-ידי גביית מיסים מקומית.

 

מה שכן היה:

  • חוקי עבודה (כגון: דמי פיצויים לעובדים שנפגעו במקום העבודה ללא צורך בהוכחת אשמת המעסיק, דמי לידה מהמעסיק וכו'). הממשלה הבריטית התערבה בכך, ולא בדברים אחרים, בין היתר, כי החוקים לא הצריכו מהם הוצאת כסף, אלא מהמעסיק.
  • שיפור במהלך ולאחר מלחמת העולם השנייה-ב-1932 הוקמה מחלקה לרווחה סוציאלית שהעניקה עזרה פרטנית, בעיקר לאוכלוסייה הערבית, ומימון לארגונים קהילתיים של שתי האוכלוסיות. זאת, מכיוון שבמלה"ע ה-2, התגייסו רביםמשני הצדדים (יהודים וערבים) למלחמה לצד הבריטים, והממשל הבריטי היה צריך לתת תמיכה לחיילים משוחררים ופצועים.

 

מקורות רווחה מקומיים:

  • קהילה ערבית: באוכלוסייה זו ניכר היעדר מוסדות הרווחה המודרניים ברמה ארצית/לאומית, וההישענות המרכזית על מוסד המשפחה וארגונים מקומיים, בעיקר דתיים, כמו הווקאף שהיה משמעותי מאוד באותה תקופה לקהילה הערבית (היו גם לא מעט יהודים שעשו שימוש בוואקף). מכל מיני סיבות לא הצליחו לקיים מוסד לאומי-ארצי של רווחה לקהילה הערבית, אך חסר מחקר בתחום זה.
  • קהילה יהודית: הקמת מסגרות נפרדות של רווחה אשר סיפקו שירותי סעד בסיסיים, סוגים שונים של ביטוח סוציאלי ושירותי חינוך ורפואה. רואים סימני התארגנות ברמה לאומית-ארצית, אך היא לא הייתה זהה כלפי קבוצות שונות בקהילה. מערכת רווחה מפוצלת והיררכית, ביישוב היהודי:
  • מערכת של ארגונים וולונטריים – פרטיים(כיום-המגזר השלישי)– לפי מריומה מרום(2010), בארץ היו קיימות 2 מערכות רווחה שונות ונפרדות:
    • האחת – שימשה את נזקקיהישוב הישן – יהודים שגרו פה לפני קום התנועה הציונית (בעיקר בערים ירושלים, טבריה, חברון וצפת) – מערכת ענפה של תמיכה חברתית שאורגנה בעיקר ע"י ארגוני דת כמו חברה קדישא, בתי תמחוי, בתי יתומים ובתי הכנסת אורחים. מערכת רווחה זו התבססה בעיקר על תרומות כספים שנשלחו מיהודים בגולה.
    • השנייה – שימשה את נזקקי ה"ישוב החדש" (עולים שהגיעו מאירופה בעלייה הציונית), כמו ארגוני נשים עם אוריינטציה ציונית (ויצ"ו, הדסה) שסיפקו תמיכה, בתי חולים, חינוך ועוד. מערכת זו הייתה מבוססת על ארגוני עובדים הדומים לאיגודים מקבילים בארצות אירופה המתועשות, וגבתה דמי חבר.

 

לצידם, קמה מערכת "סמי מדינתית" דואלית:

  • הוועד הלאומי (הרשות המבצעת של הישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט) הקים ב-1932 את המחלקה לעבודה סוציאלית בראשות הנרייטה סאלד, שסיפקה תמיכה לעניים ביותרבזמן המשבר הכלכלי. התמיכה שניתנה הייתה בדוגמת "חוקי העוני" – תמיכה מינימלית מאוד (בדומה לעיקרון זכאות החסר), שניתנה בנפרד לכל קהילה, וכל קהילה הייתה אחראית לתמוך בענייה. בנוסף, התמיכה ניתנה באופן סלקטיבי, התבססה על מבחן הכנסות משפחתי נוקשה, והותנתה לעיתים ב"שיקום" (על מנת לוודא שהכסף שניתן לא מבוזבז בצורה שאינה ראויה, כמו שתייה והימורים). תמיכה זו הובילה לעיתים קרובותלסטיגמתיות (פנייה ללשכת הסעד הייתה מלווה בהשפלה). המימון של הוועד הלאומי הגיע בעיקר מכספים מחוץ לארץ, ובשלב מסוים גם הבריטים החלו לעזור במימונו. למעשה, הוועד תיפקד כממשלה של הקהילה היהודית באותה התקופה, היה לו שיח עם המנדט הבריטי.

פרקטיקה מוסדית דתית שקיימת בחברה האסלאמית, בה מישהו מקדיש את נכסיו למען מטרה דתית/חברתית כמו קבורה, בתי תמחוי, מסגדים, כסף לעניים (הוא אינו יכול לשנות את היעד אליו הנכסים הוקדשו). האוכלוסייה הערבית נעזרה בפרקטיקה זו בעיקר בתקופת המנדט הבריטי, בו סבלה מהיעדר מוסדות רווחה מודרניים ונאלצה להישען על מוסד המשפחה וארגונים מקומיים.

עוד כתבות בנושא: