1. מלויל והרנסנס האמריקאי
נולד ב1819 בבוסטון, נצר למשפחה בוסטונית אמריקאית מוכבדת אשר אבות אבותיה הגיעו מאנגליה במאה ה-17. המשפחה השתייכה לזרם הפרוטסטנטי קלוויניסטי. זהו זרם ששם דגש חזק ביותר על קריאה והיכרות מעמיקה של כתבי הקודש, ועל הקשר הישיר של האדם עם האל והאדם אל מול האל כאינדיווידואליסט. אלמנטים אלה ניכרים במובי דיק. מההתחלה ניתן לראותאת ההשפעותהתנכיות וההתכתבות המתמידה עם כתבי הקודש. ישנן סצנות לא מעטות של דרשות לאורך היצירה ועוד. האינדבידואליזם משחק תפקיד מרכזי ביצירה, וכן בחיים של מלויל עצמו. הוא עזב את הבית בגיל 16 ויצא אל מסעות בים. הוא השתתף במסעות ציד לוויתנים כמו שמתואר בספר, על כן ישנם שקוראים את ההספר כסוג של אוטוביוגרפיה, לפחות רוחנית. שאלת הקשר בין מלויל לבין המספר עולה רבות. ציד לוויתנים במאה ה-19 היה ענף כלכלי חשוב מאוד בארה"ב, היו עושים שימוש בשמן הלוויתן להפקת תאורה ודברים נוספים הקשורים בחשמל. מלויל כבר בגיל צעיר החל לפרסם ספרי הרפתקאות על מסעותיו, אלו זכו להצלחה לא מבוטלת. ב-1851 פרסם את מובי דיק. התגובה הראשונה הייתה הלם מוחלט מצד המבקרים, טענו כי יצא מדעתו. בשנות ה20, כשבאירופה צומח המודרניזם בספרות, רק אז מגלים מחדש את מובי דיק והוא הופך ליצירה קנונית. מלויל הופך למבשר המודרניזם והספר הופך לאחת היצירות החשובות של ספרות המערב.
מלויל היה אדם ספקן מאוד, וכמו לא מעט מחברים בהם עסקנו (כמו מונטיין, למשל) עוסק בשאלות של אמונה, אך עמדתו היא ספקנית, חוקרת, לא ננעלת על שום מסקנה. נאמר עליו כי הוא בעל "תודעה זורמת", לא מתקבע על שום דבר. במובן זה הוא מתאים ומייצג לא מעט מהרוח האמריקאית של זמנו. מדובר על אומה חדשה, 1776 מלחמת העצמאות האמריקאית, והרעיון הזה של תנועה מובנה אל תוך המסורת האמריקאית. הרעיון של הספאר, ללכת מערבה ולהתקדם, מאפיין מסורת זו. זוהי תודעה מרכזית בה והיא מתקשרת לעניין של זרימה, תנועה, שינוי. עקרונות החוקה האמריקאית לפיה יש לייצר משהו חדש, להתקדם מהמסורת האירופאית הישנה וליצור משהו חדש. גם בספרות רואים את הרצון לחדש כל הזמן.
תקופת השיא של הספרות האמריקאית היא בין השנים 1850-1855, בהן נכתב הקנון של הספרות האמריקאית. מאפיין נוסף הוא הריאקציה לספרות האירופית, ניסיון ליצור ספרות חדשה שתהיה אמריקאית. זה בולט אצל סופרים מסויימים מהתקופה, אשר קוראים תיגר על מסורת של שירה וחרוז במשקל, ויוצרים שירה חדשה. במובי דיק יש עירוב של סוגות וז'אנרים שלא נעשה בצורה זו עד אליו, וזהו מאפיין של התקופה.
2. החיפוש אחר משמעות
(בקצרה: מסע הציד הוא אלגוריה לחיפוש האנושי אחר משמעות ובעיקר לניסיון האנושי להבין את הטבע והעולם ולהגיע למשמעות לגביהם. יחסי אדם-טבע כנושא מרכזי ביצירה. הספר מציע 3 מודלים מרכזיים לחיפוש אחר משמעות, המתגלמים בדמות המספר ישמעאל, קפטן אחאב וקוויקווג).
הרצון לחדש ולבנות משהו אחר הוא מאפיין של מודרנה, אך יש לו גם צד שני, אשר מעורר מעט חרדה, כיוון שאם כל הזמן מחדשים אז מה נותר קבוע ויציב, והאם יש משהו יציב וקבוע בבסיס הקיום והחוויה, משהו שאפשר להישען עליו. נטען לגבי מובי דיק שיצירה זו, לא פחות מאשר היא מרדף אחר מובי דיק, היא גם מחפשת אחר היציבות, המשמעות, הודאות. הניסיון להבין את הטבע ואת העולם הוא ניסיון שבעיקר מתגלם בדמות של ישמעאל אך מלווה את היצירה כולה.
סיכום קצר של העלילה:
מקובל לחלק את מובי דיק ל3 חלקים, חלוקה שהיא מעט מלאכותית אך יעילה:
פרקים 1-35: היכרות והכנות למסע. הפתיחה של הספר, שם פוגשים את דמותו של ישמעאל ואת קוויקווג. הם מצטרפים אל מסע ציד הלווייתנים, מתוארות ההכנות למסע.
פרקים 36-98:בפרק 36 הקפטן מכנס את כל צוות הספינה על הסיפון וחושף בפניהם מה המטרה האמתית של המסע. הוא אומר שהם לא סתם יוצאים לצוד לוויתנים לצרכים כלכליים, אלא לצוד את הלוויתן המיתולוגי מובי דיק. זהו לוויתן שבעבר כרת את רגלו של אחאב, אשר כעת אחוז אמוק ורוצה לנקום ולצוד את מובי דיק כנקמה על מה שעשה לו. בהקשר זה, מובי דיק הוא גם מחזה נקמה. אחד הבסיסים הוא עיסוק בנקמה, ובמובן זה יש בו קשר ישיר אל המלט. זה אינו מקרה שפרק 36 הוא פרק הבנוי כמחזה שייקספירי, כסוג של טרגדיה לפי המתכונת של שייקספיר. בהמשך מתואר המסע בים בו הם צדים לוויתנים, פוגשים אניות שונות, וברקע החיפוש אחר מובי דיק.