קוויקווג מייצג את ההרמוניה ואת ההימנעות מפרשנות, במובן זה של החיפוש אחר משמעות בספר. אך כמו אצל מונטיין, שהטבע הוא אידילי אך לבסוף מתברר כאחר, גם כאן קוויקווג מייצג אידאליזציה של הטבע אך גם בו נובע בסוף אלמנט בעייתי, הנובע מאכזריות מאוד קשה של ציד הלוויתנים, וקוויקווג אמון בסופו של דבר על ציד זה. הקיום של קוויקווג הוא חלק מאכזריות זו. לא ניתן להימנע מהתחושה שצריך תיקון, כפי שהיה עם הקניבלים של מונטיין. שוב עולה התחושה של האמביוולנטיות ביחס שבין הטבע לתרבות.
3 המודלים מסתיימים באמביוולנטיות. הגישה של ישמעאל היא גישה חוקרת המנסה להבין אך לא מבינה. הגישה של אחאב היא גישה אלימה המסתיימת באסון. הגישה של קוויקווג היא גישה הרמונית המנסה להשתלב עם הטבע אך גם בה יש אלמנט של אכזריות. במובי דיק יש תחושה בסוף שבעיקר בהקשר של ישמעאל שהחיפוש שלו אחר משמעות מסתיים כולו בכישלון, כיוון שלא הצלחנו להבין בדיוק מה עושה הלוויתן הלבן, מה המשמעות שלו ומה הוא מייצג.
4. מבנה – על הקשר בין צורה ותוכן
האלמנטים של אמביוולנטיות זו מקבלים ביטוי במבנה של הספר.
כבר הוצגה אפשרות אחת לחלוקה. ניתן לראות ניגוד בולט בין המבנה של מובי דיק לבין מבנה של יצירה כמו קנדיד של וולטר. נזכיר כיצד בקנדיד הצורה הייתה סימטרית, 30 פרקים מחולקים ל10, 10, 10. התחלה אמצע וסוף. משהו הרמוני נמצא בחלוקה אצל קנדיד. אך אצל מובי דיק המצב הוא אחר, כי אין עוגן סימטרי או מבנה ברור שניתן להישען עליו. פרט לחלוקה ל3 שלעיל מקובל גם לראות ניסיון מסויים למבנה של הספר על ידי חלוקה לאשכולות של פרקים. ישנם אשכולות של פרקים שעוסקים באותו נושא. למשל, על הצבע הלבן של הלוויתן – פרקים 42, 51, 52, 50 – כולם עוסקים במובן מסויים בלובן של הלוויתן. אשכולות דומים מופיעים לאורך הספר. ניתן לראות ניסיון של מלויל לתת מבנה לספר, אך גם בכוונה כמעט שבירה של המבנה, הכנסת גורם שאינו סימטרי. דבר דומה קורה עם אלמנט מבני נוסף – המפגשים עם הספינות. לאורך הספר מתקיימים מפגשים עם 9 ספינות שונות. ישנם שני מפגשים סמוכים לתחילת הספר, 5 מפגשים באמצע הספר במרווחים של כ12 פרקים זה מזה, ולקראת הסוף שניים נוספים. על כך נוטים לומר כי ניתן לזהות שלד מסויים, ניסיון של מלויל להעניק מבנה ליצירה כולה. אך גם כאן, מבנה זה אינו סימטרי, כמו במכוון נמנעה הסימטריות. טענה של חוקר ספרות אמריקאית – טוען כי כאשר מעמידים יצירה כמו קנדיד עם המבנה הסימטרי שלה עם מובי דיק ניתן לראות שינוי תודעתי שלם עם המעבר מהנאורות ותפיסת העולם המכאניסטי שלה אל העולם הדארוויניסטי של המאה ה-19. לנאורות כאמור יש תפיסת עולם לפיה העולם נבנה באופן מסודר, בנוי כמו שעון ונשען על חוקים ברורים. יש אלמנט מובהק של סדר מתמטי בין הדברים. מעבר אל המאה ה-19 – תמונת עולם מאורגנת זו נעלמת, עם דארווין, העולם מתפתח באופן מקרי, הוא נשען על עקרונות של ברירה טבעית אך אין מבנה כולל ויד מארגנת שניתן להישען עליה. כשמתקדמים מקנדיד והצורה המסודרת שלו אל מובי דיק והצורה הלא בדיוק מסודרת שלו ואף ההימנעות מצורה מסודרת, ניתן לראות את המעבר מתפיסת עולם מאורגנת אל עולם אחר, דארוויניסטי. זו דרך נוספת מעניינת להתבונן על המבנה של מובי דיק.
3 המודלים המופיעים בספר מסתיימים כאמור בכישלון. מובי דיק היצירה, כמו המלט, בסופו של דבר מסתיימת גם עם אמירה אופטימית, עם סוג מסויים של גאולה. נטען בהקשר זה כי סוג זה של גאולה יכולה להיקרא "גאולה אסתטית". המספר הוא היחיד ששרד את האסון, באופן המזכיר את הורציו. באפילוג מופיע ציטוט מספר איוב, המתייחס אל השליחים שבאו לבקר את איוב ולנחם אותו על אסונותיו ובסופו של דבר חזרו כדי לספר על האסונות. גם כאן מסיימים עם האמירה ש"חוויתיאת האסון, ראיתי אותו ובסופו של דבר ברחתי כדי לספר". הבריחה כדי לספר היא ניסיון לתת איזשהו סדר לדברים, גם אם רק סדר יצירתי.
