סצנת הנישואין

העמדה של ז'אן מקבלת ביטוי נוסף בסצנת הנישואין של בתו טוני. סיפור נישואיה ממלא את החלק השלישי של הרומן. בתחילת החלק פוגשים את המחזר שלה, גרינליך, עסקיו תמיד פורחים לדבריו, הוא תמיד יודע מה להגיד ומתי. הוא מרשים מאוד את ז'אן ואשתו, הוריה של טוני. אך היא רוצה להתחתן עם אדם אחר – סטודנט צעיר לרפואה בעל רעיונות פרוגרסיביים. כשפוגשים לראשונה את טוני הבוגרת מתואר כי היא יושבת וקוראת ספר של הופמן. כלומר יש לה נפש רומנטית בתחילת הספר. היא רוצה להתחתן עם אותו סטודנט צעיר, אך אביה רוצה שתתחתן עם גרינליך. הוא משיג את רצונו לא בכפיה אלא בתחכום, בניגוד לאביו. הוא משאינ ר את ספר המשפחה פתוח כך שטוני תראה אותו. בספר מתוארות עלילות בני המשפחה. טוני קוראת את הספר ומתמלאת בתחושה של חובה, החובה הראשונה שלה היא אל המשפחה ואל העסק המשפחתי. לכן היא מחליטה לוותר על האהבה ולהתחתן עם אותו גרינליך. היא זו שמגיעה אל ההחלטה בסופו של דבר ומקבלת את החובה המשפחתית – לוותר על האהבה למען העסק.

בסוף החלק השלישי פוגשים בתומאס בודנברוק, הבן של ז'אן. גם הוא מוותר בחלק זה על אהבת נעוריו, מרצונו. הוא אומר לה כי העובדה שהם לא מאותו מעמד תמנע מהם להמשיך להיות ביחד, עליו לדאוג לעסק של המשפחה ועליהם להיפרד. באופן חזק עולה המתח בין היחיד לבין המשפחה, בין היחיד לבין המסורת, שכפי שנראה קשור הדוקות למתח בין האמן לחברה – האמן שרוצה לפתח את הרצונות האישיים שלו אל מול המשפחה הנוגדת את הרצון הזה. הדמות של תומאס היא דמות בה המתח בין הרצון לדימוי הופך לאקוטי ביותר. תומאס הוא הגיבור המרכזי של הרומן. אצלו הקונפליקט הופך להיות מכריע, ובמובן מסויים בלתי נסבל עבורו. מצד אחד, דמותו כל כולה מסורה לעולם הבורגני. בהתחלה הוא מקדם את העסק, והוא גם נוטל חלק בניהול העיר (נבחר לסנאט העיר) ומקדם את כבוד המשפחה. הוא תמיד לבוש בקפידה – בגדיו מגוהצים, שפמו מעוצב. כלומר הוא מעמיד פני הבורגני האידאלי. עם כל זאת הוא קרוע מבפנים.

מקום אחד בו הקונפליקט מקבל את הביטוי המרכזי שלו הוא בעמוד 429. הרקע הוא ויכוח/התלבטות שלו לגבי הענקה של הלוואה בריבית לאציל כפרי שהסתבך בהימורים וזקוק לכסף באופן מיידי. תומאס מתלבט מה לעשות – האם להעניק לו הלוואה בריבית גבוהה או לא לעשות זאת כי הוא יודע שזה מעשה לא מוסרי כיוון שזהו ניצול של אדם בשעת קושי. הוא קרוע. מצד אחד הוא יודע שאביו וסבו לא היו חושבים פעמיים אלא פשוט פועלים. בסצנה זו נכנסים אל תוך עולמו הפנימי של תומאס בדיאלוג פנימי זה.

הקונפליקט גורם לכך שתומאס מעמיד פנים במובן מסויים. לא רק שהוא לבוש תמיד בקפידה, הוא גם עושה מהלך שאחראי במובן מסויים לנפילה של הבודנברוקים, קונה בית מפואר ששיפוצו מסבך את המשפחה עוד יותר. הכל כחלק מהעמדת פנים. דמות אחיו של תומאס, שרוצה להיות שחקן אך כל כולו אבוד – סובל מהתקפי מרה שחורה ולבסוף נכנס אל בית משוגעים. גם תומאס עסוק בלשחק משחק – הוא מראה שהוא חלק בלתי נפרד מעולם העסקים, עולם שגובה ממנו מחיר.

בסצנה בה תומאס קורא בשופנהאואר בעמוד 595 – הקונפליקט הפנימי מלווה אותו. "והנה כאן בביתן זה.. קרא בספר אחד שנפל לידו ספק באקראי ספק שחיפש אחריו…". הדיאלוג הוא לא רק עם איוון איליץ' אלא גם עם וולטר וקנדיד. מאוחר יותר הוא שוכב בחדר השינה וחושב על הספר. הסצנה מזכירה גם היא את איוון איליץ'. שתי היצירות נשענות על הרעיונות של שופנהאואר.

עם האנו עוברים אל הדור הרביעי והשקיעה המוחלטת של המשפחה. אצל האנו אפילו אין קונפליקט כמו אצל אביו, הוא כל כולו בקוטב של הדימוי. מרגע היוולדו היה ברור כי הוא לא מתאים לעולם העסקים ולעולם בכלל. הוא מתהלך בו כמעין מלאך. מתואר כמה ענוג הוא, כמה עדין. זה לא מקרה גם שהאנו הוא למעשה האומן הראשון בשושלת הבודנברוקים, הוא מוזיקאי. הוא מגשים את קוטב הדימוי עם כך שהוא כל כולו אמון על המוזיקה. היכולת הרפלקסיבית של האנו גורמת לכך שתומאס מאן מדגיש עד כמה הוא רגיש ויכול לקרוא את נפשם של אחרים. הוא מצליח לזהות מה מתרחש בפנים. את אביו הוא מצליח לקרוא באופן השלם ביותר. הוא קורא את הזיוף, הדבר שאף אחד אחר לא מצליח לקרוא. בעמוד 570 יש תיאור של מימד זה (בפסקה האחרונה בעמוד). "יוהאן הקטן ראה יותר משצריך היה לראות… היטיבו יותר מדי להתבונן… לא רק את החביבות ואת הביטחון… ראה גם כמה מתקשה אביו, מתקשה לאין שאת.. שתקן יותר מביקור לביקור… איך שבה המסכה ומכסה את הפנים הללו…". הרעיון שתומאס לובש מסכה מקבלת כאן ביטוי מפורש. בנו רואה את הזיוף, המאמץ והעמדת הפנים.

עוד כתבות בנושא: