בעד:
- קשר זה לא סיבתיות– יכול להיות שדברים אחרים גרמו לכך, ולא בהכרח הניאו-ליברליזם וההקשר ההיסטורי היה הסיבה העיקרית.
- מי אמר שפוליטיקה היא משחק סכום אפס?– מאבק של קבוצה תרבותית אחת בנושא מסויים, יוביל למאבק עתידי על דרישות נוספות.
- מי אמר שיש מקור אחד ל"מחלה", ומי אמר שרב-תרבותיות מחייבת התמקדות במקור אחד?– לפי קוויקן, רב תרבותיות פתוחה לדברים נוספים מלבד שפה, תרבות, ויש להתייחס גם לגורמים כלכליים.
- בלבול בין הביצה לבין התרנגולת–מגיני הגישה הרב תרבותית טוענים שלא רק שהגישה לא מכרסמת בסולידריות החברתית, היא אף מפחיתה דעות קדומות וחוסר אמון. היא מעודדת כבוד הדדי, ומכירה בחשיבות ובתרומה של כל קבוצה אתנית לציבור, ומעודדת הבנה וגישור. הסולידריות מאפשרת התמודדות עם הקשיים של קבוצות שונות בחברה הישראלית.
מה המחקר אומר לנו–
- לא קיים הרבה מחקר בתחום. מרבית המחקרים בתחום חוקרים מקרים ספציפיים וקיימים מעט מאוד מחקרים השוואתיים הבוחנים מספר חברות או תקופות.
- הממצאים אינם חד-משמעיים, ולכל הפחות לא מצביעים על קשר שלילי ברור בין רב-תרבותיות לבין מדינת הרווחה (כלומר, הרב תרבותיות לא צמצמה את מדינת הרווחה).
- הממצאים תלויים בין השאר ב:
- אופן הגדרת המשתנה הבלתי תלוי (רב-תרבותיות)
- אופן הגדרת המשתנה התלוי (מדינת הרווחה).
- הכנסת משתנים מבקרים (גיל האוכלוסייה, כוחו של מעמד הפועלים וכו')
- הכנסת משתנה של הטרוגניות
- המקרים שנבחרו
לקרוא: רוני הולר – מוגבלויות
מדינת הרווחה ואנשים עם מוגבלויות: בין הדרה להכלה
המפנה הביקורתי ביחס למדינת הרווחה
משנות השבעים, אנו עדים לגישות ביקורתיות כלפי מדינת הרווחה וביחס לחקר מדינת הרווחה, מכל הצדדים של הקשת הפוליטית– לא רק מהימין החדש, אלא גם מצד השמאל הכלכלי והפמיניזם. בין השאר:
- פירוק ה"אזרח המרשליאני"– מארשל טען כילאזרחים במדינה צריכות להיות חובות בנוסף לזכויות אותם הם מקבלים. במאה ה-18 ניתנו זכויות אזרחיות – חירות אישית, במאה ה-19 התווספו זכויות פוליטיות – הזכות לבחור ולהיבחר, התאגדויות עובדים ועוד, ובמאה ה-20 התווספו זכויות חברתיות – הגנה חברתית מהמדינה. אולם, לפי גישות ביקורתיות, כמו הפמיניזם, זכויות אלה ניתנות רק לאזרחים מסויימים (גבר, לבן, ללא מוגבלות), וכך מתעוררת התחושה כי קיימים אזרחים "סוג ב'" במדינה.
- מדינת הרווחה (גם) כגורם מדיר ומרבד, של קבוצות מסוימות בחברה –מדינת הרווחה לא תמיד מכילה את השונה או הנזקק ומחלקת משאבים לעזרתו, אלא מהווה בעבורו גם גורם מגביל. שכן היא מבנה יחסים, ותפקידים חברתיים כמו למשל הבנייה של יחסים מגדריים בעיתיים, או מנתבת אוכלוסיות מוחלשות לשוק העבודה המשני ואף מחוצה לו.
ביקורת המוגבלות של מדינת הרווחה
השיח עלקטגוריית המוגבלות החל בארה"ב ואנגליה, מהאנשים "למטה" שחשבו על מצבם. אולם, בישראל התחילו לעסוק בנושא רק בשנות ה-90, על-ידי האנשים "למעלה" -אנשי האקדמיה.הביקורת הראשונה הייתה שבעלי המוגבלויות נחשבים לאזרחים "סוג ב".כביכול, במדינה דמוקרטית, כל אזרח זכאילחירות על חייו, גופו ורכושו. אולם, כשמדובר באנשים עם מוגבלויות זה לא כך. יש מספר זכויות אזרחיות שנשללות מהם:
- חופש להשתתףבפעילויות משפטיות –כיום, יש בישראלכ-50 אלף אנשים עם מוגבלויות, שביהמ"ש קבע שאינם כשירים משפטית לדאוג לענייניהם ולקבל החלטות,ומינה בעבורם אפוטרופוסחוקי – אדם האחראי על גופם ו/או על רכושם, המקבל בעבורם החלטות– אמנם, אכןיש אנשים עם מוגבלותשאינם יכולים לקבל החלטות בעצמם באופן מוחלט, וזקוקים לעזרה, אך יש גם אנשים עם מוגבלות, שניתן לספקבעבורם פתרונות אחרים כמו ייעוץ ותמיכה, ולא בעלות מלאה.
- הזכות להתחתן –מבחינה מחקרית, הסיכויי של אנשים עם מוגבלויות להינשא הוא נמוך יותר משאר החברה. למשל, אנשים חירשים רשאים אמנם להתחתן, אך מבצעים בעבורם טקס קידושין שונה משל השאר, כיוון שלפי התורה הם נחשבים ללא ברי דעת,או איסור על אנשים החיים במוסדות לקיים יחסי מין או להתחתן ביניהם.
- להביא ילדים –לעיתים לוקחים מהורים עם מוגבלויות את ילדיהם מחוסר מסוגלת הורית לגדלם, ולא מאפשרים להם להתראות עימם.בנוסף, הרבה פעמים נשללת מזוג עם בעיות פריוןהזכות לאמץ או לקבל טיפולי פוריות.
- חופש התנועה – הרבה מוגבלים פיזית לא יכולים לעבוד, או לנוע ממקום למקום בשל כך, בגלל חוסר נגישות. יש חוקים בנושא אבל התקנונים לא כתובים.
- חופש הפרטיות-הזכות הזאת נשללת באופן ישיר ולעיתים בלא תשומת לב – למשלבדיור במוסדות.
- זכויות פוליטיות – אנשים עם מוגבלויות כמעט ולא לוקחים חלק בתהליכים פוליטיים. כביכול, לכל אזרח מגיעה הזכות לבחור ולהיבחר. אולם, קיימת כמות מעטה של אנשים עם מוגבלויות שמממשים את זכותם.
- זכויות חברתיות – כמעט בכל תחום ובכל מדינה רואים פערים משמעותיים בין בעלי מוגבלויות לאנשים בריאים. פערים בתעסוקה, פערים בהשכלה ובמספר שנות הלימוד וכדומה.
תפיסת ה"בעיה": מודל פרטני-רפואי
לפי תפיסה זו, לקות (הפרעות פיזיות / נפשיות) שקולה למוגבלות (אי-השתלבות בחברה), ומוגבלות האדם נגרמת בעיקר בגלל המוגבלות הרפואית שלו, ולא עקב מחסומים חברתיים. תפיסה זו רווחה לאורך כל המאה ה-20, ועדיין רווחת במידה רבה.ישנה מגמה של אנשים עם מוגבלויות המבקשים שנסתכל על מוגבלות כדבר חברתי ולא כדבר רפואי.
מוגבלות כקטגוריה א-פוליטית–תפיסה זו מסתכלת על מוגבלות כקטגוריה מקצועית, שכן מה שמגדיר אותה הינו אלמנטים מקצועיים – היא אינה בעיה חברתית, אלא בעיה של יחידים בחברה. כל אדם הוא פרט בודד המתמודד עם בעיה פרטית, זו אינה בעיה פוליטית.
"תיקון" הפרט–אםלפי תפיסה זו, נכות שקולה למוגבלות,יש לתקנהבאמצעות טיפולים רפואיים. למשל,קיימים המון מחקרים ושיטות "ריפוי" בעבור אוטיסטים ושיפור תפקודם.
