סוף המלחמה מביא את המנדט הבריטי ומשנה גם את הספורט. חלק מהמילון הספורטיבי משתנה, כדורגל משובץ בשבתות. בכלל, הם מנסים להשפיע על ההתארגנויות הספורטיביות. בתל אביב מתארגנת קבוצת אנשי העלייה השלישית, "החבר'ה טראס". ב-1 במאי 1923 הם מארגנים יום ספורט לאומי ראשון, בעין חרוד. האירוע מנקז אליו קבוצות עבודה מכל הארץ, בלי תלות ארגונית במכבי. זה מפתח את העצמאות מתוך מכבי. י' שרפשטיין, איש מכבי חיפה, פורש ממנה ומקים קבוצה נפרדת שלימים נקראת הפועל חיפה. קבוצות הפועל מתחילות להתפתח בכל הארץ, בעיקר בצפון ואזור תל אביב.
אז למה הפילוג הזה היה צריך לקרות? יש את הקיטוב המעמדי. חוץ מזה, כל היישוב מבוסס על התנועות הפוליטיות – עיתונים, אישורי עלייה לארץ, לשכות קליטה ועבודה, קופות חולים, חינוך ותרבות – הכל מזוהה מפלגתית או תנועתית פוליטית. זה הופך את הכניסה של הספורט לטבעית.
SASI: התאחדות ספורט פועלים שקמה באירופה בסביבות שנות ה-20/30 של המאה ה-20. התנועה הזאת היא אלטרנטיבה סוציאליסטית לתנועה האולימפית, מה שמחלחל גם לכאן בעימות בין מכבי (הלאומית) להפועל. מכבי מעדיפים לא לתפוס צד פוליטי אבל נדחקים לימין.
מכביאדה בימי היישוב – למה?
מטרת המשחקים – ליצור אירוע שמציב את היישוב היהודי בארץ ישראל במרכז הנהגת הציונות, שבשנות ה-30 יושבת באירופה. את זה המשחקים מנסים לשנות (ביחד עם מהלכים אחרים כמובן). ברקע נמצאת השפעת המשבר הכלכלי העולמי, שגם משפיע על ארץ ישראל. המשחקים הם כלי לחילוץ הכלכלה מהמשבר ומשיכת יהודים לארץ.
ה-מטרה: החזרת מכבי למרכז העשייה הספורטיבית בארץ. בח"ל יש היענות, בהפועל אין. מתחיל ויכוח בורגני-פועלי בעיתונים. יש ערבוב בין דעה לבין ידיעה אינפורמטיבית בדיווח העיתונאי במידה רבה מאוד. באותה תקופה אין כמעט מדורי ספורט, אין עיתונות ספורט, הסיקור הספורטיבי קטן ולא קבוע. מה שקורה בפועל זה ערבוב בין ידיעות אינפורמטיביות, דעת הכותב וכו' הכל מתערבב והקורא לא יודעת אם האינפורמציה שהוא מקבל מתווכת. אין יכולת להבדיל בין דעה לעובדה.
ב-1928 קמה ההתאחדות לכדורגל, מתקבל לפיפ"א ולא לוועד האולימפי. מתקיימת ליגה סדירה, ארצית או אזורית. שנה אח"כ קמה תנועת אליצור, ללא קבוצת כדורגל.
תנועת בית"ר מקימה קבוצות ספורט ב-1933 (בית"ר י-ם קמה ב-1936). לפני כן לא היה בתנועה עיסוק ספורטיבי כלל. כאשר התנועה הרביזיוניסטית פורשת מהתנועה הציונית ב-1935, היא יוצאת גם מהמוסדות הספורטיביים, ועובדת לבד במשך תקופה.
אגרוף: ענף פוליטי מאוד במאה ה-20, מתקשר לפאשיזם. מוסוליני ייטען שהספורט הפאשיסטי ביותר הוא אגרוף, ספורט של אומץ לב ותכונות כאלה. בית"ר מאמצים את הענף שהוא גם מאוד פופולרי בארץ אז ממילא. הפועל מקדמים אירועים כמו צליחת הכינרת (מאז 1942). כלומר, קידום של ספורט המונים.
האם בית"ר ממתנת את הפוליטיזציה של מכבי?
האמירה הזאת נכונה רק באופן חלקי. הם מתנגשים עם בית"ר ולכן משתפים פעולה עם הפועל דווקא – נגד יריב משותף. היריבות היא דווקא שונה ממה שאולי אפשר לחשוב היום, אז זה היה בית"ר נגד היישוב המאורגן. הפועל ומכבי הן חלק ממנו, ולכן זאת ההתנגשות.
בגמר הגביע של א"י ב-1947, מכבי ת"א משחקת נגד בית"ר ת"א. מגיעים למשחק בכירי היישוב. קו השער באצטדיון לא מסומן באותו משחק כראוי. מה קורה? מכבי מובילה לקראת הסוף ובית"ר מבקיעה שער שוויון שנותר במחלוקת. גמר הגביע הזה מפוצץ לפני הסיום. מכבי ת"א זכתה בניצחון טכני 3-0 והגביע נרשם על שמה.
לאחר הקמת המדינה
בתום מלחמת העצמאות, בצל מגמת הממלכתיות של בן גוריון הוא לא נוגע באגודות הספורט. לפני עונת 1950/51, הליגה מתפצלת לאגודות; כלומר ליגה להפועל וליגה למכבי. מהעונה הבאה חוזרת ליגה אחת ונולד הסדר ה- 50:50. זה משפיע על ההתנהלות בנבחרת ובקבוצת הליגה, שהתרחבה עם השנים.
הפועל תקים קבוצות בפריפריה, שזה סה"כ יותר קבוצות ופריסה ארצית, בהתאם לאידיאולוגיה. מאותה סיבה מכבי תתמקד במרכז הארץ – שזה מוביל את הקבוצות של מכבי להישגים. אלה הבדלי הגישה בין האגודות ביחס לספורט, העממי מול התחרותי.
בסוף העשור מבוטל ה-50:50. כדי להתמודד עם השינוי בהתלה, שמו שופטי בית משפט בראשות המוסדות המנהלים את הספורט. אפקט מאוחר יותר הוא הקמת רשות הספורט ב-1960, שמוכפפת עד היום למשרד החינוך.
