תפיסת ה"בעיה": מודל חברתי    

 

הבחנה בין לקות למוגבלות:לקות (הפרעה פיזית/רפואית/נפשית) היא הבעיה איתה מתמודד המוגבל, אך המוגבלות עצמה (אי-השתלבות בחברה) היא תופעה חברתית.

מוגבלות כתופעה חברתית: האופן שבו החברה בנויה ותופסת אנשים עם מוגבלויות, מגביל אנשים עם מוגבלויות להשתלב בשוק העבודה ובחברה עצמה – החל מדעות קדומות וייצוגים תרבותיים על אנשים עם מוגבלויות, וכלה בבעיות הנגשה המונעים ממוגבלים להשתלב בחברה.

לפי תפיסות מרקסיסטיות, המוגבלות היא תוצר של המהפיכה התעשייתית והקפיטליזם, שכן טרם המהפכה התעשייתית ועליית הקפיטליזם, אנשים עם מוגבלות לא היו מודרים כמו היום, כיוון שחלק גדול מהם יכלו לעבוד בתוך הבית. אולם,אחרי המהפיכה התעשיתית, מקום העבודה הופרד מהבית – אנשים עברו למפעלים וערים,זמני העבודה הפכולנוקשים, צריך לעבוד מספר מסוים של שעות ולהגיע לתפוקה מסויימת.בנוסף,אנשים עם מוגבלויות היוו נטל על משפחות שהיו צריכות לצאת ולעבוד, ומחוסר ברירה שלחו אותם למוסדות.

ייצוגים תרבותיים: אנשים עם מוגבלות פיזית כמעט לא מקבלים ייצוג תרבותי (לא מופיעים בתקשורת, לא נראים במערכת החינוך מלבד הרצאות אורח, לא נראים בפרסומות, חסרי הנגשה), וגם אם הם מקבלים ייצוג, הם מוצגים כמסכנים, או כמעוררי השראה על כל הדברים שהם מסוגלים לעשות על-אף היותם מוגבלים.

 

החברה כמשהו שאינו נתון –החברה והיחסים בה משתנים ללא הרף ומעוצבים על-ידי האנשים בה, לכן ניתן לדמיין חברה שבה אנשים עם מוגבלויות הם חלק מהחברה ולא מודרים ממנה, ולשנות את החברה בהתאם לכך.

 

מוגבלות כקטגוריה פוליטית ואנשים עם מוגבלויות כקבוצת מיעוט – מוגבלות אינה דבר שקורה לאנשים בודדים, והינה דבר פוליטי – אנשים עם מוגבלויות הם קבוצה, אמנם קבוצת מיעוט, אך הם לא פרטים בודדים. על כן, הכוח הפוליטי וקבלת ההחלטות לא צריכים להיות רק בידיהם של אנשי המקצוע בלבד, אלא לאנשים עם מוגבלויות צריך להיות מקום לאמירת דעתם בדברים הנוגעים להם.

לאורך כל ההיסטוריה, מצעדים של אנשים עם מוגבלויות תמיד היו קיימים, במטרה להפוך את המוגבלות מדבר שלילי בעייני החברה, למשהו חיובי שאפשר להיות גאים בו. בישראל יש מצעד גאווה של אנשים עם מוגבלויות.

 

ביקורת על מדינת הרווחה– לאורך ההיסטוריה, מדינת הרווחה הושתתה באופן מוגזם מדי על הנחות יסוד של מודל פרטני-רפואי של מוגבלות.

שימת דגש רב מדי על תיקון הפרט – פעמים רבות, מדינת הרווחה מנסה לשנות ו"לנרמל" את המוגבלים עצמם, ושמה דגש מופחת מדי על שינויי החברה, שאינה מאפשרת לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בתוכה. זאת, באמצעות השירותים שהיא מעניקה למוגבלים: שיקום רפואי, פיתוח מסוגלות עצמית. דברים שאמנם יכולים להיות חשובים ועשויים לעזור, אך על המדינה להציע מגוון רחב יותר של פתרונות לאנשים עם מוגבלות מבלי להכלילם כבעלי אותם הצרכים. ניסיונות שיקום אלו מובילים רבים מהאנשים עם המוגבלות, ובעיקר את אלו שאינם מצליחים בניסיונות התיקון, להפנים את דימויים ומקומם כמוגבלים.

ההעסקה המוגנת דנה את האנשים עם המוגבלות להעסקה שולית, לא מתגמלת וחסרת משמעות, ואף לחיי עוני ותלות.

מדיקליזציה– מתן מענה ופיקוח רפואי לתופעות בעלות ערך חברתי, משפטי או מוסרי.ניתן לומר כי מדינת הרווחה מבנה את תהליכי המדיקליזציה בחברה.אמנם, בתחום המוגבלות אכן קיים אספקט רפואי, אך יש להסתכל עליו גם באספקטים חברתיים. לדוגמה, אצל כלל החברה, בכדי להוציא רישיון יש לעבור טסט מעשי אצל טסטר. אולם, אנשים עם מוגבלות צריכים להשיג אישור רפואי בעבור זאת.

מתן כוח רב מדי לאנשי המקצוע – אנשי המקצוע מקבלים כוח רב מדי בקביעת חייהם של אנשים עם מוגבלויות, על חשבון הבעת דעתם וקולם – הם אלו שקובעים מי מקבל, מה יקבל, כיצד ומתי.

החלשת "קולם" של אנשים עם מוגבלויות– לעיתים אנשי המקצוע אפילו משמשים הפה של אנשים עם מוגבלות.

רחוק מן העין – פעמים רבות, אנשים עם מוגבלויות מופרדים משאר הקהילה. לדוגמה, מפעלים מוגנים, מוסדות למוגבלים הרחוקים משאר הקהילה (נמצאים מחוץ לעיר, בקצה שלה, באיזורי תעשייה וכו'), אנשים בעלי מוגבלות פיזית (לא שכלית) שהופנו בעבר לבתי"ס לחינוך מיוחד.

 

איך ניתן להפוך את מדינת הרווחה למכילה?

  • תיקון (מבני) של החברה ולא של הפרט – יש לקדםחברה המכילה בתוכה מגוון רחב של צורות גופניות, נפשיות ואורכי חיים, סובלנית אליהם ומקבלת אותם. לדוגמה,הכנת פרסומות לשינוי עמדות בנוגע לאנשים עם מוגבלויות, שתורכב מאותם אנשים, ולא מאנשים "נורמלים" המציגים אותם.
  • תעסוקה – לעיתים הגדרת המושג מוגבל הינה "מוגבל בכושר עבודתו". יש לקדם במדינת הרווחה שילוב של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. זאת, בעזרת התאמת והנגשת מקומות העבודה לאנשים אלה.
  • Redistribution and recognition –(הכרה/זיהוי וחלוקה מחדש של משאבים) – הכרה בערכו של האדם כפי שהוא, מבלי להפחית ממנו או לנסות לשנותו. בנוסף, יש לקדם חלוקת משאבים שתצמצם את אי השיוויון ותטיב עם אנשים עם מוגבלות. זאת, מבלי לפגוע בהם (כמו שקורה בוועדות הרפואיות, בהן אנשים עם מוגבלות צריכים להוכיח שהינם אכן מוגבלים דיים וזכאים לקבל קצבה, ונעשית פעמים רבות באופן פוגעני).

לפרסום כתבה, השאירו פרטים