כדורסל בשנות ה-20

מתחילה להתארגן תחרות מקצוענית, מבוססת בחלקה על קבוצות של מהגרים – יהודים, אירים, גרמנים, וגם שחורים. השחורים שיחקו בניו יורק, באולם "הרנסנס" שעל שמו הקבוצה נקראת. הם יקיימו מסע משחקי ידידות ברחבי החוף מזרחי, וגם זוכים בטורניר אזורי של החוף המזרחי בשנות ה-30 שממותג אז כ"אליפות העולם".

"חמשת המופלאים של מלון סבוי" מתקבצים בשנות ה-20 גם כן. הם מאוגדים לקבוצה רשמית תוך זמן קצר ואחר כך משנים צורה למה שמוכר מאז כהארלםגלובטוטרס. המטרה של הקבוצה עוברת לבידור, לא לתחרות. מנהל הקבוצה, יהודי, הוא שהופך אותה למעין קבוצת קרקס במקום קבוצת כדורסל "רגילה". הקבוצה המציאה את מה שמוכר היום כטראש-טוק. זה מוסיף מימד משעשע לאירוע. הם הופכים לשגרירה העולמית הראשונה של הכדורסל האמריקאי.

ההארלםגלובטוטרס אחראית מכאן והלאה על הדימוי של שחקנים שחורים – ראוותנות על חשבון רצינות ויעילות. במקום להביא ככה לעלייה בשיעור השחורים בליגה, קבוצות דווקא נרתעו בהתחלה להחתים שחורים.

ב-1924 ו-1928 האמריקאים מפסידים את הזהב האולימפי בריצת 100 מטר. כדי להתכונן לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 נפתחים המבחנים האמריקאים. הם מגייסים רצים שחורים בריצות הקצרות. לצד זה המשחקים היו ממש לא מאורגנים. למשל בריצת ה-200 מטר, היציאה לא היתה מדויקת. כתוצאה מזה הזוכה ב-100 מטר זוכה גם ב-200, כי המתחרה העיקרי שלו רץ 5 מטרים יותר.

קולומבוס אוהיו, 1936: ג'יי.סי אוונס שובר שם ביום אחד 4 שיאי עולם לא אולימפיים. הוא נבחר לייצג את ארה"ב במשחקי ברלין 1936, ב-100 מטר, 200 מטר וקפיצה לרוחק. בריצות הוא זוכה בזהב. בקפיצה הוא נפסל פעמיים, עולה בפעם השלישית לגמר ושם זוכה, על חשבון הנציג הגרמני. אלא שביום האחרון של תחרויות האתלטיקה מתגלה בעיה. אברי ברנדג', נשיא הוועד האולימפי האמריקאי (נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי ב-1972), מקבל פנייה מהמארגנים הגרמנים לשנות את הרכב הרביעייה בשליחים שהכילה במקור שני יהודים. הגרמנים מבקשים להחליף את היהודים בשחורים וברנדג' מסכים. אוונס נכנס לרביעייה ושותף לזכייה בזהב.

גם כן ב-1936, מתקיים קונפליקט אמריקאי-נאצי נוסף – באגרוף במשקל כבד. אחרי שנים מוצלחות של הענף מופיע ג'ו לואיס. באותה שנה הוא מתחרה מול שמלינג גרמני, ובארה"ב הקרב נתפס כעימות אמריקאי-נאצי. שמלינג מנצח. ב-1938 לואיס אלוף העולם מזמין את שמלינגלגומלין ומנצח אותו. שמלינג עצמו מוכר בסוף המלחמה כחסיד אומות עולם. לואיס פורש בתום מלחמת העולם השנייה.

איפה מתחיל השינוי בכדורסל?

ב-1955 נכנס שעון ה-30 להתקפה. זה מוביל להחתמת שחורים בליגה בכמות גדולה בהרבה. כאן נכנס ביל ראסל לבוסטון ב-1957, כאלוף המכללות עם סן פרנסיסקו ב-1956. הגובה והאתלטיות מביאים לאינפלציה של סנטרים ופאוורדים שחורים, פחות גארדים – בעיקר רכזים. אלג'יןביילור מגיע ללייקרס (מיניאפוליס) ונחשב לוירטואוז של התקופה. היום המגמה הפוכה בעמדות, וכללות סנטרים זרים לעומת גארדים שחורים. נעלמה התפיסה שהלבן חושב ומנצח והשחור וירטואוזי ומבדר.

קנטאקי הלבנה מפסידה בשנות ה-60 בגמר המכללות לקבוצה ממערב טקסס, אירוע שנחשב לקריטי מבחינה פוליטית. מכאן והלאה עולה גיוס השחורים למכללות. המגמה נמשכת ומתרחבת בשנות ה-70. מי שמחליפה את קנטאקי היא UCLA המשלבת.

מחאה לעומת השתלבות

צ'ארלי סיפורד מתאר את התחושה הזאת של ספורטאי אמריקאי שחור שמחפש את ההשתלבות ולא את המחאה. בטניס הנשים של שנות ה-50, אלפיה גיבסון מחונכת בחינוך "לבן" ומשתלבת בענף; בשנות ה-60 מופיע ארתור אש אצל הגברים – שהסיפור שלו דומה מבחינה חברתית. אש הופך לפנים היפות של הספורט האמריקאי.

קונגרס פיפ"א 2015

המהלך של הרשות הפלסטינית לא היה מרוכז בספורט עצמו בכלל. המטרה היתה להביך את ישראל ולקדם פוליטית את ג'יבריל רג'וב. עד כאן אובייס. איך הגיע הפיתרון? דרך פוליטיקה פנימית של פיפ"א. זה גוף עם ייצוג עולמי של כל התאחדות שיש.

לעומת זאת הוועד האולימפי יתנהג אחרת עם הצעת חרם דומה: הוא לא ייצוגי כמו פיפ"א, מכיל 115 צירים מבערך 70-80 מדינות (משתנה) שקשורים גם בתאגידים.

עוד כתבות בנושא: