עת משבר ביהדות או שחר של יום חדש?

ליהודים היה חיוני נוכחות מוסלמית קבועה ב"מלח"- אופה, סיפקו ליהודים את לחמם, יכלו להמשיך גם בשבת להפעיל את התנור כדי שיהיה מה לאכול.

המוסלמים נכנסו לרובע היהודי בשביל מיומנויות של היהודים- רפואה, מסחר, אלכוהול, עבודות יד של זהב וכסף. במהלך היום יש תנועה ערה בין חלקי העיר השונים

מקום שבו מתרחשים מפגשים בין תרבויות, אנשים, דתות.

תכונות פונקציונליות:

-מידת האינטראקציה ברחובות העיר בין יהודים לבין לא יהודים.

-התפקיד הקהילתי: הרובע היהודי היה מרחב של ניהל עצמי אוטונומי, ליכדו פנימי, הטלת מרות פרנסי הקהילה ו"מרחב מוגן" לתושבים.

ריכוזם של היהודים ברובע מגורים הופך לגורם בגיבוש והתלכדות של הציבור היהודי בתור קהילה, שם המרות של ראשי הקהילה מאוד מורגשת. היהודים ברוב הזמנים יכלו להרגיש ביטחון עצמי, מרחב מוגן, מעין שמורת טבע שלהם.

הרובע היהודי לא דאגו רק למרכיבים דתיים אלא גם מכבי אש, מנקי רחובות, תברואה של המקום, עירייה וכו'.

 

הוועדים בפולין-ליטא

בממלכת פולין- ליטא פעלו וועדי קהילות יהודיות וכן וועדות בין קהילתיות לפי "מדינות"= אזור שיפוט:

וועד מדינת ליטא

וועד ארבע הארצות (של פולין)

למרות שיש לוועדים בסיס היסטורי בשת"פ ותקשורת תמידית בין פרנסי וראשי הקהילות השונות ולפעמים מאבקים על אינטרסים בין קהילות יהודיות שונות היו והגיעו לפעמים לבתי דין רבניים. נפגשים בימי השוק הגדול, פעמיים-שלוש בשנה ("יריד"), פרנסי העיר רבנים ודיינים, מתקנים תקנות איך צריך לנהל בהיבט חיי הקהילה היהודית פנימה ודואגים לכל מיני פרוצדורות של מינויים. עצם ההתמסדות של הדבר לקראת שלהי המאה ה-16 לרשות קיימת ומוכרת בא בתוקף הדרישה של הכתר, המדינה, לניהול מס הגולגולת של התושבים היהודים. בהתאם לשיטה הפיאודלית, כל ציבור/מגזר מנהל בפני עצמו את חלוקת הנטל של המס. הוועדים נדרשו מצד הכתר לנהל במגזר היהודי את ענייני מס הגולגולת של הכתר ולכן זכו להכרה מלאה דה פקטו מהשלטון, אבל היהודים השכילו לנצל את המצב שהכתר מעמיד סוג של רשות יהודית אוטונומית ארצית דרך הכלי של ועד ארבע ארצות/ ליטא לסדר כל מיני דברים אחרים ששייכים לחיי היהודים, ביטחונם, קיומם, סכסוכים בין קהילות.

הוועדים היו גם כלי לניהול יחסי היהודים כלפי חוץ עם השלטונות, שלטון עצמי כלפי פנים.

קורה על התפר בין ימי הביניים המאוחרות לעת החדשה

שאלות רחבות בין היהודים לבין סביבתם. אין לראות במלח היהודי סיפור של נישה בפני עצמה אלא סיפור שהוא חלק אינטגרלי במרקם האורבני בצפון אפריקה ויש לחפש את הפונקציות של מידור אבל גם מעורבות והשתלבות בין שני חלקי העיר. עצם ההתפשרות של השלטונות, רואים ביהודים חלק מהציבור ויש להסדיר להם את המקום שלהם בצורה מוגנת. בדינמיות הזו מחפשים את פשר הדבר, פרדוקס המסוים הזה- קיום ושגשוג יהודי לצד סיפור המשך של ניסיונות לשים את היהודים במקום נפרד.

מה בעצם יש בהדרה ההדדית בין האוכלוסייה הלא יהודית ליהודית? בלעדיות לעומת סובלנות

 

עת משבר ביהדות או שחר של יום חדש? מהמאה ה-17 עד אמצע המאה ה-18

 

הפזורה הספרדית- פורטוגזית המערבית: מתווה של יהדות חדשה?

שני מעגלי גולים יהודים- איבריים במרחב האטלנטי:

  • מומרים וצאצאיהם– חלק מהציבור הזה משתלב ומתבולל לתוך החברה הנוצרית הסובבת וחלק שומר באופן סמוי זיקה מסוימת ליהדות, היו חשודים בחתרנות דתית כפירה אנטי כנסייתית, אינקוויזציה. חלק עדיין גרו בפורטוגל, חלק חזרו לספרד וחלק עברו למקומות אחרים צפון אפריקה ומרוקו, האיים הקנריים, הולנד והקולוניות של ספרד ופורטוגל בעולם החדש.
  • יהודי ספרד (כ-15 אלף נכון לשנת 1700) שחיו בגלוי כיהודים– הקימו קהילות חדשות במקומות כמו אמסטרדם, לונדון, המבורג באותם מקומות בעולם החדש שהיו שייכים להולנדים או לאנגלים ובו יכלו לנהל אורח חיים יהודי בגלוי.

בין המומרים ויהודי ספרד יש חפיפה מסוימת, יהודי ספרד מומרים ואנוסים לשעבר שחזרו לחיק היהדות.

החיבור מובן אך הם מובחנים אחד מהשניים באורח החיים הדתי, תנאי מחייה וקיום, בוודאי נכון לגבי אלו שנותרו בפורטוגל וספרד. מידי פעם האינקוויזיציה מתעוררת מחדש לעוד סבב של נוצרים שחשודים ביהדות ועוד סבב של אלו שבורחים מהמדינות.

מכנה משותף של שתי אוכלוסיות שמשלימות זו את זו: מדובר ביהודים או יהודים בסתר אבל בשני המקרים אנשים שהתרגלו לחיות עם פרספקטיבה דואלית תרבותית, רוחנית, דתית. גם היהודים הספרדים שיצאו מהכנסייה חיים די משולבים בחברה הסובבת-  אינם חיים חי גטו, דוברי השפה המקומית, שומרים על השפות האיבריות, יוצאי פורטוגל מתייחסים לעצמם תחת המילה "לאום" (פורטוגזים יהודים כקבוצה אתנית) שכוללת את שני המעגלים- יהודים, יהודים בסתר, יהודים בפוטנציה.

זהות יהודית שמשלבת אספקטים לאומיים, לשוניים, תרבותיים- מקרה מוקדם של עיצוב האפשרות של יהדות אתנית.

צאצאיהם של דור גירוש ספרד- 100 200 שנים אחרי

לא מעט אשכנזים שמתחילים להתרבות ולהגיע לאמסטרדם, בין היהודים הפורטוגזים לאשכנזים יש קשר כלשהו, הוא לא מאוד ידידותי. האשכנזים נראים בעיני הפורטוגזים כמעמד חברתי ירוד נמוך, נטל על כספי הקהילה, לא מתחתנים איתם

אטלנטי- חצי האי האיברי, דרום מערב צרפת, הולנד, אנגליה, הים הקריבי ודרום אמריקה. באותן המאות (16-17) הים האטלנטי הוא זירה דחוסה של התערבות של אימפריות ימיות, מתחרות ביניהן על הנכסים, רשתות של מסחר בינ"ל. עלייתן ושקיעתן של אימפריות ומעצמות, היהודים הספרדים הם חלק מאותו הסיפור

באופן אירוני היו פעם "נוצרים חדשים" הפכו ל"יהודים חדשים".

לפרסום כתבה, השאירו פרטים