הריאליזם קשור גם למימד האוטוביוגרפי של הרומן. רבים טוענים שהרומן הוא רומן מפתח – בו מאן כותב למעשה על חוויותיו האישיות ומשפחתו, תוך שינוי כמובן של היבטים מסויימים. אך המימד האוטוביוגרפי הוא חזק – מאן נולד בעצמו אל תוך משפחה מבוססת מעיירה בשם לובק בצפון גרמניה, סוחרי תבואה, אביו היה מייסד הפירמה. אביו ראה בעין לא יפה את החיבה שלו ושל אחיו אל עולם הכתיבה והיצירה. אלו אלמנטים הבאים לידי ביטוי ביצירה, ונראה כי מאן הכיר אותם מאוד מקרוב.
עם הריאליזם שבא לידי ביטוי ברומן, מאן יוצר סינתזה, שילוב בין הריאליזם האירופי לבין המסורת הרומנטית הגרמנית. עד כמה שהוא טוען שהוא מתנתק מהרומנטיקה בסופו של דבר הוא נשען עליה רבות, ראשית בעיסוקו בנפש הבורגנית, לא פחות מאשר בעולם העסקים הבורגני אשר מעניין את מאן ביצירה. העיסוק במוות שהוזכר בהקשר של איוון איליץ', גם כאן יש מימד רומנטי המתגלגל בבית בודנברוק וממלא בו תפקיד מרכזי. המתח בין האמן לחברה הוא תמה רומנטית לחלוטין.
2. תומאס מאן והתקופה בה חי
נולד ב-1875 למשפחת סוחרים עשירים בעיר לובק בצפון גרמניה. אביו היה ממוצא פרוטסטנטי קלוויניסטי ואמו היתה קתולית ממוצא ברזילאי. מגיל צעיר נמשך אל עולם היצירה ועבר אל מינכן ופתח בה בקריירה של עיתונאי. הוא התחיל לכתוב עיתון שערך אחיו הגדול היינריך מאן. בין שני האחים היו יחסים אהבה-שנאה לאורך כל החיים. היינריך הרבה לטעון כי בתחילת הדרך תומאס חיקה אותו ואת הסגנון שלו, מה שיכול להיות נכון, אך מעבר לכך הוא גם ביקר מאוד את העמדה הפוליטית של תומאס. היינריך היה דמות מאוד פוליטית, מבקר תקיף של השלטונות הגרמנים של התקופה. התקופה עליה מדובר – גרמניה ב-1871 הופכת להיות מדינה אחת, עד אז היה פיצול לנסיכויות קטנות. נוצר הרייך השני, היא הופכת לקיסרות עם מימדים אריסטוקרטים חזקים. היינריך לא אהב זאת והרבה לבקר את המימד האריסטוקרטי, ורצה רפורמות ליברליות באופן דומה למסורת הצרפתית, האנגלית והאמריקאית. תומאס היה שמרן מדי בעיניו. הוא קיבל על עצמו את ההיררכיה של החברה הגרמנית. הוא נתן לאחיו שיקוף ביצירה שלו, אך לא ממש ביקר אותו. זו ביקורת שחוזרת על עצמה כלפי מאן – שהוא שמרני מדי ביצירה בית בודנברוק.
* מה שמעסיק היום לא מעט את הביקורת כלפי מאן – ההומוסקסואליות המודחקת שלו. זה בולט גם בבית בודנברוק – מערכת היחסים בין האנו הצעיר לבין הרוזן קאי. לאחר מותו של תומאס מאן התגלו יומנים שכתב לאורך חייו בהם בא לידי ביטוי פן זה בחייו.
* שאלה שחוזרת בביקורות – יחסו של מאן ליהדות. נאמר כי הפגין אנטישמיות, לא ברור עד כמה זה נכון.
3. שקיעתה של הנפש הבורגנית
כדי להבין מה מאן עושה ברומן זה, יש להזכיר את ארתור שופנהאואר, פילוסוף גרמני. ב-1818, הוא פרסם את הספר המשפיע – "העולם כרצון וכדימוי". באחת הסצנות, תומאס קורא את שופנהאואר וחוויית הקריאה טלטלה אותו והפכה את חייו. טענה שעולה לא מעט בדיונים על בית בודנברוק – לא ניתן להבין את הספר מבלי להבין את טענתו של שופנהאואר. על קצה המזלג:
הנפש האנושית מונעת ע"י שני כוחות מרכזיים שקיימים בתוכה. מצד אחד מתקיים הכוח שנקרא הרצון, הוא כוח חיים מתפרץ, ויטאליות, דחף פנימי לחיים ולפעולה. זוהי פעולה שהיא נטולת רפלקסיה, סוג של אינסטינקט. הדגש הוא על ויטאליות, חיות. בכל נפש קיים דחף זה.
מן הצד השני – קוטב הדימוי. זהו קוטב הרפלקסיה, עצירה לרגע וחשיבה על הדברים. אינו פועל אינסטינקטיבית אלא מהרהר. הדימוי מזוהה עם המוסר – הניסיון לשלוט באינסטינקטים, לא לפעול באופן אימפולסיבי אלא לחשוב על המשמעויות של מה שאנחנו עושים. זה מזוהה גם עם התרבות, כיוון שאם הטבע מזוהה עם אינסטינקטים אז הדימוי הוא תירבות של הדבר הזה. ככל שעולים אל קוטב הדימוי, כך מתקדמים תרבותית, התרבות מתפתחת. אך לפי שופנהאואר יש לכך צד שני – ככל שעולים בתרבות ובדימוי – כך כוח החיים והרצון יורד, החיות הולכת ונעלמת. טענתו היא כי הקיום האנושי במובן זה הוא קונפליקטואלי וטראגי, כיוון שיש מתח בלתי פוסק בין דחף החיים והרצון לבין הרפלקסיה והשליטה. ניתן לזהות במובי דיק את אחאב עם הרצון ואת ישמעאל עם הרפלקסיה. עבור שופנהאואר, הפתרון לקונפליקט זה הוא רק המוות, כלומר הקיום לפיו הוא סבל כיון שאנו מתקיימים בתוך עימות שלא ניתן לפתור אותו ולכן הנהיה היא אל המוות שהוא סוג של שחרור מתוך הקונפליקט. נושא זה בא לידי ביטוי באופן חזק ביצירה בית בודנברוק.
