על פי חוקרים שונים, וביניהם ג'וני גל ישנה קבוצה רביעית של מדינות רווחה–משטר הרווחה הדרום-אירופאי או משטר הרווחה הים תיכוני – "משפחה מורחבת" הכוללת את ישראל, פורטוגל, מלטה, קפריסין, יוון, איטליה, ספרד וטורקיה.
מאפייני המדינות:
דת:תופסת מקום מרכזי במדינות אלו, מאורגנת ובעלת כוח פוליטי המאורגן לכדי השפעה על מדיניות. בישראל, למשל, אין הפרדה רשמית בין דת למדינה. המדינה נחשבת למדינה "יהודית ודמוקרטית", ואף בעשורים האחרונים המפלגות החרדיות מהוות חלק הולך וגדל בבית המחוקקים. לעניין זה יש השפעה מכרעת על עיצוב החיים הציבוריים של האזרחים, דתיים וחילוניים כאחד. למשל, בישראל ליהודים מגיעים 7 ימי אבל ולמוסלמים יש 3 ימי אבל. לעומת זאת, בבריטניה אין חופשת ימי אבל כלל. כלומר, הדת היא זו שמכתיבה את תחום האבל על אף שהוא תחום רווחה. דוגמה נוספת – שירותי הקבורה בישראל נעשים רק ע"י חברת קדישא השייכת למדינה, לעומת מדינות אחרות שבהן שירותי קבורה אלה הם שירותים אישיים.
חשיבות המשפחה: חלקן של נשים בשוק העבודה נמוך והמודל הדומיננטי של העבודה הוא הגבר כמפרנס הבלעדי. ניתן במדינות אלו להבחין בשיעורים נמוכים של משפחות יחידניות וחשיבות נישואין ממוסדים. המשפחה לוקחת אחריות על רווחה – ישראל מציגה מצג שווא של מדינה מתקדמת, אך למעשה מחזקת את תפקידה המסורתי של האישה. למשל, נשים רבות אינן משתתפות בשוק העבודה, אינן מבוטחות בביטוח הסוציאלי (עקרות בית), סובלות מסגרגציה תעסוקתית (היחס בין המנהלות למנהלים הוא 1 ל-6), מופלות בשכרן (נמוך מ-30% משכר הגבר) ונאלצות לשאת בעול הטיפול במשפחה הגרעינית והמורחבת.
קליינטליזם: במדינות אלו אספקת השירותים לאזרחים תלויה בנאמנותם ותמיכתם הפוליטית.כלומר, תמיכה פוליטית בגוף מסויים תוביל ליותר/פחות רווחה. למשל, חוק הדיור הממלכתי אשר מאפשר לאנשים שאין להם כסף לגור בדירה שתהיה להם קורת גג, כאשר מי שהוביל את התמיכה בחוק היא מפלגת ש"ס – שבהתחלה התנגדה ואז הבינה כי עליה ללכת עם אוכלוסיית הבוחרים שלה. המסקנה: ככל שיש יותר תכניות אוניברסאליות יש יותר קליינטליזם – כך יותר אנשים נהנים מההטבות.
- בחינה קרובה של ישראל תעלה מספר שאלות:
- עד לא מזמן לא הייתה חברה ב-OECD.
- מדינה קטנה צעירה.
- מדינת הרווחה הישראלית חסרה קוויים ברורים של מדינות רווחה לאומית.
אולי מדינת ישראל אינה מתאימה לאחד משלושה המודלים במוצעים בטיפולוגיה ועל כן היא מדינה היבריד השואבת מאפיינים ממשטרי רווחה שונים. ניתן לומר בבירור כי ישראל עברה ועודנה עוברת ממשטר רווחה סוציאל דמוקרטי בעיקרו למשטר רווחה ליברלי בעיקרי.
אבל- כנראה שהתמונה מורכבת יותר
במהלך שנות "הצמצום" היו גם מגמות חיוביות:
- חוק ביטוח בריאות ממלכתי (האמנם?)
- החזרת האוניברסליות לקצבאות ילדים
- תכניות רווחה חדשות
במהלך שנות "הפריחה" היו גם מגמות שליליות:
- אי שוויון ברור בין חברי הסתדרות וכאלה שאינם
- קצבת הילדים הייתה מופרדת ליוצאי צבא וכאלה שאינם
- מרכז ופריפריה בהקשר שירותי רווחה אישיים
מדינת הרווחה הישראלית לאור שלוש המרכיבים של משפחת מדינות הרווחה הים תיכוניות:
סיכום
- מסלול ההתפתחות של מדינת הרווחה הישראלית כולל מעבר ממדיניות שעיקרה סוציאל דמוקרטית למדיניות עם דגש חזק על ניאו-ליברליזם
- כמו כן, את מיעוט המאפיינים של מדינת הרווחה שאינם ליברליים ניתן לשייך להיותה של ישראל מדינת רווחה ים תיכונית
- זהו תמהיל הרווחה של מדינת ישראל (Welfare Mix)
ומה בעתיד
ממדיניות ליברלית בעיקרה (הפרטה קיצוצים).
נתח הולך וגדל של רשתות קליינטליסטיות.
המודל ההיברידי של מדינת הרווחה הישראלית מתחזק.
